כשתאיר חיים כתבה את השיר Ya Banat לפני המלחמה, היא לא העלתה בדעתה שהפנייה התמימה לנשות צנעא תתכתב באופן חד כל כך עם ירי הטילים מתימן - שהפך לשגרה. הסינגל, שיצא לפני כשבועיים, אמור היה לבטא קריאה אוניברסלית לסיסטרהוד, עוצמה נשית ושלום, שמתאפשרים רק אם השינוי מתחיל מבפנים כלפי חוץ. בתור מי שהקימה והובילה לצד שתי אחיותיה את ההרכב המצליח A-WA, שהושפע משירת הנשים התימנית ופרץ עם הלהיט "חביב גלבי", העיסוק בשורשים לא חדש לה - הוא אולי רק הפך למאתגר יותר בשיח הנוכחי.
"כשאני עוסקת במורשת שלי וקוראת לאחיותיי בתימן, אני יכולה לדבר לכל המין הנשי ועל האנרגיה הנשית", היא פותחת בריאיון מביתה במושב במרכז הארץ. "אני גם רוצה לקרב את הגברים, ובכלל להזכיר לאנושות - היי חבר'ה, אנחנו התבלבלנו. הרכבת הולכת בכיוון הלא נכון, בואו נחזיר אותה למסילה. בואו ניזכר באנרגיה נשית וניתן לנשים להוביל. אחרת אנחנו רואים שהעולם מידרדר למקומות מאוד לא טובים. אני מאמינה בתקווה, וכל האלבום שלי עוסק בתקווה ובגאולה אישית וקולקטיבית".
לאחר ששחררה את Yemenight, סינגל הבכורה מתוך אלבום הסולו הראשון שלה שיצא בקרוב, הגיע Ya Banat שנכתב והולחן בידי חיים בדיאלקט תימני-ערבי. הוא ממשיך לשרטט את הקו המוזיקלי המזוהה עם A-WA בהיותו יוצר חיבור בין מסורת לסאונד עדכני וביט עכשווי. "בתרבויות העתיקות שאני חוקרת, כל הנביאים שלנו דיברו על זה שאנחנו חיים בתקופה של אחרית הימים, של גאולה, ושיהיה תיקון מאוד גדול. כרגע אנחנו רואים כאוס אדיר בעולם, בטח בישראל, אחרי הקורונה ו-7 באוקטובר. אין אדם אחד שזה לא טלטל אותו. קורה כאן משהו היסטורי, ובאחד השירים באלבום אני אומרת We live in biblical times - אנחנו חיים בתקופה תנ"כית".
"הרבה לפני המצב הקיים הייתה מתיחות עם תימן", מזכירה תאיר. "הסבים שלי ברחו מתימן ועלו ארצה ב-1949 במסגרת מבצע 'מרבד הקסמים', אחרי שרצחו את האימאם והמוסלמים פתחו בפרעות נגד היהודים. במסגרת הזו, חשבתי לאילו אחיות בעולם אני אפנה קודם, ויצא שהשיר רק הלך ונעשה רלוונטי".
בימים שבהם שלום הפך בטעות למילה מגונה, חיים מודעת לכך שיש מי שיחשבו שהיא נאיבית. "קודם כל, בשיר אני גם מדברת על שלום פנימי. 'א-סלאם יבדא מן דאחלי'. כלומר, 'השלום מתחיל בתוכי'. הבנתי שאנחנו רואים מלחמה בחוץ כי בני האדם כל הזמן נמצאים במלחמה פנימית בתוכם וביניהם. זה עוד מסר לאנושות. הרי אנחנו מתווכחים בכבישים, יכולים להיות אלימים בתור בסופר ולא מקבלים את עצמנו. אז בואו ניזכר באהבה ובקבלה עצמית, נתחיל מזה, ואחר כך נוכל להגיע לשלום בין שכנים ואחים. זה תהליך מבפנים החוצה".
"דבר שני, המורדים החות'ים הם ארגון טרור, ואני מפרידה ביניהם לבין העם התימני", היא מדגישה. "אני מקבלת המון הודעות מהתימנים, במיוחד אחרי השיר הזה, שכותבים לי 'אנחנו מתגעגעים ליהודים בתימן', 'ההורים שלנו סיפרו על החיים המשותפים והייתה להם תרבות יפה כל-כך', 'אנחנו עוד זוכרים את השירים'. גם כותבים לי 'אנחנו אוהבים את המוזיקה שלך' ושולחים לי אימוג'י של דגלי ישראל ותימן אחד ליד השני. גם העם התימני סובל בעצמו מהחות'ים שהשתלטו על צנעא ועל מקומות נוספים בתימן. אז נכון, קשה להפריד, ואנחנו חייבים להגן על עצמנו כשיורים עלינו, אבל אם נאבד את התקווה - איבדנו הכל".
"וכן", היא מוסיפה, "אני אמשיך לדבר על שלום וזו לא מילה גסה. מי שיגיד שזה נאיבי, שיבושם לו. יותר מזה, אני אומרת שככל שנעשה שלום בתוכנו ובחברה שלנו, ככה גם החטופים יחזרו מהר יותר. התדר הזה מדבק והוא יכול להביא אור. זה יבוא מאיתנו, ולא מסו קולד מנהיגים. תראה מי נאבק ברחובות למען החזרת החטופים, העם בעצמו".
החות'ים גם התרשמו מהשיר?
"(צוחקת) הם לא מעניינים. כששואלים איך להילחם בחושך, פשוט צריך להגביר את האור. אני לא מגיבה לחושך בחושך. גם עם אנשים רעילים בחיים, אתה בוחר להתעלות מעל זה".
"אני מקבלת הודעות מהתימנים, גם הם סובלים מהחות'ים"
השילוב בין שירה תימנית מסורתית לגרוב אלקטרוני ודאנס מודרני דווקא מרגישה טבעית במיוחד עבור תאיר. "זכיתי לעבוד עם תמיר מוסקט שמכיר אותי עוד מתחילת הדרך", היא מזכירה את שמו של המפיק המוזיקלי שעימו היא משתפת פעולה בעשור האחרון. מוסקט הוא גם אחד מהחברים המייסדים של "בלקן ביט בוקס", איתם האחיות חיים הופיעו לא אחת. "הוא מכיר אותי ויודע להוציא ממני את הטוב ביותר. אני תמיד אומרת שמפיק טוב זה אחד שיודע להוציא מכל אומן את הגרסה הכי משוכללת שלו".
"אז רציתי מצד אחד שיר בתימנית, אבל אני גם מאוד אוהבת היפ-הופ ושומעת לורן היל וקנדריק למאר. גדלתי ביישוב הקהילתי שחרות בערבה, ומסביבי היו מלא קיבוצים של דוברי אנגלית אז לכן אני חיה, נושמת וחולמת בשפה הזו. ב-A-WA לא יצרתי באנגלית אז הרגשתי שחסרים לי מסרים בשפה שיבינו. לכן האלבום החדש משלב בתוכו גם תימנית, גם אנגלית וגם עברית".
"זה מגוחך ומעצבן, אבל מתישהו גם הטרנד הנוכחי יחלוף"
חיים מתכוונת לפתח את קריירת הסולו גם מעבר לים, בתקווה שזו תצליח לפחות כמו הדרך שעברה עם אחיותיה במסגרת הלהקה. יחד עם זאת, היא מודה כי החרם התרבותי על ישראל גורר מחיר: "לאומנים ישראלים לא פשוט היום בכלל להופיע באירופה, בארצות הברית ובמקומות נוספים. עם A-WA עשיתי הרי סיבובי הופעות ברחבי העולם. אנחנו חייבים להתעסק במה שכן אפשרי, כי אחרת אם כל הזמן נהיה בתודעת הישרדות של קורבן - לא נצמח מהמקום הזה. אז יש לי מנהלת בארצות הברית ומשרד בוקינג באירופה, וכולם מספרים שכרגע זה מורכב. תופעת החרם על אומנים ישראלים תמיד הייתה, זה מגוחך ומעצבן, אבל מתישהו גם הטרנד הנוכחי יחלוף".
בעשור האחרון הקהל בארץ ובעולם התרגל לראות את תאיר לצד אחיותיה הקטנות לירון ותגל. שיר הפריצה של שלישיית A-WA, "חביב גלבי", הנושא את שם אלבום הבכורה, היה רגע מכונן במוזיקה הישראלית. זו הייתה הפעם הראשונה ששיר עכשווי שלם בערבית נכנס לפלייליסטים של כל תחנות הרדיו. משם, הדרך לחשיפה הבין-לאומית הייתה קצרה יחסית: הופעות מעל במות נחשבות, סשן מצולם ב"טייני דסק" המדובר של רשת NPR, וגם שיתוף פעולה עם הראפר האמריקני פיטבול. אבל אז הכתה הקורונה, ואחרי שני אלבומים ומסע חובק עולם, הן הגיעו להחלטה הדדית להפסיק.
"לא מזמן הייתה לי שיחה על זה עם תגל, כמה אנחנו גאות בדרך שעברנו עם A-WA", היא מספרת. "אנשים רגילים לראות רק את ההצלחה, ולא תמיד מבינים כמה התמסרות, אתגרים ומכשולים הדרך הזו כוללת, לצד המון אהבה ונתינה לקהל. התוכנית המקורית שלי הייתה להתחיל ליצור עם עצמי, וכשבאתי לכתוב את האלבום הראשון קראתי לאחיות שלי. אולי לעשות קולות, היה דיבור בינינו, ופתאום אמרתי - רגע, בואו נקים הרכב. וזה עבד מעולה כי ההרמוניות שלנו מדהימות ביחד. אנחנו תמיד גדלנו יחד ושרנו יחד, לכן אי אפשר לזייף את זה".
"יחד עם זה, תמיד ידעתי שאני צריכה גם יצירה אישית, להעניק עוד מהלב שלי ולגדול. אני לא רוצה שהתחושה הזו שאני מחדשת ומתפתחת כאומנית תיפסק. ב-2020 צצה הזדמנות כזו, כשהתחלתי לכתוב שירים שכבר לא התאימו ללהקה. אני ספר פתוח אז שיתפתי את האחיות שלי, וגם במקביל פרצה הקורונה, ילדתי את בני הבכור, והבנתי שיש לי זמן להתכנס. אמרתי ללירון ותגל: 'תעשו מה שטוב לכן, תשחררו, עופו על החיים, אני מתעמקת ביצירה'. כאמא הבנתי שאין הרבה זמן לשטויות. כשהופכים להורים מגלים כמה היעילות חשובה. אז אומנם היה רגע שחשבתי לשלב את המוזיקה שלי במקביל לעבודה עם הלהקה, אבל בסופו של דבר החלטתי ללכת עם זה עד הסוף כדי לתת לעצמי הזדמנות אמיתית - ולא משנה כמה זמן יידרש כדי לבנות את עצמי מחדש ולא משנה מה יגידו. אני לא באתי לרצות, ואני מקווה שזה נותן לאומנים ואנשים אחרים את הרשות וההשראה להיות מה שהם ולצאת מאזור הנוחות".
הן התבאסו או שקיבלו בהבנה?
"גם התבאסו, גם קיבלו בהבנה וגם שמחו. אנחנו מדברים על תקופת הקורונה, והן רצו להתעסק בעוד תחומים. לירון היא אדריכלית, תגל היא מעצבת פנים ומעצבת גרפית. שתיהן מוכשרות, אז זה נתן לכל אחת את המקום והמרחב. גם בהקשר של משפחה וזוגיות. כשפעלנו במסגרת A-WA רוב השנה היינו בחו"ל, ואני כבר רציתי מאוד להקים משפחה. כמוזיקאית או כמו כל אישה עם קריירה, אפשר להישאב לזה מבלי לשים לב ואז להיזכר בגיל מאוחר. האיזון הזה חשוב בעיניי והוא פתח לי צ'אקרה לכל היצירה של האלבום החדש".
בינתיים, פניה של תאיר מועדות להופעה שתקיים עם הלהקה שלה ב-16 ביולי בחלל "המרץ 2" בתל אביב. הסט ליסט יורכב משירים מהאלבום החדש לצד הבלחות מהרפרטואר של A-WA. תהינו אם זה אומר שהפעילות בלהקה עם אחיותיה היא רק פאוזה מוזיקלית. "כרגע אני כולי בבנייה של השם החדש, אבל מתישהו בזמן הנכון, אם זה יתאים גם לאחיות שלי, יש מצב שנפתיע", היא אומרת. "זו הסיבה שלא רצינו לצאת בהכרזות. יש לנו מספיק דרמות בחיים עצמם".