לפני כחודש עלה לספוטיפיי של מוני שיר בשם Puff. השפה היא טורקית, ובה הראפר מתבונן פנימה, תוהה מה יש מעבר לגלקסיות ושואל: "מתי אני אגיע לשלמות? לא הצלחתי להתמודד, התמסרתי, שרפתי, פוף". לאחר מכן התברר שזהו מוני אחר, ולא אותו יוצר חידתי מאזור ירושלים שהוציא את הלהיט "דרבק" שהפך לפצצה ויראלית ברשת ועל רחבת הריקודים. יחד עם זה, גם מי שהספיק לשמוע את המוזיקה של מוני שלנו, יכול היה בקלות לחשוב שזו הטרלה. ככה זה כשאתה לוקח את החיים בהומור, ולפעמים גם מתייחס אליהם ברצינות גמורה. "אפילו חברים לא האמינו לי שזה לא שיר שלי", הוא אומר.
מוני הוציא בשנה שעברה להיט טיקטוק ענק, ועדיין, אחרי הפריצה לתודעה - רבים לא יודעים מי מסתתר מבעד למשקפיים ומתחת לכובע. "תשמע, זו לא בדיוק דמות. זה לא שיגלו פתאום את ההפך הגמור ממה שרואים בסרטונים או בקליפים. זה צד שחי ובועט בי", הוא אומר בשיחה מהרכב על קו מבשרת ציון-תל אביב. "זו לא דמות כמו שאנשים חושבים, זה פשוט צד בתוכי שקשור לכיף, לסבבה ולסתלבט".
אז מי זה מוני? הוא מציג כמו באודישן לתוכנית ריאליטי: "קוראים לי עמנואל בנימין, בן 25, גדלתי ואני מתגורר גם היום במבשרת ציון, בשטח חקלאי שההורים שלי הפכו לחווה עם סוסים וחיות. קצת קשה לי לעשות סוויץ' לעיר. ליד הבית גם נמצא האולפן שלי, באמצע יער. מהצד היית אומר שזה נראה כמו אולפן של אומן בלדות רומנטיות, אבל דווקא משם יוצאים השירים האלה של נטו פאן, מסיבה וריקודים. למקום שבו אני גר יש חלק גדול מהמוזה, ואני זוכר שבהתחלה היו הרבה תגובות של הייטרים כמו 'הנה עוד תל אביבי היפסטר מגעיל'. לא הייתי חלק משום סצנה או בועה תל אביבית אף פעם".
אז מוני הוא לא דמות, אבל יש את מי שמופיע על הבמה ומוציא קליפים עם כובע ומשקפיים - ויש את עמנואל.
"זה פשוט הרבה יותר נוח מבחינתי להוציא מוזיקה ככה, ופחות יודעים מי אני. פחות מפחיד מה יחשבו, אם יהיו ביקורות, ואני מתכוון גם לתגובות טובות. מה יקרה אם השיר יצליח, למשל. זו הייתה המחשבה מאחורי 'ההסוואה' והשם הקצר והקליט. מוני הוא קיבוץ של התכונות הקלילות והכיפיות שבי. מי שמכיר אותי, יודע שזה אני לגמרי".
קורה לך שמזהים אותך ברחוב?
"מדי פעם, עם כיף ותמונה. נראה לי שאני האומן הראשון שמזהים אותו יותר עם משקפיים. המוזיקה הולכת לפני הפרצוף שלי - וזה מה שאני אוהב ומקווה שיישאר. פחות אכפת לי אם מזהים אותי ברחוב, אני אוהב שאנשים נהנים מהשירים. נראה לי שאישאר עם המשקפיים רק כי אני רגיל אליהם".
זה מוני, לא נונו
לצד שירים כמו "דרבק ו"ממציאנית", הכולל את שורת המחץ "הזמנתי לך מונית, עכשיו את אלמונית", מוני גם ידע להיות רגיש בסינגל החדש "שנה כיוון" שיצא לפני כחודש. בהאזנה ל"האלבום הכי טוב" (כן, זה שם האלבום הראשון שלו), הוא כאילו ממקם את עצמו על הסקאלה שבין נונו לדודו פארוק. "אני מרגיש שאני במשבצת משלי", הוא מסביר, "מהסיבה הפשוטה שאני עושה הכל לבד - מרמת הרעיון ועד ההפקה. אם מדברים מוזיקלית, אז אני יותר אלקטרוני, לכיוון פור און דה פלור הקלאסי של טכנו והאוס. אבל אם כבר סקאלה, אז אני יותר קרוב לנונו".
העלית פוסט באינסטגרם שבו כתבת: "אני ההוכחה שלא כל מי שמחזיק מיקרופון הוא זמר". אז מה אתה?
"איש בידור. אני אומר את זה בחצי הלצה, אבל גם קצת מתכוון לזה. זו חבילה שלמה - הקליפים, הפשטות שבהפקות המוזיקליות. אני לא זמר טוב במיוחד, יצא לי להופיע לא מעט בשנה האחרונה ואת 'דרבק' אני אדע לשיר מעולה ובקצב, אבל אם אני צריך לשיר את 'ממציאנית' או שיר אחר שדורש יותר דיוק ושירה, אני מוצא את עצמי מזייף פה ושם. אני לא זמר מחונן, אבל יש לי עם מה לעבוד בסטודיו ואני יודע איך להשתמש בקושי ולקחת אותו למקומות שנשמעים טוב".
"יש הופעות שבהן אני אומר: 'חבר'ה, שני דברים חשובים - אני לא זמר ויש לי פחד במה דפוק. אם אני אשכח את המילים, תעזרו לי'"
בביצוע של "דרבק" שעלה לרשת, גולשת כתבה: "רק לי מגרד שהוא יושב ככה ושר כאילו הוא מקריא טקסט ביום השואה?". נתנסח אחרת כמובן, ונאמר שאתה נראה טיפוס ביישן ומופנם יחסית לשיר המודע לעצמו.
"אני עוד לא רגיל לזה, והסיבה העיקרית היא שיש לי פחד במה דפוק. אני גם לא מסתיר את זה כל-כך. בהופעות שבהן הקהל כולל מוזמנים שלי ואנשים שאני מכיר, אז קל לי יותר לעלות וגם לצחוק על זה ולהגיד: 'חבר'ה, שני דברים חשובים - אני לא זמר ויש לי פחד במה דפוק. אז אם אני אשכח את המילים, תעזרו לי'. משתדל לצחוק על הכל, אבל פחד הבמה הוא אמיתי".
איך עובדים על זה?
"פשוט עולים לבמה ומפחדים, אין לזה טיפול ולא פיתחתי שיטה. מפעם לפעם זה משתפר".
לא כולם לוקחים את מוני ברצינות, ויש הגורסים כי מדובר בדאחקת טיקטוק בדומה למה שחשבו על נונו. והנה, היא חזרה לאחרונה עם אלבום פופ מרגש שמציג אותה גם באור אחר, עם שירים מכמירי לב, על רקע מלחמה שבה לא רואים את הסוף. "מה שתופסים, אני מקבל", עונה מוני. "אין לי קטע של 'בבקשה, קחו אותי ברצינות, אני מתחנן'. מי שרוצה לקחת אותי בסתלבט ולהגיד 'וואלה, מוני הזה הוא חתיכת אהבל', אז שיהנה. מי שמזהה משמעות בחלק מהשירים, אז אני גם מעריך. לפעמים כיף להיות במשבצת האומן שפורץ לשניים-שלושה שירים במועדון, וזה הרגע שבו כולם מתחרפנים. להוציא שירים עם משמעות זה משהו שאני עושה בשבילי, אין לי כוונה להפוך לפריצ'ר. האלבום הבא עדיין יהיה שטותי, אבל גם עם קצת יותר נישות, עומק ועניין".
"השיר נוצר בטלפון באפליקציה ב-70 שקל"
"דרבק" היה סינגל הבכורה שאיתו מוני פרץ לתודעה השירית. "זה שיר שנוצר במקרה", הוא אומר. "יצרתי אותו באפליקציה בטלפון ב-70 שקל, מצאתי שם את כל הסאונדים שמרכיבים את השיר, השמעתי את הסקיצה לאחותי, והיא אמרה: 'תשמע, זה מטורף, לך תקליט על זה ראפ בעברית'. באותו יום עליתי לאולפן, כתבתי שטויות וזה היה מוכן למחרת בבוקר. השיר חיכה במגירה במשך שנה, וכשהרגשתי שהגיע הרגע הנכון - הוצאתי אותו. אבל אף פעם לא ישבתי וחשבתי איך אני כותב להיט טיקטוק קטלני. אמרתי שאם זה יגיע ל-50 אלף צפיות, אני מלך".
והיום, כשאתה כותב שירים, טיקטוק נלקח בחשבון?
"אני לא חושב שאעשה שירים למען הטרנד בטיקטוק, אבל אני אדע לזהות מה מהם יכול לעבוד ברשת ואקח בחשבון את הצד הפרקטי".
מוני מקלל לא אחת בשיריו, מודה שכניסה לרדיו היא לא שיקול בבחירת המילים - ועדיין הופתע לשמוע את הלהיט שלו בגלגלצ. "לפני שהוצאתי את 'דרבק', מי שהכי האמין בשיר הזה היה אבא שלי, אבל הוא אמר לי שיש בעיה עם הקללות ושלא ינגנו אותו ברדיו. אחרי שהשיר תפס בטיקטוק, חבר שלי התקשר אליי: 'שים גלגלצ, 'דרבק ברדיו'. זה הרגע שאמרתי - וואו, מה קורה עם השיר הדפוק הזה? אבל אני לא אעשה שיר פוליטיקלי קורקט בשביל הרדיו. המוזיקה של מוני תישאר גסה ושטותית בחלקה הגדול. זה מה שאני אוהב, מוזיקה אדג'ית ושורטת".
כמו "להחמיא לה על הלק"?
"זו שיטה שאני מקווה שגברים צעירים בארץ יאמצו, זה עובד. ככה התחלתי עם בת הזוג שלי. סתם, סתם. אני יודע את כל צורות הציפורניים והגוונים - שקד, בלרינה, פרנץ', פאני באני".
לאחרונה הוצאת את השיר "שנה כיוון", שמביא זווית בוגרת ורצינית יותר. זו בעצם הדרך להוכיח לכולם?
"אם הייתי מוציא שיר עם מסרים חבויים, אז אנשים לא היו שמים לב שקורה פה משהו. אבל קראתי לו 'שנה כיוון', והוא מדבר על אהבה באופן מובהק. היה לי חשוב להוציא שיר שהוא 180 מעלות הפוך מהאופן שבו הכירו אותי, אבל עשיתי את זה בשביל עצמי. הבנתי שעל מנת לתפוס את האוזן בפעם הראשונה גימיק מצחיק יכול לעבוד, אבל גם לא מחזיק מים. עם הזמן הייתי רוצה לצבור עוד קהל, והדרך לעשות את זה עוברת במוזיקה עם יותר תוכן ומשמעות. לא לברוח לקומי, כי זה הכי קל".
"שנה כיוון" ממשיך במידה מסוימת את הקו בשיר "ממציאנית", שבו מוני נשמע פגוע רגשית כאילו מישהי שברה לו את הלב. הוא מבהיר: "כל השירים שלי, כולל כולם, לא נכתבו על אנשים או על חוויות שלי עם מישהי. זה הכל תיאור של תחושה כללית. אין לי קטע לכתוב שיר אהבה על מישהי. באלבום הבא יש שיר אחד על בת הזוג שלי. אין לי בעיה שמעכשיו והלאה, בכל הקריירה הקצרה או הארוכה שתהיה, אנשים תמיד קצת יחשדו שאני מסתלבט. אבל הרבה פעמים אני גם רציני".
ואם כבר בבת הזוג עסקינן, בנימין מספר על זוגיות שנמשכת כבר כמעט שנתיים עם רומי. "אנחנו ידידים טובים מגיל 15, וזה סיפור יפה על חברי נפש שנהפכו לבני זוג בסוף", הוא אומר בחיוך. "זה כיף כי מהפעם הראשונה שיצאנו למסעדה אתה יושב מול חברה טובה שמכירה ומקבלת אותך כמו שאתה. זו זוגיות מיוחדת ואמיתית".
אם לאלבום הבכורה קוראים "האלבום הכי טוב", איך יקרא מוני לאלבום הבא שמתבשל? "השם המתבקש זה 'האלבום הכי הכי טוב', אבל אני עוצר את זה כאן", הוא מכריז. אחרי כניסה של אומן לתעשייה, נהוג לקבל פרגון מצד מוזיקאים אחרים ובפעמים רבות גם לקיים שיתופי פעולה. מוני מספר כי קיבל כמה פניות מאומנים, ואפילו מסטנדאפיסטים ומשפיעני רשת, אך גם האלבום הבא יהיה סולו כולו. "אני מקווה שיהיו קולאבים בהמשך בתצורה של סינגלים".
יש אומן מסוים שהיית רוצה לשתף איתו פעולה?
"תשובה ברורה וחד-משמעית: אסף אמדורסקי. בעיניי 'רכבת לצפון' זה השיר הישראלי הכי טוב בכל הזמנים. זה אולי שטחי לומר את השיר הכי מוכר שלו, אבל אני עומד מאחורי זה כי הוא מלווה אותי הרבה. זה שיר חריג במוזיקה הישראלית בעיניי. יש לו עוד שיר מטורף שנקרא 'על מאתיים', שהוא פשוט גנז יום אחד. הייתי רוצה לעשות איתו שיר בסגנון הזה. וגם לאמדורסקי יש צד אלקטרוני שבו הוא מתקלט ואני חושב שיכול להיות לנו חיבור מגניב. באופן כללי, אני מעריך את הדרך שלו ואת האופן שבו הוא מתייחס למוזיקה. זה משהו שהייתי רוצה ללמוד יותר".