אחרי יום אחד יותר מדי של המתנה מייסרת לרגע חשיפת הסוד של מינדי ואסף, הפרק המצופה של חתונמי סוף סוף שודר אתמול (שלישי) - והסוד, ובכן, לא נחשף. בהחלט מקומם, אבל לפחות קיבלנו פרק עם הרבה אקשן, במיוחד בגזרת חיה ומור. אבל לפני שנדבר על כל מה שקרה ביניהם, נקדיש רגע למי שלא עשו הרבה דרמות הפעם: רוני ושקד, שלהזכירכם, רק בפרק הקודם הפכו לשיחת היום בגלל הערה מפוקפקת של רוני פלוס ריב על פויקה שיצא מכלל שליטה.
בפרק הנוכחי, החופשה מעוררת המחלוקת יוצאת לפועל, אבל כמעט ואין זכר למתיחות שהייתה. רוני ושקד מתארחים באתר גלאמפינג בעין גדי, שם הם רואים זריחה לא מרשימה, עושים צחוקים כאילו הם לא רצו למות רק לפני יומיים, וגם מדברים קצת על החיים שאחרי חתונמי. בכל מקרה, החופשה הסתיימה בלי לספק תוכן מרגש, ואיכשהו, את הדבר הכי חשוב לא גילו לנו: האם הם בישלו ארוחה באופן עצמאי או הלכו לאכול במסעדה?
מעניין לראות שהמשבר האחרון בקשר של רוני ושקד לא נכח גם במפגש הזוגות 2.0, שהתקיים מאוחר יותר בפרק. למעשה, הם לא ממש דיברו על עצמם, למעט על הסבל הנורא של שקד בסופ"ש הזוגות, ובפרט על ההערה ההיא של שחר (שקד לוקח הרבה יותר מדי קשה את מה שהלך שם. זו לא הייתה הערה מלוכלכת או פוגענית, ואני אמות על הגבעה הזו). חוץ מהסאגה הזו, רוני ושקד היו במפגש על תקן מראיינים - והאמת היא שהם עשו עבודה לא רעה בכלל. במיוחד רוני, שלקחה על עצמה את תפקיד מנחת הערב.
אבל דבר אחד חשוב לא עלה בידה של המנחה: לגרום למינדי ואסף לחשוף את הסוד שלהם גם בפני הצופים. אז נותר לנו רק לנחש ניחושים: מכיוון שהסוד קשור איכשהו לתוכנית של מינדי ואסף להביא ילדים, ההשערה המתבקשת (שגם מתכתבת עם הרמזים שקיבלנו) היא שהמחזור של מינדי מאחר. אני לא רואה צורך להתעמק יותר בסוגייה הזו, ויש עניין אחר שאני כן רוצה להתייחס אליו בהרחבה: השיחה שהייתה למינדי ואסף לפני שהם יצאו למפגש הזוגות.
כזכור, בפרק הקודם אסף שכנע את מינדי לעבור לתל אביב (שלא לומר, לא הותיר ברירות), ועכשיו הם כבר גרים בדירה של אסף - תרחיש זמני וניסיוני שאותו אסף מנסה להפוך למציאות חיים. אפשר לומר שהטיעון של אסף לגיטימי באותה מידה כמו הטיעון של מינדי: הרי כמו שהיא קשורה לירושלים, ככה הוא קשור לתל אביב. ועדיין, הטענות של אסף ממש מעצבנות. קודם כל, כי הוא קצת מערבב את מינדי (לא, תל אביב אינה עיירה שקטה וציורית). שנית, כי מהרגע הראשון הוא משחיר את ירושלים בכל הזדמנות אפשרית (גם מינדי משחירה את תל אביב, אבל היא עושה את זה כתגובת נגד להשחרות של אסף).
ודבר שלישי, ואולי הכי חשוב: מינדי מוכנה לערבב את החיים שלה עם החיים של בן אדם אחר, ואסף רוצה להיות בזוגיות ולחיות חיי רווק. אסור לשכוח שגם המעבר לתל אביב הוא לא מעבר לדירה ניטרלית (כמו שהיה בירושלים), אלא לדירה שלו. ובדירה הזו, ככה נראה, למינדי אין באמת מקום. כדי לדעת את זה, מספיק לראות שאסף יוצא מדעתו כשצ'ארלי עולה על הספה (איסור עלייה על המיטה זה מובן לחלוטין, אבל יש גבול לכמה אפשר למשטר את הכלב). צ'ארלי הוא חלק מעסקת החבילה של מינדי, ואם אסף רוצה אותה הוא צריך לקבל גם אותו. חשוב לומר: זה בסדר להיבהל, לא קל להכניס חיה חדשה הביתה. אבל זה לא שאסף רק נבהל. נדמה שהוא מצפה שהדירה שלו תרגיש, תיראה ותריח בדיוק אותו דבר כפי שהיא הייתה כשהוא חי בה לבד. וזו לא ציפייה ריאלית, לא כשיש כלב ובטח שלא כשיהיה ילד.
עוד גבר שלא מוכן לקבל את הכלב של האישה שלו: מור, שנמצא כפסע מהתמוטטות עצבים אחרי שטוי השתין בתוך הבית. האופן שבו מור מתנסח מוכיח שהוא רואה את עצמו כיחיד ולא כחלק מזוג. כשהוא אומר ש"הכלב *שלה* השתין בבית *שלי*", כאילו חיה וטוי הם אורחים לא רצויים (ולא דיירים בדיוק כמוהו), זה צורם; ברור שמור וחיה לא בדיוק מאושרים ביחד, אבל המינימום הראוי מצידו של מור זה להכיר במעמד של חיה כפרטנרית שלו לחתונמי, וזה כולל מגורים משותפים שבמסגרתם לשני הצדדים יש זכויות וחובות שוות בתוך הדירה, וכן, גם אם זו לא דירה ניטרלית.
במילים אחרות, התגובה המתבקשת מצד מור, בכל מה שקשור לסוגיית הפיפי, היא כזו: להתבאס, לרטון בינו לבין עצמו, לנקות, ומאוחר יותר לעדכן את חיה מה קרה. במקום זה, הוא בחר לעשות לחיה שיימינג מול המצלמות, להשאיר את הדירה מסריחה מתוך פרנציפ, להעניש את חיה בהתנהגות זעפנית, ולהשאיר לה את מלאכת הניקיון. נכון שטוי הוא הכלב של חיה, ואולי היא הייתה צריכה להשתדל לחזור הביתה מוקדם. אבל התודעה של חיה, בשונה מזו של מור, היא תודעה זוגית - והיא בטח הניחה שבזמן שהיא לא בבית, בן הזוג שלה ידאג לכלב (שהוא, בשלב הזה, הכלב של שניהם). וגם, יש גבול לכמה אחריות אפשר להפיל על חיה. הרי זה לא שיש לה שליטה על שלפוחית השתן של טוי.
באותה נשימה, ברור שהתגובה של מור הייתה קיצונית כי הוא סחב איתו את הרגשות הקשים מהשבת המשותפת עם חיה - שבת שעוד תגרום לו, כך יתברר בהמשך הפרק, לשבור את הכלים (הכשרים). מור יצא מדעתו מרוב שעמום. אי אפשר לבוא אליו בטענות על זה, אבל כן אפשר למתוח ביקורת על האופן שבו הוא מתייחס עכשיו לחיה: את כל התסכול שלו על השידוך ביניהם הוא מוציא עליה, ורק עליה. הוא מתנהג כאילו היא האשמה במצב המצער שהוא נמצא בו, למרות שהיא, ממש כמוהו, לא ידעה למי ישדכו אותה. וכמה מילים על חיה: באופן כללי היא מתלהבת יתר על המידה, אבל באופן נקודתי, ההשתדלות שלה לקראת השבת בכלל לא הייתה מופרכת. צריך לזכור שמור הראה התקדמות בסופ"ש הזוגות, וזה טבעי שחיה תייחס לזה חשיבות.
אבל כאמור, המילים הגדולות שמור אמר בגלבוע התגלו כמילים ריקות. והצפייה בחיה בפרק של אתמול הייתה שוברת לב - בנסיעה למפגש הזוגות, כשמור היה מנוכר כלפיה וסירב לספר לה למה הוא כל כך כועס, וכמובן במפגש הזוגות עצמו, כשהיא ניסתה, לשווא, להעמיד פנים שהכל בסדר. וגם אם נגיד שהכעס של מור על חיה הוא לגיטימי (אם כי הוא לא), אפשר היה לצפות שבאירוע חברתי הוא יזנח את הכעס, ולו לכמה שעות, וייתן לה גב. אבל הוא עשה בדיוק את ההפך. בגדול, הוא זרק אותה מתחת לגלגלי האוטובוס. בקטן, הוא בקושי הסתכל לה בעיניים, אם בכלל, וגם סיפר לכל מי שרק רצה לשמוע (וגם למי שלא) על כמה שרע לו.
שקד, למשל, נקלע בעל כורחו לסשן טינופים חריף יותר מזה שהוא ציפה לו, שבמהלכו מור הכריז שהוא עם הסיפור הזה סיים (כמו כן, המילה "אחי" נאמרה כ-136 פעמים). אבל זהו, זה נגמר. בסוף הפרק חיה עזבה בדרמטיות את הבית של מור עם מזוודות, וגם הפרומו לפרק הבא כבר בישר על פרידה רשמית (ועימות). זו הייתה אחת מהסצנות העצובות ביותר שראינו העונה.