צדי צרפתי נולד בתל אביב שלפני קום המדינה, בשנותיו הראשונות גדל במוסד לילדים חסרי בית ובגיל ארבע עבר לגור עם אבא שלו, כשבמקביל החל לנהל קשר סודי עם אימו הביולוגית. כבר בגיל עשר הופיע כשחקן ראשי בסרט קולנוע ומאז שיחק בלא מעט הצגות, כולל המחזמר המצליח "שיער", שאחריו הוא החליט לפרוש ממשחק. בזכות חברתו הטובה חווה אלברשטיין, הפך לבמאי, תחילה במופע שלה ואחר כך בהצגות רבות בתיאטרון, ביניהן ההצגה הישראלית המצליחה ביותר בכל הזמנים, "בוסתן ספרדי". בטלוויזיה, צרפתי שפט ב-9 עונות של "כוכב נולד", שם גילה כמה מהכוכבים הגדולים בישראל והיום הוא חבר בפאנל התוכנית "הזמר במסכה", כבר 4 עונות.
בשיחה עם ארז טל בתוכנית "מה באמת קרה שם?", הוא שפך אור על הילדות הלא שגרתית שלו: "ההורים נפרדו סמוך ללידתי, אני חושב שהייתי בן כמה חודשים, היה משבר, שמעתי שהיה רומן כבר בזמן ההיריון והיא הכירה מישהו. היא לקחה אותי איתה כנראה וההורים שלה התנגדו שהיא תבוא עם התינוק, אז אבא שלי מצא איזשהו פתרון, להכניס אותי לאיזה בית ילדים", צרפתי סיפר.
מה זה בית ילדים? זה לא כמו בקיבוץ.
"אני רוצה 'לכבס', זה עושה לי יותר נוח. אני לא זוכר כלום, אני זוכר רק תמונה אחת שיש לי בראש, שאני נמצא בחלון ואני רואה איזה זוג. שכנראה ביקרו אותי והם רבו ביניהם. צדי צרפתי בסרט "4:55 השעה הגורלית", לא שאלתי שאלות, ידעתי שזה המצב וצריך להתמודד עם זה, זה כנראה מלווה אותי עד היום. כשאני חושב עליו, אתה רואה ששום דבר לא השתנה".
באיזשהו שלב אבא שלך מחליט להוציא אותך משם.
"הוא התחתן קודם, רק כשנולד להם ילד הם הביאו אותי אליהם הביתה, הוא לקח אותי על הידיים ואמר לי 'זאת אמא, אבל אף פעם לא הכרתי את המילה הזאת. הוא נתן לי שתי סטירות לחי קטנות ואמר לי 'תקרא לה אמא', זאת באמת הייתה אמא. המוזר בכל העסק הוא שהבנתי שזה ככה, למזלי היא הייתה אימא נהדרת".
ואז פתאום מגיעה אליך לגן עוד מישהי ואומרת 'אני אימא שלך'.
"הגיעה אישה עם כובע, משקפי שמש כהים ועם דובי ביד, הגננת הציגה לי אותה ואמרה לי 'זאת אימא'. הייתי נורא נורא מבוהל, כיוון שבבית הזהירו אותי, במשך כל השנים, להיזהר מאיזו אישה שתבקר אותי, לברוח ממנה, לזרוק עליה אבנים. היא עשתה לי רע, זה סיבך לי את החיים, הבנתי שנוח לי בבית".
ומה אתה עושה?
"שום דבר, אני לא מדבר, הנהנתי, קיבלתי את הדובי והלכתי הביתה, ידעתי שאם אני אקח את הדובי הביתה, ידעו שמישהי ביקרה אותי. הבית הייתה מין וילה כזאת עם חלון והגן היה מעבר לכביש ובחלון ראיתי את אמי החדשה. נבהלתי, היה גשם ונכנסתי לשלולית, הפלתי את הדובי לתוך השלולית, קברתי אותו ובאתי הביתה. נכנסתי הביתה והיא אמרה לי 'מישהי ביקרה אותך', הרי מזהים על הפרצוף שלי את הכול".
אחרי הפעם ההיא שהיא באה לגן, מתי הייתה הפעם הבאה?
"בבית הספר, בהפסקות אוכל. אבא שלי החליט למחוק אותה מהחיים שלי והוא די הצליח, היא לא הייתה יכולה להגיע הביתה, להגיד 'אני רוצה לראות את הבן שלי'. היא באה לגן, דיברה עם המורים כנראה, ברחתי לאחד הבניינים הנטושים שבנו אז בתל אביב והיא אמרה לי 'אני אמא שלך'. ככה איזה ארבע או חמש פעמים בשנה, כל חודש או חודשיים היא הייתה מופיעה וזה היה בשבילי נטל נוראי, אני פחדתי שהילדים בכיתה יראו ויספרו שמישהי ביקרה אותי".
ואתה לא מספר בבית?
"אף פעם, בימי חיי, עד יום מותו, לא דיברתי עם אבא שלי על העניין הזה. בגיל 13, היא באה לבית הספר והביאה לי מדליון שכתוב בו 'מאמא'. נתתי אותו לסבתא שלי, שידעה את כל הסודות והיא החביאה את זה. כשהיא נפטרה, אבא שלי חיטט בדברים שלה, מצא את המדליון הזה והזדעזע".
לאחר הפסקה קצרה מהשיחה האמוציונלית, צרפתי המשיך: "אמרת לי שיצאתי נורמלי, אני לא יודע אם אני נורמלי, אני מתפקד, אני לא מסובך, קיבלתי את הכל בסדר, אני איש חזק. ניסיתי טיפול פסיכולוגי פעם, דיברנו על הכל, היא אמרה לי 'אתה לא צריך טיפול'".
יום אחד נתקלת בעיתון במודעה שמחפשים ילד שחקן.
"היו אודישנים במערכת של עיתון 'לאישה' בתחנה המרכזית בתל אביב, היו שלוש מאות ילדים, עברנו עוד ועוד אודישנים והתקבלתי לסרט הזה. כשהיה כתוב 'הילד צרפתי בתפקיד ראשי' בעיתון, החיים השתנו. זה בשבילי היה ניצחון, משם היה לי משהו שהגדיר אותי, הבנתי מי אני, הבנתי שלשם אני שייך".
באיזה גיל החלטת לקחת מונית לרמת גן וגילית על המשפחה שהאמא הביולוגית הקימה?
"כשקיבלתי את המדליו, אבא שלי אמר לי שאם אני אמשיך לראות אותה, אין לי מה לעשות פה בבית, לימים הבנתי שהיא לא הייתה מקבלת אותי, אמי הביולוגית. בגיל 14 או 15 החלטתי לקחת מונית, לנסוע לרמת גן ואז הבנתי שיש שני ילדים ובעל. ניסיתי למצוא חן בעיניו, פתאום היה לי עוד אתגר בחיים, למצוא חן בעיני המשפחה השנייה".
למרות הפגישה המחודשת עם אימו הביולוגית, היה דבר אחד שהתקשה לעשות: "לא קראתי לאמא אף פעם בחייה, אני משתגע מזה, אף אחד לא מבין את זה. כשהייתי מרים אליה טלפון, גם כשהיא הזדקנה הייתי אומר 'היי', הרגלתי אותה ל'היי' שלי וזה הספיק. רק בהלוויה, כשהיא נפטרה, אחותי אמרה לי 'צדי, אולי תגיד כמה מילים' והתרסקתי. אמרתי לה '70 שנה לא קראתי לך אמא, אולי מגיע שהפעם כל האנשים שפה ישמעו, שאת אמא', אמרתי את זה בקול רם, רציתי להגיד לעצמי את זה".
אז בצד הזה לא היה חום, מה עם אבא?
"גם, אולי זה דור אחר, גם לא ביקשתי את זה, לא ציפיתי, האיש נורא סגור, גם הייתה לו איזו בעיה איתי שעד היום אני לא יודע. דמיתי לאימא שלי מאוד, שזה כבר לא טוב, גם לימים פתאום נהייתי שחקן, זה לא ילד בדיוק שהאבא יכול להזדהות איתו, הוא לא ידע לאכול אותי".
אחת מהנקודות הזכורות בקריירה של צרפתי הייתה השתתפותו כשופט בתוכנית "כוכב נולד". אחת הביקורות עליה הייתה שהיא הופכת זמרים אנונימיים לכוכבים בין לילה, דבר שלטענתו של צרפתי קרה הרבה לפני: "גם אלביס היה בבום, גם פול אנקה, גם יהודית רביץ, כולם היו בבום, אין דבר כזה 'פייד אין', זה לא עובד, זה קשקוש, בלוף. הכוכבים הגדולים, ג'יימס דין, אלביס, (מרלון) ברנדו, כולם היו במכה. יש שחקן טוב, שאתה לאט לאט מזהה אותו, אבל כוכב נולד בשנייה, אם זה לא קורה, זה לא יקרה".
היום צרפתי לוקח חלק בתוכנית מסוג אחר, "הזמר במסכה", שם הוא הופך מדי פעם למושא הבדיחות של הפאנל, אך זה לא מפריע לו: "אחותי בדיוק אמרה לי 'זה לא מעליב אותך קצת שיורדים עליך?'. לא, אז בסדר, יורדים עליי, ביג דיל, ביני לביני זה בסדר".
בגיל 14 שיחקת בהצגה "מריוס", מאחורי הקלעים קרה משהו.
"היה שחקן שהייתה לו איזושהי חולשה, הוא קצת היה מתעסק איתי, נוגע, הוא התעסק איתי שנה-שנתיים קודם. זה לא הפריע לי, לא הרגשתי משהו לא נורמלי שמישהו משחק לי קצת. בהפסקה של ההצגה הוא פתאום ניסה לנשק אותי, לא ידעתי שגבר מנשק גבר, הייתי מתנשק עם בנות, זה היה חלק האינטימי, קצת הזדעזעתי, זה היה בשבילי שוק נוראי. אני כנראה נבהלתי נורא, הייתה לו מגבת כזו על האיפור וזרקתי אותה, צרחתי עליו, הוא ניסה להשתיק אותי והשחקנים פרצו את הדלת. ראו אותי לא במצב טוב, הרביצו לו מכות והוציאו אותו מהתיאטרון".
בניגוד למה שניתן היה לחשוב, צרפתי לא זוכר את החוויה הזו כשלילית: "כולם חשבו שעברתי איזו טראומה נוראי, לא עברתי טראומה, עוד עניין בחיים. כילד בן 13 גם נהניתי, אני לא נגעתי בו, הוא היה מספר לי על אשתו, הוא היה נשוי כמה פעמים. אני לא כועס על כלום, אם זה היה היום זו הייתה בטח היסטריה גדולה".
מתי השלמת עם נטייתך המינית?
"תמיד הייתה לי איזו מין מלחמה עם עצמי ונמשכתי לנשים מאוד, התאהבתי בנשים, תמיד הייתי בטוח שאני אתחתן, אבל מה אני אעשה בחתונה? אני אזמין גם את אבא שלי ואת אמא שלי? זה רדף אותי בלילות, אבל לא בגלל זה לא התחתנתי".
תספר לי על רוני וג'וני.
"הם היו שני גייז מתל אביב וכשהגעתי לצבא הזמינו אותי מביטחון שדה, זאת הייתה הבומבה על הראש, לשאול אותי אם אני גיי, כיוון שאני מבקר את רוני וג'וני. אתה יושב בשולחן עם כל מיני קצינים, רחוק מהם ושואלים אותך 'אתה מכיר את רוני וג'וני? ביקרת אותם?', הכחשתי".
ההורים שלך, אתה זוכר אותם בקהל?
"לא ממש. כשביימתי את 'בוסתן ספרדי', אמרתי לאבא שלי 'אולי תעזור לי לתרגם את הטקסטים?'. זו הפעם הראשונה שהיה שהוא הסתכל לי בעיניים והיה איזשהו דיאלוג, זו הפעם הראשונה שדיברנו ממש, כמעט שלא דיברנו".
אני רוצה לדבר איתך רגע על ההחלטה שלך לא להיות אבא.
"אני מאושר שאין לי ילדים, לא הייתי מסוגל לגדל אותם, גם לא הייתי ישן בלילות, זה כבד עליי. אני בעצמי לא מרגיש איש בוגר, אני מרגיש שאני עדיין ילד שנאבק כל הזמן. אני לבד, אבל אני לא בודד, בבדידות יש צבע עצוב, זה שאני לבד לא אומר שאני דבר שצריך לרחם עליו".