זו השנה השלישית ברציפות שבה אביב גפן קיים את נשף הרוק המסורתי תחת איום טילים - אך הפעם הראשונה שבה האיום מימש את עצמו. זה אומר הרבה על המציאות הביטחונית הבלתי נסבלת בישראל עוד לפני שפרצה המלחמה הנוכחית, הרי קדמו לה שלל הסלמות ומבצעים צבאיים עם שמות מפוצצים, אבל אם נתמקד במופע הענק של גפן שנערך אתמול (חמישי) בפארק הירקון בתל אביב, שנמשך כסדרו חרף האזעקות ובעקבות כך נחקר כעת בידי צה"ל, הדבר רק מראה עד כמה גפן מוכן ללכת רחוק למען המוזיקה והקהל שלו - כ-55 אלף איש שמילאו את הפארק, לפי המארגנים.
במהדורה ה-13 של מופע הדגל המצליח של גפן, שבו הזמר והיוצר מזמין את ילדי אור הירח בעבר ובהווה לערב שעובר בין תחנות שונות ברפרטואר שלו, כבר נעשה מאתגר במיוחד לחשוב על אורחים מסקרנים ושיתופי פעולה מפתיעים - שאותם גפן שומר בסוד בשנים האחרונות. הראשונה לעלות לצידו ולצד חברי להקת "התעויוט" המלווה את גפן על הבמה, הייתה למעשה הזמרת הראשונה שהאמינה בו והימרה עליו: נורית גלרון, שלקחה את השיר היפהפה "אתה פה חסר לי" שכתב אביב ושדפנה ארמוני ויתרה עליו מסיבה לא ברורה. ושוב, האוזן הישראלית נוכחת לשמוע עוד שיר בביצוע קודר וגשום שמילותיו מהדהדות אחרת מאז 7 באוקטובר. אפשר לחשוב על פנים ושמות של 58 חטופים וחטופות שחסרונם מורגש בכל יום שעובר, או יותר מ-1,800 בני אדם שחייהם נגדעו בצד הישראלי מתחילת המלחמה.
ואז, בהפתעה אמיתית, חיים משה היה האורח השני ועלה לביצוע משותף של השיר "נשבע". הצהרנו על כך בשנה שעברה, ונחזור על הטענה גם הפעם: אביב גפן עושה כבוד גדול למוזיקה הישראלית, גם כשזה מגיע לאומנים בעלי דנ"א מוזיקלי שונה לחלוטין ממנו. ובכלל, מי יודע אם ומתי יזכה זמר ענק כמו משה להופיע על הבמה הגדולה בישראל. לכן, כשגפן מזמין אותו כפי שהזמין את שלום חנוך שעלה בהמשך, זהו צעד מבורך וראוי להערכה עבור אותם אומנים שלא תמיד קצרו פירות הכרה והערכה.
כחצי שעה לתוך המופע, סמוך לשעה 21:20, התקבלה ההתרעה המוקדמת מפיקוד העורף על אזעקה שצפויה להישמע בדקות הקרובות באזור המופע. בקהל ניתן היה לראות לא מעט אנשים מרכינים מבט לטלפונים, מעטים התפנו לצדדים, אבל הרוב המוחלט - כדוגמה אמיתית למהו ניצחון מוחלט - בחרו שלא לתת לטרור לשבש ערב של מוזיקה ושפיות. הם שיתפו פעולה עם גפן, אדם של מרד נעורים ו"דור מזוין", שעטה על פניו איפור וכתב שירים על התאבדויות, סמים והשתמטות מצה"ל. הוא לא חושש מהמורדים החות'ים ששיגרו את הטיל מתימן, ויודע היטב כמה הישראלים זקוקים לשעתיים של קונצרט רוק שבו מניחים לרגע את הצרות בצד.
בזמן האזעקה גפן ירד מהבמה לצורך התארגנות לשיר הבא, "גשם" של מאיר בנאי המנוח, כאילו הביצוע תוזמן מראש עם ההתרעה. בהתחלה הוא שר לבדו, עם מטרייה ששימשה כמו שכבת הגנה שכיפת ברזל לא יכולה למלא ממפלי דמעות ששטפו את הארץ ביותר מ-600 ימים של מלחמה. אותה מלחמה שקיבלה בדיוק השבוע את התואר המפוקפק "המלחמה הארוכה בתולדות ישראל". ואז, הצטרף אליו אביתר בנאי, שחזר לנשף רוק כדי לבצע בין השאר את השיר של אחיו הגדול. בהמשך, גם ברי סחרוף עלה לבמה לביצוע משולש עם השניים לשיר "עד מחר". בין דיווחים חדשותיים על הסכמה או דחייה של חמאס למתווה ויטקוף, כל שנותר לקהל היה לנצל את ה"כאן ועכשיו", כי אין לדעת מה יוליד יום.
המופע עוד כלל מחווה לפיל קולינס, יניב ביטון - סליחה, יהודה חן - בקטע קומי עם הלהיט "גחלת נעורים" מ"ארץ נהדרת", ומשאפ שביצע גפן בין השירים "מקסיקו" ו-Sleeping Satellite של טסמין ארצ'ר, אחד משירי השעה של שנות ה-90. גפן נשמע צרוד לפרקים במהלך המופע - ונדמה היה שהוא נאבק בכך תוך כדי שירה והחלפת כמה תלבושות כיאה לשואו של פעם בשנה. זה התכתב מעולה כששלום חנוך, רוקר צרוד עוד משנות ה-80, עלה לבמה לביצוע משותף ורלוונטי מתמיד של "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם", או בשמו הרשמי "מחכים למשיח". חנוך, ששבר לאחרונה את ידו והופיע עם סד, נאלץ לוותר על הגיטרה החשמלית אך שר עם בן טיפוחיו בגישה מתפרצת וכוחנית ובגרון ניחר שמאפיינים את המנוניו הגדולים. הזעם הזה, בעקבות "האזרח הקטן שנאלץ לשלם בגדול, ואותי מעניינת ירדנה יותר מהכול, הולך למילואים וסופר את הכסף שאין" הוא משותף לישראלים רבים על רקע הייאוש הגובר - במיוחד כשנזכרים שמדובר בשיר שיצא לפני 40 שנה.
גפן וגרפונקל
מעל כל המשתתפים במופע התנוסס אורח כבוד שהביא אל מדשאות הפארק מעט ניחוח חו"ל - והכי קרוב שאפשר לחלום עליו בארץ בעתיד הנראה לעין. ארט גרפונקל, שהתפרסם לצידו של פול סיימון בצמד "סיימון וגרפונקל", עלה לבמה כשהוא מצויד במקל הליכה. בגיל 83, הוא עלה לטיסה בת 12 שעות מניו יורק לביצוע שלושה שירים על-זמניים - The Boxer, Bridge Over Troubled Water, ולסיום The Sound of Silence הידוע מכולם. שלושת הביצועים הללו היו קפסולת זמן במציאות כאוטית.
כשהוא מלווה בבנו, ארט גרפונקל ג'וניור, ההתרגשות ניכרה על פניו של גרפונקל שניחן ביכולת שירה יוצאת מן הכלל בשותפות המוזיקלית עם פול סיימון. כשהפרידה הגיעה, קריירת הסולו של סיימון הצליחה הרבה יותר. לאחרונה, הם בנו גשר מעל מים סוערים והתפייסו אחרי שנים של נתק, ובריאיון לחדשות 12 לקראת ההופעה בארץ גרפונקל בישר כי מתנהלים מגעים מתקדמים לקיום מופע איחוד של השניים. גרפונקל הוא למעשה האומן הבין-לאומי הגדול הראשון שמופיע בישראל מאז שפרצה המלחמה. 20 חודשים של קיפאון מוחלט בשוק ההופעות מחו"ל, והשינוי לא נראה באופק. זה לא דבר של מה בכך שגפן מצליח להביא אומן בסדר גודל כזה בתקופה כזו, ורק הוא מסוגל להעלות על במה אחת את חיים משה וארט גרפונקל כחלק מאותו סט ליסט.
כשהמנהיגים לא מפיחים תקווה, נותר לשיר למענה. "נקבור את הרובים ולא את הילדים", שר אביב גפן לראשונה לפני כמעט 30 שנה וגם אתמול בפארק הירקון. רבבות בני אדם הצטרפו אליו. גם אם נצא מנקודת הנחה שרובם ככולם אינם שמאלנים פציפיסטים, אי אפשר שלא להזדהות ולו לרגע אחד עם השורה הזאת במלחמה עקובה מדם שבה כל אחד הכיר אדם שנרצח או נהרג בקרב במעגלים הקרובים או הרחוקים. על אחת כמה וכמה מאז שהלחימה ברצועת עזה חודשה, וישראל חזרה לספור חללים תחת שם של מבצע חדש. "אני חושב שהמלחמה נגררת עוד ועוד ולא מהסיבות נכונות", אמר גפן לקראת סיום המופע לקול מחיאות כפיים רמות. "זו מלחמה לשימור ממשלה לא טובה לעם ישראל. עוד חיילים נשלחים (לשדה הקרב), חלקם ייהרגו, החטופים לאט לאט מתים, והכל כדי לשמור על שרידות ממשלה חולה לעם בריא - כמונו. אני קורא מכאן לכל הקיצונים: אנא הפסיקו את המלחמה. תחזירו את החטופים. הם האחים שלנו".
בהמשך ישיר לכך, ביצע גפן את השיר "ארץ הפוכה" מתוך אלבומו האחרון "היסטוריה של תאונות" שיצא השנה. הסינגל עורר שיח ציבורי לאחר שגפן טען בו כי "לא יגנבו לנו את הדגל אבל גנבו את המדינה / זה לא יכול להיות אחרת בארץ הפוכה". על רקע המילים הללו, הופיעו על המסכים תמונות של נציגי הממשלה בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, יריב לוין, שלמה קרעי ושמחה רוטמן.
כדי לסיים את הנשף בנימה אופטימית, גפן נתן את ההדרן הקבוע שבו הוא מבצע את "עכשיו מעונן" ושואל את הקהל שלוש פעמים "רוצים שינוי?!". הקריאה של גפן הייתה חד-משמעית ותשובת עשרות אלפי האנשים בקהל הייתה נחרצת עד כדי כך, שהדבר רק חיזק את הפער בין נבחרי ציבור מנותקים לחברה שמגיע לה טוב. ועוד יותר טוב.