למרות שלא השתתף בתחרות הרשמית ועל אף שהוצג במסגרת משנית, סרטו החדש של נדב לפיד, "כן", גנב את ההצגה בפסטיבל קאן. אחת ההוכחות לכך היא שעורך מגזין הקולנוע הצרפתי הנחשב, Cahiers du Cinéma, קבע כי בעיניו הוא היה צריך לזכות בפרס הגדול.
סרטו של לפיד הוא מאתגר לצפייה ולא רק בגלל שאורכו הוא כמעט שלוש שעות או בשל הסצנות המטרידות שבו. הסרט, אחד מהעלילתיים הראשונים על הימים שאחרי 7 באוקטובר, מעמת את הצופה הישראלי עם המציאות המדממת על רקע המלחמה המתמשכת. עלילתו עוקבת אחרי אחרי זוג אומנים תל אביבי שאותם מגלמים אפרת דור ואריאל ברונז. הם מוכרים את הכישרון שלהם, היא כרקדנית והוא כמוזיקאי ומתחככים באוליגרכים ובאנשי צבא בכירים כדי לשרוד כלכלית. גיבור הסרט, י', מקבל עליו את המשימה למצוא לחן להמנון הלאומי החדש.
אבל כאמור, הסרט משך לא רק את תשומת ליבם של עיניי הישראלים. סגנונו הייחודי של לפיד, שזכה בעבר בפרס בפסטיבל קאן על סרטו "הברך", כבש שוב את מבקרי הקולנוע ברחבי העולם.
מבקר הקולנוע של הגרדיאן, פיטר ברדשאו, העניק לסרט ארבעה כוכבים מתוך חמישה. "כמו שאחת הדמויות בסרט אומרת: 'אתם מזדעזעים מאיך זה לחיות בעזה, אבל אין לכם מושג מה זה להיות ישראלי'. זה הפרדוקס שבתוכו הסרט חי", כתב ברדשאו. "בפרובוקציה קרה ומחושבת, מוצגות אליטות השלטון של ישראל ככאלה המרופדות בשחיתות ואדישות לטבח ולסבל בעזה. בו בזמן, הסרט, במובנים מסוימים, הוא מחקר על עם שרדוף על ידי זוועות אנטישמיות, בדגש על שבעה באוקטובר".
במגזין Vulture נכתב: "לפיד החל לכתוב את התסריט לפני 7 באוקטובר אך לבסוף שזר לתוך הסיפור את המלחמה שפרצה בעקבותיה ואת ההקצנה הגוברת של הלאומנות בישראל. קשה לדמיין מפיץ אמריקאים שיסכים לקחת סיכון ולהפיץ את 'כן'. אף שמדובר בסרט של יוצר ישראלי, הוא כמעט בוודאות יזכה ליותר תגובות נגד מאשר להצלחה קופתית. ובצדק. הסרט עצמו עוסק בדרכים שבהן עצם היותן אמן מחייב לעיתים להתרפס, להתמסר ואפילו להזנות את עצמך עבור כסף, הזדמנויות ותשומת לב. 'כן' עוסק בכיצד האומנות נכנעת בקלות ומגויסת לשירות בעלי הכוח. הוא רווי ייאוש, אך הכוח שבו מוכיח שהאומנות עדיין לא חסרת אונים".
"הסכסוך מורגש לכל אורך הסרט - מהפריים הראשון ועד האחרון. לא רק שי', פסנתרן ג'אז, מסכים להלחין המנון פטריוטי חדש, אלא שחלק מהסצנות צולמו כשעזה בוערת ברקע. אומנם הבמאי כן מתייחס לפשעי המלחמה שביצע חמאס, אל מבטו על מדינתו שלו נחרץ וקודר: במשטר הנשלט על ידי אלימות, קנאות וכסף בלתי נגמר, אתה יכול או לומר 'כן' ולהישאר - או להחליט שאתה עוזב הכל מאחור", נכתב ב"הוליווד ריפורטר".
"'כן' אולי בוטה מדי, מטריד לצפייה, אבל לפיד מנסה לומר לנו שזה לא מוגזם, שזו המציאות, או לפחות האמת שלו, על מדינתו. הוא יצר סרט תוקפני על אומה שהוא תופס כתוקפנית", הוסיפו.
בראיונות לכלי תקשורת בין-לאומיים שהעניק לקראת הקרנת הסרט בקאן אמר לפיד כי הסרט הוא תגובה לעיוורון של ישראל לסבל בעזה: "הפנטזיה הישראלית הגדולה, להתעורר בוקר אחד ולגלות שהפלסטינים נעלמו - הפכה לתוכנית פוליטית", טען. ערב פתיחת הפסטיבל הצטרף לפיד לכ-300 אנשי ונשות קולנוע ובהם ריצ'רד גיר, סוזן סרנדון, אלמודובר ופדרו פסקל, וחתם על מכתב פתוח הקורא שלא לשתוק "נוכח רצח העם של ישראל בעזה".