הבועה החברית של נועם ואיזבל התפוצצה, וזה בהחלט מבאס, אבל אי אפשר לומר שלא ראינו את זה בא. כבר בפרק הקודם הייתה לי תחושה שההיי שלהם לא יחזיק לאורך זמן, ובפרק ששודר אתמול (מוצ"ש) ההיי אכן ירד - או שאולי יותר מדויק לומר: התברר שהקרבה הייתה מבוססת על אי הבנה. כי אומנם שניהם הסכימו שהם נמצאים עמוק בתוך הפרנדזון, אבל במשך כל הזמן הזה היה ביניהם פער: הפרנדזון עבור איזבל היה כמעט בגדר עובדה, מצב נתון; ואילו נועם ראה בפרנדזון מצב זמני שהוא שואף לשנות (ומאמין שניתן לשנות). במילים אחרות, איזבל רצתה להישאר בפרנדזון, ונועם ייחל בסתר לצאת ממנו. דעה לא פופולרית: זה קצת לא הוגן מצידו לחשוף את זה רק עכשיו.
כן, זה דבר מוזר להגיד בהתחשב בעובדה שהפורמט הוא פורמט שידוכים. וכמובן, אני לא באה בטענות לנועם על זה שהוא קיווה לשנות את דעתה של איזבל. אבל אני כן באה אליו בטענות על זה שהוא לא היה כן לגבי הכוונות שלו. כי איך שלא תסתכלו על זה, אפשר להסכים שהדברים שנועם אמר בפרק הנוכחי כמעט ולא השתקפו בהתנהגות שלו בפרקים האחרונים. והרי איזבל הסכימה להיכנס לחוזה החברות הזה מסיבה אחת: כי היא הייתה משוכנעת שנועם נמצא איתה באותה הסירה, שגם הוא לא מרגיש את הפרפרים שהוא מצפה להרגיש עם בת זוג. ההזדהות שלו איתה היא שגרמה לה להרגיש בנוח, ועכשיו, כשהוא מדבר על תחושת דחייה, אין פלא שהיא מופתעת, ואין פלא שהיא מרגישה קצת מרומה.
נועם הכועס והפגוע הגיע, וטוב שכך, אבל הוא הגיע באיחור. עם זאת, נועם הוא לא ה"אשם" היחיד במצב הבעייתי שנוצר. כי אומנם הוא לא אמר מפורשות שהוא רוצה יותר, אבל הוא גם לא אמר שלא - ואיזבל, מצידה, בחרה בטקטיקת הראייה הסלקטיבית: היא התעלמה מהרמזים הקטנים וסירבה לקרוא בין השורות. בפשטות, אפשר לקרוא לזה הכחשה. ויש עניין נוסף, שאותו גם יעל מעלה בפגישה: התהייה למה איזבל בכלל נשארת. אני לא מסכימה עם ההערה של יעל על החברות המזויפת של איזבל ונועם - אני דווקא חושבת שנוצר ביניהם קשר יפה - אבל זה לא סוג הקשר שבשבילו איזבל נרשמה לתוכנית.
אז מה מחזיק אותה שם? היא בעצמה לא יודעת, אבל אני אנסה לנחש. לדעתי, איזבל יכולה להתאהב בנועם, אבל בינתיים היא פשוט לא רוצה. כלומר, זה לא שאין שום סיכוי שהיא תתאהב בו, אלא שהיא חוסמת את האפשרות להתאהב בו, ואולי היא נשארת מתוך התקווה שהחסימה הזו תשתחרר. ככה או ככה, זה כבר קצת לא פייר כלפי נועם. אבל לפני שנעבור לזוג הבא אני רוצה להגיד עוד משהו אחד: אפשר לבקר את איזבל על כל מיני דברים, כמו למשל, על זה שהיא משליכה על נועם את חוסר הביטחון שלה עם עצמה. אבל דבר אחד בטוח: איזבל אומרת תכלס את מה שהיא מרגישה, בלי פיתולים ובלי חרטוטים, וזה משהו שכמה ממשתתפי העונה יכולים ללמוד ממנה.
בזמן שאצל איזבל ונועם המצב מחמיר, אצל אולה ואופיר הוא דווקא משתפר - אבל זה עדיין לא משכנע אותי. לפני שאני אסביר למה, נדבר קצת על מה שקרה איתם בפרק. הם סוף סוף חזרו מירח הדבש המסויט, קיבלו קצת זמן בנפרד (שעבור אולה, אני מניחה, היה כמו אוויר לנשימה), והגיעו לפגישה עם גלעד - שבה אולה סוף סוף הצליחה לנסח את מה שעובר לה בראש. מה שהפריע לה בסיישל זה שהיא לא הצליחה להבין מי זה אופיר. במילים אחרות, ההתנהגות המרצה שלו נדמתה לה מעושה, וזו גם הסיבה שבגללה היא לא יכולה לסמוך עליו. אופיר, כידוע, מאוד נפגע מהאמירה הזו, אבל הוא פשוט לא הבין למה אולה התכוונה. היא לא אמרה שהוא בן אדם לא אמין, אלא שהוא עוד לא הרוויח את האמון *שלה*.
בכל מקרה, כל זה לא כל כך משנה. כי ההתנהגות המרצה של אופיר לא מעושה, זה פשוט הטבע שלו. ולכן הוא ימשיך להגיד לאולה שהיא צודקת כל הזמן, וזה ימשיך לעצבן אותה (כי זה באמת מאוד מעצבן). גלעד צודק כשהוא אומר שאופיר לא מתכוון להטיל על אולה את כל האחריות שהיא מניחה מראש שמוטלת עליה - שוב, לאופיר יש אפס כוונות רעות בסיפור הזה - ואולה אכן נרגעת לשמע הדברים שלו. אבל לדעתי היא נרגעת לא רק בזכות התובנות של גלעד, אלא גם בזכות החזרה מסיישל, שבתודעה שלה כבר לא נראתה כמו יעד מפנק אלא כמו כלוב. עכשיו, כשהיא כבר לא נמצאת בסביבה שמקושרת בראש שלה לחרדה מתמשכת, היא יכולה להיות יותר נינוחה - והיא אפילו מעניקה לאופיר מתנה מרצונה החופשי.
אבל עדיין, נראה שהם מאצ' שפחות. קודם כל, כי אופיר זקוק למישהי עם אנרגיה דומה לשלו, שתחבק את מה שהוא מביא ולא תירתע מזה. וגם, כי אופיר אף פעם לא יהיה הגבר האסרטיבי והמסוקס שאולה מייחלת שהוא יהיה. אבל הדבר הכי מהותי הוא זה: הם לא יכולים להיות זוג כי הם אפילו לא יכולים להיות חברים. אין ביניהם כימיה, ואני אפילו לא מדברת על כימיה פיזית, אלא על כימיה בסיסית של שיחה. יעל אמרה שנועם ואיזבל בסך הכל מתנהגים בנימוס אחד לשנייה - אבל אני חושבת שהאמירה הזו נכונה הרבה יותר לגבי אופיר ואולה.
ובזמן ששני הזוגות הנ"ל עדיין תקועים בשלבים הראשונים של המשחק, רוני ושקד כבר מפצחים את השלבים המתקדמים: הזוגיות שלהם מספיק יציבה בשביל שהם יוכלו לדבר גם על דברים שלא קשורים לבנייה של זוגיות. בפגישה עם יעל, שקד מספק מונולוג מרגש, על גבול הספוקן וורד, בדבר תסביך המזרחיות שמלווה אותו כל חייו. זו באמת חשיפה אמיצה מצידו של שקד, אבל היא מעמידה את רוני במבחן שקצת קשה להצליח בו, כיוון שכמעט כל דבר שהיא עשויה להגיד בתגובה יישמע מתנשא או לא תקין פוליטית (גם אם זו לא תהיה הכוונה). כי במסגרת הנושא הזה, יש דברים שלשקד מותר לומר ולרוני אסור.
רוני באה בטוב, כמובן. היא באמת משתדלת, והיא באמת מתלהבת מהרגישות של שקד ומהאופן שבו הוא מתנסח. יחד עם זאת, היא נדרשת כאן לזהירות מסוג מסוים שהיא כנראה לא תורגלה בה קודם לכן. ברוב הזמן זה הולך לה די בסדר, אבל לפעמים מתפלקת לה הערה שאפשר היה לחיות בלעדיה. באותה נשימה, נדמה לי שהיא גם קצת נהנית ממשחק התפקידים הזה. כלומר, היא נהנית לגלם את דמות הילדה הטובה מבית הכרם שלומדת את הז'רגון של חתולי הרחוב. מהמקום הזה, קשה לי להאמין שהיא באמת לא ידעה שמימונה זה בפסח.
הפגישה עם המשפחה של שקד הלחיצה את שקד יותר משהיא הלחיצה את רוני, ובסופו של דבר היא הייתה יותר טובה וזורמת ממה שהוא ציפה. האם רוני תהיה החברה הכי טובה של ההורים שלו? כנראה שלא; האם היא התנהגה קצת כמו שמתנהגת מדריכה בשנת שירות? ובכן, כן - אבל נראה לי שהכוונה זה הדבר הכי חשוב כאן, והכוונה שלה לגמרי חיובית. נכון לעכשיו, נראה לי שהם באמת יכולים להצליח להיות זוג גם בחיים האמיתיים.