היו כמה סרטים קטנים עוד לפניו, אבל ב-1996 "גילמור המאושר" היה נקודת הפריצה והסרט הרשמי שהזניק את הקריירה הקולנועית של אדם סנדלר. השחקן, שעלה על רכבת האקספרס שמובילה מהשתתפות ב"סאטרדיי נייט לייב" אל קריירה עצמאית, הציג לעולם מעשייה ספורטיבית, מצחיקה ומטופשת שעשויה קצת אחרת, עם מוטיבים (ושחקנים) עלילתיים שילוו אותו לנצח. "בילי מדיסון", "קליק", "נער המים", "50 דייטים ראשונים" - בכולם גילם סנדלר את האריכיטייפ הגברי-דבילי שהמציא במו ידיו: טיפוס לא יוצלח, אינפנטיל ויהודי (ברוב הפעמים), שנופל לבורות ופועל בשיטות לא קונבנצליות כדי לצאת מהם. והאפי גילמור, שחקן ההוקי העצבני שהחדיר רוח רעננה לענף הגולף האיטי, מיצב ועיצב את האריכיטייפ הזה, שרק סנדלר יכול לגלם, והביא אותו לרמה של קאלט. 30 שנה אחר כך, סנדלר חוזר לתפקיד ורוכב על טרנד הרטרו העכשווי, במטרה להחזיר עטרה נוסטלגית ליושנה.
ב"גילמור המאושר 2" שעלה בסוף השבוע לנטפליקס, אנחנו פוגשים שוב את האפי, שחקן ההוקי הכושל שהפך לשחקן גולף מצליח בזכות יכולת חבטה אדירה. השנים עשו לו רק טוב: הוא התחתן עם וירג'יניה (ג'ולי בואן), חובק חמישה ילדים ומפוצץ בכסף. אחרי שאשתו נהרגת בתאונת גולף מצערת, האפי לא עומד בזה ופורש. הוא מתמכר לטיפה המרה, מפסיד את כל הכסף והנכסים, עובד בסופרמרקט וגר עם בתו ויאנה (סאני סנדלר) שחולמת ללמוד בלט בפריז. אחרי שהוא מקבל הצעה להצטרף לליגת גולף חדשה ומושחתת מדוש סטארטאפיסט עם ריח פה מהגיהנום (בני ספאדי), הוא מסרב וחוזר למגרש כדי לזכות בפרס הגדול, לממן את הלימודים של ויאנה ולהציל את ליגת הגולף מסגירה.
לפני הכל, קריאת אזהרה: אלו שלא מכירים או חובבים את הסרטים של אדם סנדלר, כנראה גם לא יתחברו לסרט הנ"ל. כי חוץ מעלילה שבלונית ותסריט צפוי, סנדלר הולך כאן על הקופה ומפציץ בבדיחות "אדם סנדלריות" כמיטב המסורת. לא בדיחות פיפי-קקי לעוסות או הומור רדוד במיוחד, אבל יש כאן מנה כבירה של גאגים אהובים והופעות נהדרות, כולל בן סטילר וכריסטופר מקדונלד שחוזרים לתפקידיהם מהסרט הראשון. וחוץ מהם, עוד המון בסטיז של סנדלר כמו רוב שניידר, סטיב בושמי והיילי ג'ואל אוסמנט. אז עוד לפני ההתייחסות לשאר הפרטים הטכניים, צריך לתת לסנדלר בכפיים על ליהוק חסר תקדים, כולל שחקני גולף מקצועיים - במיוחד כשמדובר בסרט נטפליקס. אבל צריך גם להודות שמרוב קריצות ואזכורים למעריצים הוותיקים, הסרט הזה הוא יותר פגישת מחזור מאשר פיצ'ר עלילתי. מנגד, זה הופך את הצפייה בו לנוסטלגית, מחממת לב ומגלגלת מצחוק. כן, "גילמור המאושר 2" אשכרה מצחיק ועושה בדיוק את המשימה שהוטלה עליו: לרוקן את המוח לשעתיים ולהראות את אמינם נלחם בתנינים.
אין הנחות. גם לא ליהודי כשר ואהוב כמו סנדלר, שבשלב כזה בקריירה נדרש ממנו קצת יותר. העלילה של "גילמור המאושר 2" דלה ושבלונית ורצה על הקו המוכר מהסרט הקודם, גם בגלל תסריט שלא מעז לקחת את הגיבור שלו לקצה: מישהו נקלע לצרה כלכלית וגילמור מרים את המחבט. מקורי משהו. במקום, סנדלר מעדיף לשחות במים הבטוחים שהוא מכיר ולא לקחת יותר מדי סיכונים, או בכלל, ונשען ברוב דקותיו על הגאגים, העצבים, הקללות והבדיחות הידועות של האפי.
הפתעה! כמו ב"את מה זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי", גם הפעם סנדלר מסדר למשפחה שלו עבודה. זה לא שסאני סנדלר היא עילוי של עולם המשחק, אבל וואלה, הליהוק הזה, כמו בקומדיה היהודית החביבה, הופך את מערכת היחסים של האפי וויאנה להרבה יותר משכנעת. ובכל זאת, סנדלר מנסה להציג בדרכו המבדרת איזשהו תא משפחתי מתפקד ואב יחידני דיכאוני עם חמישה ילדים - ארבעה מהם נטולי מוח בוודאות. אבל זה לא עובד כל כך ודווקא ארבעת הבנים, שחוץ מלקלל ולהרביץ, מחוץ לקונטקסט או בתוכו, לא תורמים כלום, עוצרים את הקצב ורק מפריעים לעלילה להתפתח.
"גילמור המאושר 2" הוא לא סרט מתוחכם בכלל, אבל הוא מצחיק לאללה. אחרי 30 שנות קריירה ענפה, אדם סנדלר, שלרוב סופג ריקושטים, דירוגים נמוכים וחיצי ביקורת חדים על סרטים בינוניים והופעות נלעגות, מצא בנטפליקס בית חם לדמויות האהובות שלו, ומוכיח שיש לו מה למכור בגיל 58. עכשיו, הוא חוזר עם חולצת הג'רזי, מקלות הגולף וכל הכישרון שלו, לסיבוב נוסף במגרש, בקומדיה שהגדירה את הקריירה שלו. אז אולי סרט ההמשך לא עומד באותם הסטנדרטים ואפילו ממחזר אותם, אבל המעריצים האמיתיים של סנדלר, אלו שמכירים מקרוב את האפי, בילי, ניקי, בובי וכל השאר - ימצאו כאן את כל מה שהם צריכים מקומדיה דבילית שלא מתאמצת להיות רצינית, אבל גם לא כזו שמעליבה את האינטליגנציה של צופיה. ומעבר לזה - יש כאן המון לב ואהבה למקצוע, של אחד השחקנים היותר נחמדים בתעשייה.