גם בעונה השנייה שלה, ל"פוקר פייס" (Poker Face) לא נגמרים הסיפורים. 12 פרקים חדשים יש לסדרת התעלומה-בשבוע של היוצר ראיין ג'ונסון ("רצח כתוב היטב") והכוכבת, המפיקה ולעיתים הבמאית נטשה ליון - ובכל אחד מהם נמצאת דרך מספיק יצירתית לשלב בה את הבלשית-במקרה צ'ארלי קייל ואת גלאי הבולשיט שלה. אבל אחרי תמרורי אזהרה רבים שצצו במהלך סיבוב הבכורה, הפעם לא נותר מקום לספק: "פוקר פייס" צריכה להפעיל את גלאי הבולשיט הזה על עצמה.
הפורמט של "פוקר פייס" מבית פיקוק, שזמינה בישראל ב-yes, הוא זה שמזוהה היסטורית עם "קולומבו" (וכיום גם עם "אלזבת'"): לא תעלומת מי-עשה-את-זה, אלא דינמיקה קבועה של איך-לתפוס-אותו. כל פרק מחולק באופן ברור לשלוש מערכות, הראשונה שבהן מוקדשת לכוכבים האורחים הרבים שמגיעים בעונה הזאת (שמשודרת על בסיס שבועי, ועשרה מפרקיה נמסרו לצפייה מראש): טיילור שילינג ואדריאן סי. מור (באיחודי "כתום זה השחור החדש" עם ליון), סינתיה אריבו ("מרשעת"), ג'סטין ת'רו ("הנותרים"), קייטי הולמס, ג'אנקרלו אספוזיטו, ג'ון מולייני, ריאה פרלמן, ריצ'רד קיינד, גבי הופמן, קומייל ננג'יאני, סיימון רקס, קרול קיין, מרגו מרטינדייל, סם ריצ'רדסון, ג'ון צ'ו, מלאני לינסקי והבעל ג'ייסון ריטר, אקוופינה, אליה שוקט ואפילו - ספוילר? - קולו של סטיב בושמי. כולם הופכים את דקות המסך שלהם לכיף גדול.
אבל כשדריסת הרגל המסורתית של "פוקר פייס" היא בגזרת האורחים בלבד - זה מעיד לא מעט על החולשה של ליון, הן כשחקנית והן כמעורבת מאחורי הקלעים של הסדרה. מלבד המנעד המצומצם של הכוכבת הראשית, שהסטלנות שלה היא שיטת הפעולה של "פוקר פייס" כולה, גם בעונה הזאת כל פרק מורכב מהרבה מאוד נפח ומעט מאוד מהות מעבר לכך. בסוף אלה אותם טיפוסים, עם אותם סיפורים על עימותי חולין שבשיאם הם זיהו הזדמנות להיפטר ממטרד כלשהו, אותם שטיקים של אותה בלשית ואותה יכולת אחת שבזכותה היא מפצחת את מה שצריך. בתערובת הלא אחידה הזאת יש כמה פרקים מצוינים (הראשונים שמתכתבים עם סאטירה הוליוודית, ואחד עתידי שמתרחש בבית ספר יסודי), רק שלצדם יש המון פוזה ותעופה עצמית. עם כל כך הרבה שומן עודף, לא היה מזיק ל"פוקר פייס" איזה אוזמפיק עריכתי.
