בדיוק כשהתחלנו להתגעגע לנוכחות של חתונמי בחיים שלנו, היא חוזרת למסך - אבל היא חוזרת קצת אחרת: כארבעה חודשים אחרי שהסתיימה העונה הקודמת של "חתונה ממבט ראשון", אמש (שני) שודר הפרק הראשון של התוכנית החדשה של קשת 12 - "חתונה ממבט שני" (פרק חדש הערב, שלישי), שיוצרת התאמות בין אנשים שכבר היו נשואים ושמוכנים לפרק ב'. וכמיטב המסורת, גם הפעם יהיה כאן ריקאפ שילווה את כל אחד מהפרקים (אני מקווה שהתגעגעתם).
לפני שנדבר על שני הזוגות שהתחתנו בפרק של אתמול, כמה מילים על הפורמט. "חתונה ממבט שני" תשדך שישה זוגות בסך הכל, כאשר כל אחד מהמשתתפים כבר נכנס לחופה בעבר. בדומה ל"חתונה ממבט ראשון", יעל דורון תהיה שם כדי ללוות את התהליך; בשונה מ"חתונה ממבט ראשון", החתונות יתקיימו כולן בתאילנד, ושם גם יעבירו הצמדים החדשים את הזמן המשותף שלהם - הזוגות יתגוררו בווילות מפוארות על החוף, ובשכנות זה לזה. מה זה אומר? כמה דברים: מצד אחד, הם לא יחוו אחד את השני בשגרת היומיום, כך שדרמות מסוימות ייחסכו מהם - ובהתאם, ייגזלו מאיתנו הצופים. מצד שני, כנראה שנרוויח דרמות אחרות. מכיוון שהזוגות יגורו כולם באותו המתחם, אפשר לקוות שהעונה הזו תיראה כמו סופ"ש זוגות ארוך במיוחד.
וניגש לענייננו: הכלה הראשונה של העונה היא ירדן שלומי, בת 38 מקריית מוצקין, עורכת דין לדיני משפחה ואמא לארבעה ילדים. הגרוש שלה הוא החבר הכי טוב שלה, והסצנה שלהם מסתכלים יחד באלבום החתונה שלהם הייתה אחת הסצנות הכי חמודות בתולדות חתונמי. ירדן טוענת שהיא נוטה לא לחשוף את הרגשות שלה, אם כי על סמך ההיכרות הקצרה של הצופים איתה, נראה לי שזה לא כל כך נכון (ולמען הסר ספק, זה נאמר כמחמאה): מדובר באישה חייכנית ותוססת, שאוהבת לדבר ויודעת להביע, ושפוטנציאלית - עוד לפני שראיתי את שאר המשתתפים - היא עשויה להיות אחת הדמויות הכי מעניינות של הפורמט.
החתן המיועד של ירדן הוא שרון שואן, בן 56 מעפולה. כן, יש ביניהם פער גילים של 18 שנה (אכן עניין, אבל לדעתי האישית, לא בהכרח דיל ברייקר); ולא, שרון הוא לא אסיר משוחרר, כפי שאפשר היה להניח בעקבות השם המטעה של ההרצאה שלו ("מחומות הכלא לאתגרי החיים"), אלא גונדר בדימוס: הוא עבד כמפקד מחוז בשירות בתי הסוהר. מדובר בגרוש ואבא, שרק בשנים האחרונות למד איך לבשל ולעשות כביסה (כפיים), ועל הנייר, הוא כל מה שירדן מחפשת: גבר גברי וכריזמטי שיוכל לעטוף אותה. מבחינה פיזית, הוא בהחלט יכול לעטוף אותה - אבל השאלה היא אם הוא יוכל לעטוף אותה גם מבחינה סמלית. ההשערה שלי? בקצרה, לא.
ובארוכה: אני חושבת ששרון לא יוכל - או לא ירצה, תלוי איך מסתכלים על זה - להכיל את ירדן. אמנם בטקס החתונה שלהם (שנערך, אגב, בלי המשפחות והחברים, שצפו בכל ההתרחשות בווידאו) כן נרשמה משיכה משני הצדדים, אבל ההיסטוריה של חתונמי מלמדת אותנו שזו לאו דווקא אינדיקציה להתאמה זוגית. נכון, שרון חשב שירדן מהממת (איך לא) וירדן חשבה ששרון נורא חתיך, אבל אם אתם שואלים אותי, קשה לי להאמין שהשידוך יעבוד - ולו בגלל ההבדלים במזג. נדמה לי שיהיה פה שחזור של סיטואציית חן וברק מהעונה הקודמת. לא כי ירדן דומה לחן - האחת קופצנית והשנייה שברירית - אלא כי שתיהן, כל אחת בדרכה, מביאות עוצמות רגשיות למערכת יחסים (ולדינמיקות באופן כללי), ושתיהן שודכו לגברים שלא מנוסים בהתמודדות עם עוצמות כאלה.
ואם אתם חושבים שאני שופטת מהר מדי, אני אענה לכם ככה: קודם כל, שרון בעצמו העיד שהוא דובר את השפה המבצעית ורוצה ללמוד את השפה הרגשית (נשמע מוכר?). שנית, אחרי טקס החתונה, שרון וירדן ניהלו שיחה לכאורה-קלילה - שרון אמר שאפשר לוותר על הוויכוחים בזוגיות, וירדן טענה שזה חשוב להתווכח. הם דפדפו את הנושא די מהר, אבל יש לי תחושה שהאקדח שהופיע במערכה הראשונה עוד יירה במערכה השנייה. כלומר, נראה לי ששרון די מרוצה מירדן הצוחקת, אבל שהוא יתקשה לשאת את ירדן הפגועה או את ירדן שזקוקה לאישרורים. האם אני פסימית או צודקת? רק הזמן יספר.
נעבור לזוג השני שהתחתן בפרק של אתמול. החתן הוא מתן גל, יזם קולינרי בן 45 מקיבוץ העוגן, שמשום מה קצת מזכיר לי את שחר מהעונה הקודמת של חתונמי (הם אפילו חולקים שם משפחה). ואם ננסה בכל זאת להבין למה המוח שלי קישר ביניהם, אפשר להגיד את זה ככה - הוא עושה רושם ראשוני מצוין, אבל משהו אומר לי שצדדיו השליליים עשויים להתגלות בהמשך. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהפלוסים: כמובן שהדגל הירוק הכי בולט אצל מתן עד כה הוא שתי הבנות המתוקות והבוגרות שלו, שממש מחכות לצרף את אשתו החדשה (ואת הילדים שלה) למשפחה.
האישה הזו היא הילה עמיחי, רופאה מרדימה בת 43, גרה בנירית, ואמא לילד בן 12 ולתינוק בן שנה וחצי (משני אבות שונים - עם הראשון היא נמצאת בקשר קרוב עד היום). הילה מתארת את עצמה בתור הכבשה השחורה של המשפחה, הרפתקנית מרדנית שאוהבת אקסטרים, אבל עוד לא ממש ברור איך כל זה בא לידי ביטוי (ובכן, מלבד הקעקועים והגאלח). על פניו, ההתאמה של הילה ומתן עושה היגיון: היא אפילו נראתה מבטיחה בעקבות סאגת העוגיות, ועוד יותר כשהם התחילו לדפוק על הקיר בניסיון לתקשר זה עם זו. אבל אחרי שראיתי את טקס החתונה, מרגיש לי שהכימיה שלהם הייתה מוצלחת יותר בפורמט הנקישות מאשר בשיחה של ממש.
קודם כל צריך לומר - הילה הייתה מאוד לחוצה במעמד החופה. אפשר להבין אותה, מן הסתם, אבל אני מודה שהצפייה באירוע הזה גרמה לי להתנועע באי נוחות על הספה (בין אם זה בגלל הקושי הניכר של הילה להסתכל למתן בעיניים, או בגלל ההערות הסרקסטיות שהיא זרקה לאוויר). ככה או ככה, מתן התמודד עם המצב בצורה לא רעה בכלל, ונראה היה שהם אפילו די נהנו מהבילוי שלהם בשוק - אבל אז הגיעה ה-הערה השנויה במחלוקת: בשיחה צפופה במכונית, הילה שאלה את מתן מה הוא חושב שההורים שלו אמרו עליה, והוא ענה: "שאת לא הטייפקאסט שלי".
הוא טען שזה דבר טוב, שזה אתגר, אבל האמת היא שזו אמירה שלגמרי אפשר היה לוותר עליה. במיוחד בשלב הזה של הקשר. כלומר, אם מתן היה אומר את זה אחרי שהזוגיות כבר התבססה, זה היה משהו אחר - אז, בתקווה, הילה הייתה מרגישה בטוחה ונחשקת מספיק בשביל להבין שמדובר בנון-אישיו - אבל הבחירה להגיד את זה מיד אחרי החתונה, ובכן, כמעט בהכרח תערער את הצד השני. האמת היא שאף אחת לא רוצה לשמוע שזה "אתגר" להימשך אליה, גם אם לא זו הייתה כוונת המשורר. ומעבר לכך, הסיפור הזה אומר משהו גם על הקושי שיעל הפסיכולוגית חזתה בנוגע למתן (זוכרים את השיחה עם יעל, שבה היא הביעה חשש מכך שהוא רוצה רק "מושלם"? אז זה). מתבקש לתהות אם עניין הטייפקאסט ייזנח כלא היה, או דווקא ישמש כדלק לעימות עתידי. וול, נגלה בפרקים הבאים.
