"הגעתי לשלב שבו אני כבר לא הפוטנציאל - אני הדבר", אומרת דניאל רובין. זו לא אמירה יהירה, אלא מודעת. שמונה שנים לתוך הקריירה, כשמאחוריה כבר ארבעה אלבומי סולו, מנעד פרויקטים צדדיים ואלפי קילומטרים של הופעות, רובין מוציאה הבוקר (רביעי) את הסינגל "פורטוגל", סנונית ראשונה מתוך אלבומה הבא שעוסקת בשורשים שלא מרפים גם כשהארץ רועדת.
השיר נכתב מתוך הכאב האישי של דניאל על החברים ששוקלים לעזוב את הארץ, בעוד שמבחינתה הימים הטעונים דווקא העמיקו את הקשר שלה למקום שבו היא חיה. "אני מאוד אוהבת את הארץ הזאת, וזה התחזק לי עוד יותר מאז שפרצה המלחמה", היא אומרת. "זה הפתיע גם אותי שהשורשים שלי קיבלו חיזוק, ובמקביל הקשבתי להמון מוזיקה ישראלית. זה התנ"ך שלי".
יהודית רביץ?
"בדיוק. יהודית, שלום, אריק. ממש הרגשתי שהם מחבקים אותי ברגעים הקשים האלה, שהם כמו אמא ואבא שלי. השיחות על לעזוב את הארץ שמגיעות מחברים פשוט נורא העציבו אותי. אני לא שופטת, ואני לגמרי מבינה, אבל משהו בזה ממש שבר לי את הלב. הפער שבא לידי ביטוי במקצב השמח בשיר, בסגנון סמבה של מתי כספי שגדלתי עליה, בא לומר שאם כבר נשארים פה אז בשמחה. לא בכניעה. רוצים לרקוד, ליהנות, ושיהיו לנו חיים טובים".
"אז יש כמה חברים שעזבו, אבל השיר נכתב יותר מהמקום של הקלות שבה זה עולה בשיחה. זה כמעט נאמר בהערת אגב, שאתה שומע: 'אולי נעבור', 'אולי נחזור', 'אולי לא נחזור'. אנשים אומרים דברים חמורים, ובשיר אני ממש מצטטת משפטים שאמרו לי. ואני שואלת את עצמי, איך אתם כל כך קלילים לגבי זה? אפשר פשוט לוותר על החיים שלנו פה? לחיות במקום אחר נשמע לי לא קל, אבל אני באמת לא שופטת. זה בעיקר כואב לי".
ולמה דווקא פורטוגל, מכל המקומות בעולם?
"האמת? אני מתה על פורטוגל. ממש. אם הייתי עוזבת לאיפשהו, זה היה לשם. אני גם חושבת שיש משהו בזה שהשורשיות שלנו בנויה על שירים של מתי כספי, שהוא זה שהביא לארץ את המוזיקה הפורטוגזית והברזילאית. אז כשאני שומעת שירים פורטוגזיים, זה מרגיש לי כמו משהו שמחבר אותי לבית גם אם זה לא באמת הבית שלי. גדלתי על מתי, ובגלל זה גם בחרנו ללכת על מקצב בוסה - זה גם עוסק בהגירה, אבל גם במשהו שהוא שלנו".
בשנה האחרונה נרשם זינוק בהגירה מישראל, כאשר 83 אלף ישראלים עזבו את הארץ במהלך 2024 ורק 24 אלף חזרו, כך לפי נתוני הלמ"ס. בין אם בגלל המלחמה, יוקר המחיה, או התמודדויות קודמות שהתעצמו מאז. רובין מספרת מה בכל זאת משאיר אותה כאן: "זה באמת משהו שהייתי צריכה לבדוק ולהבין עם עצמי תוך כדי כתיבת השיר. יש בו שורה שמסכמת את זה מבחינתי - 'העברית, הים, האנשים'. זה תמצת לי הכל. והמוזיקה, כמובן. כל עוד יהודית פה, אני פה. הייתי בהופעת האיחוד הראשונה של 'הכבש השישה עשר', ואני באמת מעריצה שרופה. אם כבר אנחנו פה, אנצל את ההזדמנות לפנות ליהודית. בבקשה בואי נכיר ונהיה חברות".
לברוח או לנטוע שורשים, המחשבות של רובין בת ה-30 וחבריה הכו בכל ישראלי מאז 7 באוקטובר. "אני מרגישה שהפטריוטיות שלי היא כזו שפחות מדברים עליה, שמחוברת לצד הליברלי שלא מאמין במלחמה ולא בנקמה. אני שומעת את הקול הזה אצל חברים שלי, אבל לא שומעים אותו מספיק בחוץ. בשיח הציבורי קל יותר לשסות ולא להראות את הצדדים היפים. יש פה כאלה דברים יפים. אני למשל יצאתי עם חבורה מדהימה של נשים להתנדב בכל הארץ בשנה הראשונה למלחמה".
דניאל מתכוונת ל"בריגדת האהבה", קבוצת מוזיקאיות ושחקניות הכוללת בין היתר את דאנה איבגי, איה זהבי פייגלין, אניה בוקשטיין, סיון טלמור, שני קליין ויובל שרף, שהתאגדה כדי להופיע בפני מפונים, פצועים, חיילים וכל מי שביקש אותן. "קיבלנו כמויות של אהבה, וכל החברים האומנים שלי, כולם היו בזה. אותם אנשים שקראו להם 'שמאלנים בוגדים' הם אוהבי הארץ שרק מחפשים לעשות טוב ולתרום ברגע הזה".
תחושת השייכות של רובין מקבלת חיזוק בפזמון של "פורטוגל", שבו היא מרפררת לשיר "אין לי ארץ אחרת": "בגוף כואב, מאה טון על הלב, הלוואי שזה הכי נמוך שזה יהיה - ונעלה". את השיר המקורי הקליטה גלי עטרי לראשונה ב-1986 למילים של אהוד מנור וללחן של קורין אלאל, כאשר הטקסט נכתב על אחיו של מנור שנהרג במלחמת ההתשה. גם ננסי פלוסי, לשעבר יו"ר בית הנבחרים בארה"ב, התאהבה בו, ולאורך השנים הוא צבר משמעויות פוליטיות. במרץ 2023, אלאל ועטרי שרו אותו לעיני עשרות אלפי מפגינים במחאה נגד המהפכה המשפטית בקפלן.
"קודם כל, זה אחד השירים האהובים עליי", מסבירה רובין את הבחירה לשלב אותו. "גם הטקסט וגם הלחן מופתיים. וזה מה שקורה לשירים ממש טובים - הם נשארים רלוונטיים ולפעמים אפילו נהיים יותר אקטואליים עם הזמן. אבל אני לא חושבת שהאמירה בו פוליטית. מה שאני שומעת בשיר זה הרעיון להילחם על הארץ ולהישאר בה מתוך אהבה. גם אם יש לנו ביקורת על המדינה, היא נובעת מאכפתיות של אזרחים שלא רוצים לעזוב אותה. זו תחושה שאני מתחברת אליה והיא לא קיימת כמעט באף שיר אחר. אז רציתי לתת לזה טאצ' אישי ולהוסיף טיפת אופטימיות. אנחנו אומנם במקום נורא נמוך ומפולג, אבל אני מאמינה שאנחנו נעלה. זו התקווה שלי".
האלבום שהעיר את אמא
אותה אמונה עזרה לרובין גם בחייה האישיים ובהתמודדות עם האבחנה של אמה, עינת, עם הפרעה דו-קוטבית. "כשאמא שלי הייתה מאושפזת על רקע מאניה דיפרסיה, אחד הרופאים אמר לי שלפעמים צריך לרדת לתהום עמוקה לפני שיחול שינוי. מאז, זה באמת הלך והשתפר. ראיתי את זה קורה, ואני מקווה שזה הכי נמוך".
את אלבומה השלישי, "האלבום שיעיר את אמא", הקדישה דניאל לניסיון החומל להחזיר אל המציאות את הדמות שאמורה לייצג ביטחון ושייכות. בעקבותיו, היא גם הגיעה ב-2022 לוועדת הבריאות בכנסת וסיפרה על המאבק ממבט אישי. "טפו טפו, היום אמא שלי במצב מדהים", היא אומרת. "בגלל שאני חווה את זה מקרוב, חשוב לי לומר שאפשר לחיות עם זה. היא לוקחת את הכדורים שלה ומאוזנת כבר חמש שנים, סבתא למופת לאחיינים שלי. זה לא סוף הסיפור כי זה עניין כרוני שתמיד יכול להתפרץ, אבל איכות החיים שלה טובה והיא עובדת על זה מדי יום. בכלל, אני מרגישה שהקשר שלנו התחזק והתהדק אחרי שעברנו את המשבר הזה ביחד. עכשיו אנחנו בטוב. במציאות בימינו, חשוב לדבר על זה כי אנחנו נצא הרבה יותר פוסט-טראומטים כחברה ממה שנכנסנו לאירוע. עם כמה שזה נראה פריבילגי לטפל עכשיו בנפש, זה בעצם הדבר הכי חשוב".
בין EP עם הראפר אופירי לאלבום לייב שהוציאה עם הרכב הקשתנים "צ'יל פיל", הסינגל החדש של רובין יצא לקראת אלבום הסולו החמישי שלה, "מנטרה ללב מתגעגע", שיראה אור באוגוסט ויושק ב-8 בספטמבר במועדון הבארבי בנמל יפו. את השם העניקה לו הסינגר-סונגרייטרית רק אחרי ששמעה את כל השירים. "יש באלבום כל מיני סוגים של געגוע", היא משתפת. "לאנשים שאני לא מכירה, שזה סנטימנט חדש שכולנו מכירים לצערנו. געגוע לילדה העתידית שעוד אין לי. כבר כמה זמן שאני רוצה ילדים, ומחכה שזה יקרה. אנחנו הולכים לקראת זה. ויש גם געגוע לסבתא שלי שנפטרה לפני שנתיים, וגעגוע לעצמי בת ה-20".
"היה לי מיני-משבר גיל 30 של להתחיל לחשוב על השלב הבא ועל ילדים. זו אחת הסיבות שאני רוצה להישאר כאן, אני לא מדמיינת את הילדים שלי מדברים בשום שפה אחרת. והייתה גם ההשלמה שאני כבר לא 'הילדונת' הצעירה שאף אחד לא מכיר. אני במקום שחיכיתי להיות בו, עם הופעה בבארבי ומה שמסביב. אני מרגישה שאני כבר לא הפוטנציאל אלא הדבר".
מה המנטרה שלך היום?
"יש שיר באלבום שנקרא 'סבתא פנינה'", היא מסבירה ומציגה בשיחת זום שאנחנו עורכים את שתי התמונות שלה שתלויות מאחוריה בבית. "היינו מאוד קרובות, שתינו מזל תאומים, והפטירה שלה גם קשורה מבחינתי לרצון להביא ילדים. הפרידה ממי שהייתה והחיכיון למי שיהיה. השיר עליה מסתיים במנטרה 'לא לפחד שהכל ישתנה, לא לפחד כי הכל ישתנה'. זה מה שאני מנסה לאמץ".
לסיום, כשרובין מבקשת להודות לחבריה רועי דורון שכתב והלחין איתה את השיר, ולבעלה ניר שלמה ואביב פק ששימשו תפאורה קולית, לא יכולנו שלא להזכיר בחודש האירוויזיון את השיר שבו רובין תרמה את קולה - Toy של נטע ברזילי. "אני עדיין מקבלת 0.01 אגורות בשנה מתמלוגים. אני גאה בפרט המידע הזה עליי!".