ניקול קידמן היא אחת הכוכבות העסוקות ביותר בהוליווד - באופן כללי, ובזמן האחרון בפרט. במהלך השנה היא כיכבה בכמות לא הגיונית של פרויקטים מדוברים, כזו ששחקנים אחרים היו מספיקים להגיע אליה בשנתיים (לפחות): "פרשה משפחתית" מיוני, "הזוג המושלם" מספטמבר, "בייביגירל" מדצמבר ועכשיו גם הסרט החדש "הולנד" (Holland) שלשמו התכנסנו, מותחן פסיכולוגי שביימה מימי קייב (Fresh) והגיע לאמזון פריים בסוף השבוע האחרון. ויש לו כמה נקודות דמיון עם "בייביגירל", שלא במובן הטוב: כמו "בייביגירל", גם "הולנד" מתיימר להגיד משהו בעל משמעות, אבל לא מקיים את ההבטחה הזו.
הסרט נקרא "הולנד" על שם העיירה במישיגן שבה הוא מתרחש - שהיא, אגב, עיירה אמיתית לגמרי, אם כי מי שיצפה בסרט ככל הנראה יחשוב שהיא מומצאת: מדובר ביקום כל-אמריקאי אידאלי, שבו הדשא תמיד ירוק והמשפחות כולן מאושרות (ולבנות), ופסטיבל צבעונים מושקע מתרחש מדי שנה. השלמות המלאכותית של הולנד לא ניכרת רק באופן הצגתה האסתטי, אלא גם ביחס של הדמות הראשית אליה. זוהי ננסי ונדרגרוט, בגילומה של קידמן, שמתארת את הולנד בתור המקום הכי טוב על פני כדור הארץ. ואכן, החיים של ננסי הם חיי משפחה נעימים ורגועים. היא עובדת כמורה לכישורי חיים בבית הספר המקומי, וחיה בבית יפה יחד עם בעלה פרד (מת'יו מקפדיין, "יורשים"), רופא עיניים במקצועו, ובנם הארי בן ה-13 (ג'וד היל).
החריגה הראשונה מהשגרה חלה כבר בדקות הראשונות של הסרט, כשננסי מגלה שאחד מעגילי הפנינה שלה נעלם. היא מתחילה לחשוד - בשלב הזה היא עוד לא ממש יודעת במי או במה - ואז פרטים מוזרים נוספים מפנים את תשומת הלב שלה כלפי בעלה: היא משתכנעת שהוא מנהל רומן, שכן היא מוצאת בביתם תמונות פולארויד (למרות שאין ברשותם מצלמת פולארויד), והכנסים המקצועיים המרובים שהוא טוען שהוא משתתף בהם נראים לה עכשיו כמו סיפור כיסוי לחיים הכפולים שהוא מנהל. למסע הבלשי שלה היא מגייסת את דייב דלגדו (גאל גרסיה ברנאל, "ואת אמא שלך גם"), הקולגה שלה מבית הספר שמאוהב בה מספיק בשביל לסכן את עצמו; השניים פוצחים ברומן סודי, שמתלהט ככל שהם מתקדמים יותר בחקירתם. ואז, בלי ספוילרים, הסוד של פרד מתגלה כמזעזע יותר מכל מה שננסי הייתה יכולה לדמיין.
על דבר אחד אפשר להסכים: "הולנד" הוא סרט מהמם מבחינה ויזואלית. הקו האסתטי הייחודי מתחיל כבר מהפוסטר של הסרט, שמושך את תשומת הלב בזכות עיצוב יוצא דופן - וממשיך גם בתוך היצירה עצמה: החל מהסטים המרשימים, דרך התלבושות ועיצוב השיער, ועד הצילום המהפנט והקומפוזיציות העשירות. נראה כאילו הושקעה מחשבה בכל פרט ופרט, ולכן מפתה לחשוב שיש משמעויות העומדות מאחורי הפרטים האלה. כלומר, מתבקש להאמין שלכל דבר יש הצדקה שהיא לא רק ויזואלית (יופי לשם יופי), אלא גם סמלית-עלילתית (יופי לשם מטרה נרטיבית). אבל מתברר שזה לא כל כך נכון. הציפיה הייתה שהאסתטיקה תשרת את הסיפור, אבל למעשה, האסתטיקה (כמעט) מסיחה את הדעת מזה שהסיפור הוא, בסופו של דבר, די ריק מתוכן.
זה לא שהחקירה של ננסי לא מולידה שום דבר - כן יש כאן טוויסט בעלילה. אבל קשה יהיה לומר שלטוויסט הזה יש פאנץ'. במילים אחרות, התגלית שמגיעה בסיום הסרט היא אכן מחרידה, אבל אין לה פואנטה של ממש, היא נשארת ב"פשט" ואין מה לעשות איתה ב"דרש". קשה להסביר את זה בלי להסביר מהי התגלית עצמה - בשביל זה תצטרכו לצפות בסרט (או לעשות גוגל זריז) - אז נגיד ככה: "הולנד" לא מממש את הפוטנציאל הסאטירי שלו. לא ברור על מה הוא מנסה למתוח ביקורת, או אם הוא בכלל מנסה לעשות את זה (ואם המטרה הייתה להראות שלא כל הנוצץ זהב, או לנפץ את הבועה של האמריקנה, זה מסר לא ממש מקורי).
הפספוס של הסרט נובע, בין השאר, מהזנחה של כמה אלמנטים חשובים - שנשתלו בשלבים המוקדמים יותר של הסרט אבל לא הצמיחו שום דבר בשלביו המאוחרים. למשל, בסצנה הראשונה ננסי מציינת שהולנד הצילה אותה מחיים אפלים, אבל אין שום התעמקות באותם חיים אפלים שהיא ניצלה מהם. או, למשל, מוזכר בסרט האופי הגזעני של העיירה - כשדייב המקסיקני סופג התעמרות משני תושבי העיירה הלבנים - אבל התמה הזו נשארת לא מטופלת בהמשך. גם אלמנט הסוד של פרד, שהוא המניע הסיפורי של הסרט, לוקה בחסר מהבחינה הזו. הוא מפוענח במובן הרדוד של פיענוח (כלומר, מתברר מה פרד עשה), אבל הוא לא מפוענח במובן העמוק יותר (לא מתברר למה הוא עשה את זה, מאיזה תסביך זה נובע). וכמו שהדמות שלו לא מפוצחת עד הסוף, כך גם שאר הדמויות. כשהסרט נגמר הוא משאיר לא מעט שאלות ללא תשובות, אבל לא במובן הטוב של נקודות למחשבה, אלא במובן של חורים בעלילה.
צריך בכל זאת לתת קרדיט לשחקנים המצוינים, שעושים את הכי טוב שהם יכולים עם החומר שניתן להם: קידמן מצטיינת בתור ננסי הנאיבית והילדותית (וזה נחמד, לשם שינוי, לראות אותה מגלמת דמות שהיא קצת שונה מהאישה המתוחכמת והמיוסרת שהיא בדרך כלל מגלמת). מת'יו מקפדיין הוא שחקן שמעלה את הרמה של כל פרויקט שהוא נמצא בו, וגאל גרסיה ברנאל הוא ליהוק מבריק. אבל גם הקאסט המעולה הזה לא מצליח להפוך את "הולנד" לסרט מוצלח באמת.
