זו תקופה עמוסה בקריירה של אמילי בלאנט. במקביל לצילומים להמשך המצופה לסרט השטן לובשת פראדה, יוצא מכונת המחץ (The Smashing Machine) שבו מככבת השחקנית ההוליוודית לצד דוויין ג'ונסון. דרמת הספורט הביוגרפית שיצאה לאקרנים, מבוססת על סיפור חייו של אלוף ה-UFC ולוחם ה-MMA מארק קר, שזכה להצלחה תוך שהוא נאבק בהתמכרות למשככי כאבים. את הסרט כתב וביים בני ספדי (יהלום לא מלוטש, ליקריץ פיצה). בלאנט מגלמת את אשתו של קר, דון סטייפלס.אמילי בת ב-42 נחשבת לאחת מהשחקניות הבריטיות המצליחות בעולם. היא פרצה לתודעה עם הסרט שהפך לקאלט, השטן לובשת פראדה, שיחקה לצידו של טום קרוז בקצה המחר והייתה מועמדת לשלל פרסים על תפקידה בסרט אופנהיימר, זוכה פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר לשנת 2024. היא נשואה לשחקן ג'ון קרסינסקי (המשרד, ג'ק ראיין) ולהם שתי בנות.בסיום הקרנת הסרט בפסטיבל ונציה שנערך בתחילת ספטמבר, נרשמו 15 דקות של מחיאות כפיים סוערות וקריאות נלהבות. ג'ונסון ובלאנט, חברים ותיקים שכבר עבדו יחד לא פעם, לא הצליחו לעצור את הדמעות מול המצלמות. הדמעות היו שם גם על הסט. התסריט כולל סצנות מריבה טעונות ואלימות בין בלאנט לג'ונסון, כאלה שהיא מספרת שדרשו הכנה ארוכה ומעמיקה. זה היה מתיש רגשית. ממש מרסק. זה מלחיץ. כי את יודעת שאת עומדת לחקור חלקים בעצמך שאת לא בטוחה איך תגיעי אליהם. את יודעת שזו הולכת להיות יממה אינטנסיבית - כמו סופה שמתקרבת. אני לא ישנה לפני סצנות כאלה.The Rock was seen in tears whilst receiving a 15 minute standing ovation for his new movie ‘The Smashing Machine.’ pic.twitter.com/ng2fv9CX27 — Wrestle Ops (@WrestleOps) September 1, 2025הסצנה האחרונה שמהווה את שיא המריבות, לדבריה, הייתה הקשה ביותר לצילום. זה נהיה ממש מסוכן ומזיק ביניהם. וזה באמת מה שהיה במציאות, אז היינו צריכים לתת לזה כבוד וללכת עד הסוף. אבל בתוך הכאב - היה גם חיבוק. מה שעוזר לי, כשאני חושבת על זה, זה הצוות. כל הצוות נמצא שם בשבילך. את נכנסת לסט והכל שקט. זה מרגש אותי כשאני מדברת על זה, כי אני ממש מודה על זה. התחושה הזאת שאת מוחזקת. הם יודעים לאן את הולכת. היינו יושבים אחרי סצנות כאלה, לפעמים שעה שלמה, פשוט כדי לנחות, לבדוק שהכל בסדר. ובני (ספדי, נכ) היה יושב איתנו על הרצפה. זה היה כמו סשן תרפיה. היינו צריכים להחלים. עם טקילה - שזה היה ממש נחוץ.גם מערכת היחסים הקרובה והאוהבת עם ג'ונסון הייתה עוגן חשוב עבורה על הסט. דיברנו המון. לפני הסצנות, אחריהן. אנחנו חברים כבר הרבה זמן, ונוצרת מעין שפה סודית כזאת בין חברים. שפה של ניואנסים. ואני חושבת שכל זה עבר איכשהו למסך. בני (ספדי, נכ) ידע כשהוא ליהק אותי שיש בינינו כבר אמון וכבוד - שזה דבר טוב, במיוחד כשיודעים לאן נצטרך ללכת בסצנות האלה. נשענו אחד על השנייה המון. זה היה כל כך מחובר, זו הייתה משפחה. ואני לא יודעת איך היינו עושים את זה אחרת, ואיך הסרט היה מצליח לגעת כמו שהוא נוגע, בלי זה.החוויה שלי הייתה לראות אותו פתאום נרגע. שהוא יכול, מתארת בלאנט את האופן שבו היא הסתכלה על התפקיד שאליו נכנס ג'ונסון, שהוא לא חייב להיות בלתי מנוצח או הרואי. שהוא יכול להיות בן אדם אמיתי. וזה היה פשוט מדהים. אנחנו רגילים לראות את הכריזמה שלו שהיא ענקית, שהיא שולטת על המסך. אבל אני מכירה את הנוכחות האנושית השקטה שלו. הוא לא רק 'דה רוק'. זו הייתה עבורי חוויה כל כך מרגשת לראות אותו עובר את זה. זה היה מדהים.