עם שחרורו של אלון אהל מהשבי והאיחוד המרגש עם משפחתו אחרי יותר משנתיים, יהודית רביץ הוציאה היום (שני) גרסה ביתית מיוחדת שהקליטה לשיר ללא שם, השיר שליווה אותו בתקופה הארוכה בשבי ואותו ניגן לפני שנחטף. האזינו:View this post on Instagram A post shared by Yehudit Ravitz יהודית רביץ (@yehuditravitz)אין דבר משמח יותר משובך ושובם של כל החטופים, כתבה רביץ בפוסט שהעלתה לחשבון האינסטגרם שלה. לפני כמה שבועות, כשהבנתי שהשיר הזה מלווה אותך, הקלטתי בגרסה ביתית שירה וגיטרה ושלחתי אותו לאמא שלך. אני מקדישה אותו לך ולכל מי שחזר אלינו.שורד השבי אלי-ה כהן, שנחטף ממסיבת הנובה והוחזר בפברואר האחרון, היה האדם האחרון שראה את אלון, ששהה לצידו בשבי ונשאר מאחור. בריאיון לתחנת הרדיו גלגלצ סיפר כי שיר ללא שם ליווה את אהל לאורך התקופה שבה הוחזק בעזה. קרה לי משהו מטורף, אמר כהן. היה לנו רגע ששכבנו אני והוא על הרצפה, בוהים בתקרה. זה היה שבועיים לפני היציאה ואמרתי לו 'תשמע, אחי, עוד שבועיים אנחנו בבית. פתחת יוטיוב - מה השיר הראשון שאתה שם?'. לקח לו כמה שניות, והוא אמר לי את 'שיר ללא שם' של יהודית רביץ.לא הכרתי את השיר בכלל, המשיך כהן, כשחזרתי, הגעתי לבית החולים והגיע אלינו אביתר בנאי. הוא שר ומופיע, והוא אומר - טוב, יאללה, תבחרו שיר אחרון (...). לאלון היה קטע שתמיד היינו שומעים אותו בשירותים, הוא תמיד היה מזמזם את השיר הזה. (...) כשאביתר ניגן את האקורדים הראשונים, זה היה בדיוק זה. נפל לי האסימון. בכיתי שם כמו מטורף. אף אחד לא הבין מה יש לי. אני מסתכל עליו (על אביתר, עא) ואומר - 'אתה באת לקפל את הגיטרה, באת ללכת. פתאום שמת את השיר הזה. אתה לא מאמין, לפני שבועיים ישבנו ודיברנו על זה'.View this post on Instagram A post shared by glglz גלגלצ (@glglz)עם שחרורו מהשבי, כשהוריו לצידו במסוק בדרך לבית החולים, ציטט אהל על לוח מחיק מהשיר האלמותי וכתב: כי שירי הוא משב הרוח / חלוני הפתוח / מעיין כוחי / צחוק ובכי / קץ ייסוריי - והוסיף: אני בבית. את שיר ללא שם כתב והלחין במקור שלום חנוך לזכר אחיינו, אבשלום (אבשי) חנוך, בן קיבוץ משמרות, לוחם בקומנדו הימי שנהרג ב-1980 בעת מילוי תפקידו. גם חנוך שיתף את התמונה של אהל עם הוריו וכתב: כמה טוב שבאתם הביתה, בצירוף לב צהוב.אלון אהל, בן 24 מהיישוב לבון שבגליל המערבי, בנם של עידית וקובי ואחיהם הבכור של רונן וענבר, הוא פסנתרן ומוזיקאי מחונן שהחל להקיש על הקלידים בגיל 9. אחרי שבילה במסיבת הנובה ברעים, הוא התבצר עם חבריו במיגונית המוות שממנה נחטף, שבועות בודדים אחרי ששב מטיול במזרח הרחוק ומעט לפני שתכנן להמשיך את הכשרתו בקורסים באקדמיה למוזיקה רימון. במהלך השנתיים האחרונות הוצבו עוד ועוד פסנתרים צהובים למען אלון ברחבי הארץ כתזכורת אילמת לאדם הצעיר שנגינתו הופסקה ברגע. אחרי 738 ימים בשבי, הצלילים מתחדשים, והוא ו-19 שורדי שבי נוספים סוף-סוף שבו הביתה.