"בעונה הראשונה פשוט קיוויתי שאנשים כלל לא יצפו ב'סיפורה של שפחה', לא יכולתי לדמיין שזו תהיה סדרה עם השפעה תרבותית כזו", מתוודה כוכבת הסדרה אליזבת' מוס בריאיון ל-N12. ואכן אחרי כמעט עשור מאז ששודרה הסדרה לראשונה היא הפכה לתופעה טלוויזיוניות, שלא לומר תרבותית. מוס, הפנים של הסדרה ומי שכיכבה בתור ג'ון אוסבורן - אישה לוחמת בתוך עולם דיסטופי אכזרי - מספרת על תחושותיה לקראת תחילת העונה החדשה, שמסמנת סיומה של תקופה ארוכה ששינתה את חייה.
העונה השישית והאחרונה של "סיפורה של שפחה" עתידה לעלות ב-HOT וב-NEXT TV ב-8 באפריל במקביל לשידור בארצות הברית - ולסגור מעגל של כמעט עשור. הריאיון עם מוס מתקיים בזום והיא עונה לשאלות בנינוחות ובחיוך. "עכשיו, כשהמסע של 'סיפורה של שפחה' נגמר, יש תחושת סגירת מעגל", היא אומרת. "הצילומים הראשונים שלי היו בסצנה באקווריום עם האנה ולוק – והיום אני מבינה כמה זה סמלי, במיוחד אחרי שתראו את הסיום".
"פעם ראשונה שהייתי מספר 1"
השחקנית בת ה-42 נולדה בלוס אנג'לס להורים מוזיקאים וחונכה כסיינטולוגית. בפעם הראשונה שהופיעה על המסך, בסרט הטלוויזיה "Bar Girls", היא הייתה רק בת 8. בהמשך השתתפה בסדרה "הבית הלבן", בסרט "נערה בהפרעה" וגם הפציעה לרגע בתפקיד אורח ב"האנטומיה של גריי". אך הפריצה הגדולה בקריירה שלה הגיעה עם הליהוק ל"מד מן", שם גילמה את פגי אולסן, פרסומאית צעירה שפילסה את דרכה לצמרת בעולם שנשלט על ידי גברים. על התפקיד הזה הייתה מועמדת לפרס האמי.
ואז הגיע התפקיד של ג'ון. "זו הסדרה שבה הפכתי ממי שמשחקת – למי שמובילה", היא אומרת. "הפכתי למפיקה, לבמאית. זה שינה את החיים שלי, את הקריירה שלי. אני לא אוהבת לקרוא לזה 'קריירה' – כי בשבילי זו יצירה. אבל זו גם הפרנסה שלי, וזה השפיע עליי בכל מובן. אני משחקת כבר יותר מ-30 שנה. זו הסדרה הראשונה שבה הפכתי למפיקה ולמדתי מה זה להיות מפיקה אמיתית. גם באופן אישי, למדתי הרבה על להוביל צוות. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי מספר אחת. גדלתי בתהליך הזה מאוד".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בעונה השישית ג'ון אומנם חותמת את קו העלילה, אבל השבוע כבר הוכרז באופן רשמי כי יופק סיקוול לסדרה שמבוסס גם הוא על ספר של אטווד, "העדויות", שנכתב אחרי צאת הסדרה ומביא את סיפורה של רפובליקת גלעד 20 שנים לאחר הספר הראשון. מוס תיקח בו חלק, אבל עדיין לא ברור אם תישאר מאחורי הקלעים או שתופיע שוב על המסך.
"הבגד האדום שבחרו בגלעד לשים על נשים כסמל של בושה - הפך לסמל של כוח והתנגדות"
"אני פשוט מתחילה לבכות"
"אני חושבת שבעונה הקרובה ג'ון לומדת איך לבטא את הכעס שלה ואיך לשלוט בו", מספרת מוס. "יש רגעים שבהם זעם הוא הכרחי. המהלכים הכי גדולים וחזקים שהיא עושה לא מגיעים ממקום של זעם, אלא ממקום של אהבה והקרנה והצורך לקבל החלטות מאוד קשות. היא הגיעה למקום אחר, למקום שבו היא צריכה להיות מחושבת".
"שיחקתי אימא איקונית במשך שנים ורק בסוף באמת הפכתי לאימא. לא הבנתי עד כמה זה ישפיע על איך שאני רואה את הסצנות. היום יותר קשה לי לראות סצנות של אימא וילדה, בכלל. פעם הייתי מסתכלת עליהן ואומרת 'וואו, איזה משחק'. היום אני לא יכולה לצפות בזה, אני פשוט מתחילה לבכות. זה הרבה יותר רגשי עכשיו. פעם זה היה אינטלקטואלי, עכשיו זה ממש תחושתי, זה בגוף.
"הייתה לנו סצנה שבה ג'ון אומרת לאימא שלה: 'את לימדת אותי להיות כזאת', וזה אחד הרגעים שאני הכי אוהבת. אני חושבת שלכולנו יש רגע כזה שבו אנחנו מבינים עד כמה ההורים שלנו עיצבו אותנו. המסע של ג'ון הוא מסע של אימא. הדרך שבה היא רואה את העולם, את האתגרים את המאבק - הכל נובע מהרצון להגן על הילדים שלה וליצור להם עתיד. גם מערכת היחסים עם אימא שלה מאוד מרכזית, כי אי אפשר להבין אימהות בלי להבין את הדמות האימהית שגידלה אותך".
"גאה להיות חלק מההתנגדות"
"אנחנו מנסים לספר את האמת של הדמויות שלנו. כשאנחנו עושים את זה טוב, זה משקף את העולם שסביבנו", אומרת מוס על הסדרה. "בדיוק כמו שמרגרט עשתה כשהיא כתבה את הספר ב-1985. היא הייתה אמיתית כלפי הדמויות והחוויות שלהן, לכן זה נשאר רלוונטי גם 40 שנה אחרי. היא סללה את הדרך ואנחנו פשוט ברי מזל שאנחנו ממשיכים ללכת בה".
העונה הראשונה עלתה ב-2017. שמונה שנים אחר כך - מדינות רבות הפכו למקום קשה יותר ומורכב לנשים. איך המציאות השפיעה על הסדרה?
"זה מעניין. לפעמים נראה כאילו אנחנו מגיבים למה שקורה במציאות, אבל האמת היא שהסצנות שאנחנו מצלמים נכתבו שנתיים לפני שהן משודרות. במובן מסוים ההשפעה היא הפוכה. לפעמים מה שקורה בסדרה הופך לרלוונטי כשזה בחוץ. ברור שאנחנו מושפעים מהמציאות סביבנו, אבל זה לא שאנחנו אומרים: 'אוקיי, זה קורה עכשיו, אז את זה נשים בסדרה'".
"לפעמים נראה כאילו אנחנו מגיבים למה שקורה במציאות, אבל הסצנות נכתבו שנתיים קודם לכן"
במהלך המחאות בישראל נגד המהפכה המשפטית, נשים רבות לבשו את התלבושת של שפחות גלעד – כסמל למחאה על חוקים שעלולים לפגוע בזכויות נשים ולערער את יסודות הדמוקרטיה הישראלית. מה דעתך על זה?
"אני מרגישה כבוד. כבוד זו המילה היחידה שאני יכולה להשתמש בה. כבוד עבורי שאנשים לקחו את התלבושת הזאת ומשתמשים בה כסמל של התנגדות ושל כוח. הבגד האדום שבחרו בגלעד לשים על נשים כסמל של בושה - הפך לסמל של כוח. זה חלק עצום מהעונה הזאת. זה מרגש. אני גאה ללבוש את התלבושת הזו כבר מהעונה הראשונה. זה בגד שאני מרגישה חזקה בו. אני תמיד בודקת שהכול יושב טוב על כולן, שכולן מרגישות חזקות. אז העובדה שנשים משתמשות בזה כדי להיאבק ולמחות - זו זכות עצומה להיות חלק מזה אפילו באופן קטן. וזה שאנשים במקומות נוספים ברחבי העולם משתמשים בזה כדי לבטא את הזכות להשמיע את קולם בנוגע למה שהם מאמינים בו – אני לא יודעת איך אפשר לדבר על זה חוץ מלומר שזה כבוד וזה מדהים".
איזה מסר היית רוצה שאנשים יקחו מהסיפור של ג'ון או מהסדרה בכלל?
"אני באופן אישי מרגישה מאוד מושפעת מג'ון, מהעובדה שהיא לעולם לא מוותרת על המאבק שלה. המאבק הספציפי שלה בסדרה הוא הרצון ליצור סביבה בטוחה ועתיד בטוח לילדים שלה. זה החלום שלה, זו הסיבה שהיא שורדת. אני מוצאת בזה השראה ואני מקווה שגם אחרים מוצאים.
"אני מרגישה שיש דרכים להיות מושפע מהסדרה ברמה פוליטית רחבה, אבל גם ברמה אישית יומיומית. אני מקווה שהכוח של ג'ון אולי נותן לילדה או ילד משהו לשאוף אליו. מקווה שייתן להם אומץ או כוח להיות עצמם. אז אני מקווה שהמורשת של הסדרה תהיה גם וגם - גם השראה בקנה מידה רחב, וגם השראה אישית לכל אחד ואחת".