פסטיבל הקולנוע הבין-לאומי ירושלים נפתח אמש (חמישי) בעיר הבירה. בשמונת הימים הקרובים ייערכו כ-200 הקרנות של סרטים מ-50 מדינות שונות. הפסטיבל נפתח בהקרנת בכורה ישראלית של "ערך סנטימנטלי" של הבמאי הנורווגי המוערך יואכים טרייר, שלו הוענק פרס הגרנד הפרי, השני בחשיבותו בפסטיבל קאן, וזכה לביקורות נלהבות. במהלך טקס הפתיחה הוענקו אותות לשחקנית הישראלית הכי מצליחה בהוליווד גל גדות ולמפיק האמריקני לורנס בנדר שעובד עם קשת 12 על סדרה המגוללת את אירועי 7 באוקטובר.
"השאיפה הכי גדולה היא שהפסטיבל יתקיים ואף אחד לא יעלה על דעתו מה עברנו בדרך", אומר בריאיון ל-N12 המנהל האומנותי של הפסטיבל אור סיגולי. "התחושות היו מורכבות. עובדים על אירוע תרבות מאוד גדול, כשהקרקע מילולית בוערת מתחת לרגליים - זו התנגשות". זו השנה הראשונה של סיגולי בתפקיד, אחרי שהחליף את אלעד סמורזיק שעשה זאת במשך עשור.
"אם יש משהו שלמדנו מהפסטיבל בשנה שעברה, מהתגובות, ממספר האנשים ומהאווירה שהקהל יצר - זה שמדובר באי של שפיות, אוויר לנשימה או כל קלישאה טקסטואלית אחרת", הוא מתאר. "ההרגשה היא שזה טוען בכוחות מחודשים. על אף כל הקשיים, יש פה גשר לעולם שבחוץ, הלוך וחזור. אנחנו משתבללים ונאטמים בתוך עצמנו כמדינה. חלק מסיבות שקשורות אלינו וחלק לא. הפסטיבל פותח דלת".
על אף החרם התרבותי שחווה ישראל - חרם שבא לידי ביטוי גם בענף הקולנוע - הצליח פסטיבל ירושלים להעמיד תוכנייה שממנה היה קשה לגלות שמדובר בשנה יוצאת דופן. "היו סרטים שלא הייתה שום בעיה להביא אותם, היו סרטים שהיה צריך לשכנע. היו כאבי לב בדרך".
אחת הדוגמאות לאותם "כאבי לב" שעליהם מדבר סיגולי, שהוציא באפריל האחרון את הספר "אלו שעזבו" בהוצאת מ. מזרחי, היא שיח עם במאית שמגיעה דווקא מהרפובליקה הדומיניקנית. "פניתי לבמאית שהסרט שלה קורן בפסטיבל ברלין האחרון וביקשתי לצפות בסרט, כי לא הספקתי", מספר סיגולי. "היא כתבה לי שעל פניו אין בעיה, אבל שיש לה משפחה במזרח ירושלים ושהיא מחזיקה במורשת פלסטינית. היא שאלה בעצם מה עמדת הפסטיבל מול כל מה שקורה. הסברתי לה שאני יכול להבטיח שהפסטיבל הוא גשר רב תרבותי, שיש לנו את כל סוגי הסרטים והעובדים ושאין התערבות ממשלתית בתכנים. יש לנו תמיכה מהמדינה, אבל אין התערבות"
היא התרצתה ושלחה לסיגולי לינק לסרט. "כשחזרתי אליה ואמרתי לה - בואי נמשיך הלאה, היא אמרה שזה יותר מדי בשבילה. זה היה מקרה בודד שבו זה הרגיש שיש מישהו שרוצה לדעת, לבדוק ולהתעלם מכל מה שאומרים לו. היא רצתה לקבל אינפורמציה".
את הסרט הזוכה בדקל הזהב בקאן, "תאונה פשוטה" של הבמאי האיראני ג'פאר פנאהי, לא הצלחתם להביא.
"הייתה התעניינות כמובן. זה סרט מצוין. לצערנו קיבלנו תשובה שלילית. יש הרבה סרטים שההפצות או חברת המכירה שלהם מעוניינים לשמור אותם לחורף, קרוב יותר לעונת הפרסים. זה לא בהכרח אומר שה קשור לעניין הפוליטי".
ועדיין, אי אפשר להגיד שלא מרגישים את החרם על ישראל.
"יש חוסר פתיחות מאוד, מאוד מורגש כלפי ישראל. יש הרבה דיסאינפורמציה. כן, מרגישים את החרם. אנחנו מאוד מקנאים במדינות שהן קצת יותר פרובוקטיביות בתפיסה הבין-לאומית. צריך לעשות את ההפרדה, יש את היוצרים והיוצרות של הסרטים, ויש את חברות המכירה שהן בעיקר מי שאנחנו בקשר איתו. רוב הבעיות מגיעות מהיוצרים, זה קשור לעניינים מצפוניים, קשור לעניינים רחבים של שיתוף פעולה עם ישראל. המחסומים מגיעים. לא תמיד אומרים את התשובה באופן ישיר - לפעמים צריך לקרוא בין השורות".
ויש גם את הקולות הפנימיים. סרטו החדש של נדב לפיד, "כן", שכבש את פסטיבל קאן - לא הצליח, על פי הדיווחים, למצוא עד כה מפיצים בארץ. נרשמו גם קריאות של חברי כנסת מהקואליציה לבטל את ההקרנה. הייתה התלבטות אם להקרין אותו?
"קודם כול 'כן' הוא אחד הסרטים הכי מדוברים ומהדהדים של השנה. ככזה, צריך להיות לו מקום בפסטיבל ישראלי. כמו הרבה פעמים, אנחנו קצת מורגלים בזה, האנשים שתוקפים את הסרט לא ראו את הסרט. אני באופן אישי חושב שהוא מציג מציאות. הוא מישיר מבט מאוד כואב לאירועי שבעה באוקטובר. יש סצנות על הזוועות של היום הזה באופן מטלטל שמעט מאוד סרטים ישראלים עשו. אני מקווה שאנשים יפתחו את הראש כשהם יראו את הסרט. יש כל כך הרבה ממדים. היה ברור שמישהו ירים על זה קול, כי עושים את זה אוטומטית. הסרט לפעמים לא נעים, הוא קשה, אבל הוא לא אנטי".
אורחי הכבוד השנה הם המפיק לורנס בנדר וגל גדות. היו אחרים שהזמנתם וסירבו להצעה?
"באופן טבעי, אנחנו פורשים רשת רחבה של גדולים, מפורסמים וחשובים. יותר מאשר המצב התדמיתי, לאנשים יש טלוויזיות ואינטרנט בבית והסיטואציה היא שעפים טילים על ישראל. אתה לא צריך לשנוא את ישראל כדי לא לבוא בתקופה כל כך רגישה. זה מפחיד. זה מלחיץ. אנשים אומרים - אנחנו לא נעשה את השנה, אם ישתפר ויסתדר נשמח בעתיד.
"היה לנו קל יותר לפתוח דיאלוג עם אלה שמכירים את ההוויה והחוויה הישראלית ואת ירושלים באופן ספציפי. גל גדות זו בחירה נהדרת. היא שגרירה של הקולנוע ושל ישראל. לגל יש משמעות מאוד גדולה באיך ישראל נתפסת באופן החיובי. היא מגיעה למספרים שאנחנו כמובן לעולם לא נגיע אליהם. האישה הזאת עסוקה מאוד ואיזה כיף שהיא איתנו".