אור ראשון של קשת 12 עוררה הדים בישראל וברחבי העולם. בארץ, לצד רייטינג גבוה וביקורות טובות, היא זכתה לביקורת על כך שמועלית כשהמלחמה עוד לא הסתיימה. מעבר לים - שיבחו את הסדרה ומנגד נשמעו קולות פרו-פלסטינים שגינו את הסדרה והגדירו אותה תעמולה ציונית אחרי שזו נרכשה על ידי פרמאונט. שרה (שרית) וינו אלעד, מגלמת בסדרה את טלי חדד מאופקים; אם לארבעה לוחמים, שיצאה ב-7 באוקטובר לחפש אחר בנה ועל הדרך הצליחה להציל תושבים רבים אחרים.אני שומעת הכל, היא אומרת בשיחה עם N12 שהתקיימה לפני שנחתמה העסקה לסיום המלחמה. אני שומעת האשמות חמורות ותודות נרגשות. הכל בקיצוניות. אלה ימים לא פשוטים, אבל אני יכולה להרגיש את הסנטימנט. אומרים 'תודה שאתם משמיעים את הקול שלנו' ומנגד 'זה לא הטיימינג'. את הכל אני קוראת. זה מעורר ויכוח. לכל אחד יש את הזכות לדעה שלו. אני לא באה להתווכח, אבל מול התחושות האלה יש גם תחושות אחרות - אנשים שאיבדו את היקר להם מכל והאומנות משאירה את זכר היקירים שלהם באוויר. אני חושבת שצריך מאוד להיזהר - לא להפסיק לדבר על זה, לא להפסיק לעשות אומנות שקשורה לזה.זה היה סט שהתנהג בחרדת קודש, מספרת וינו אלעד. כל בוקר חולקו הוראות מאוד מדויקות בנוגע לאיך להתנהג. למשל, שחקנים ששיחקו פצועים - התבקשו ללבוש חליפות לבנות כדי לא להסתובב עם פצעים ודם מאיפור, כדי לא לטרגר אנשים. הייתה כריזה בשכונות שבהם צילמנו, כדי להזכיר שמצלמים. ניתנה גם הוראה שלא לפרסם תמונות מהסט, כי זה לא סט חמוד של 'יאללה אני מצלמת עכשיו סדרה חדשה'.על האופן שבו ההפקה התייחסה לאלה שהסדרה מבוססת על החוויות שלהם היא אומרת: קשת עשו הקרנה למשתתפים, לאנשים האמיתיים שעליהם מבוססות הדמויות. עשו להם הקרנה מלווה באנשי מקצוע, כל ארבעת הפרקים, הרבה לפני שזה שודר. כדי לוודא שהם בסדר ושהם יכולים להתמודד עם זה.הם חיים עם תחושות אשמה, עם טראומה, והם לא מבינים שהם גיבוריםהיא וחדד נפגשו לפני הצילומים. היה לי ממש חשוב לפגוש אותה. ראיתי קטעי ראיונות איתה, קיבלתי תחקיר, אבל היה לי חשוב לשבת איתה, לגעת בה, להרגיש אותה, היא מתארת. צדקתי. לשבת איתה היה פשוט תענוג, כמובן שהייתי אמורה לשבת איתה זמן מסוים, היה לנו מפגש מדהים. העזתי לשאול אותה אם הבגדים של אותו יום נמצאים אצלה. והיא נתנה לי אותם. הבגד שאני לובשת בסדרה - זה הבגד שהיא לבשה באותו יום. זה הבגד שהיא הייתה איתו. כולל הקשת. והמשקפיים.מה לקחת ממנה?יש משהו רך בדיבור שלה, שהשתדלתי מאוד ברגעים שאפשר לקחת אותו. ניסיתי לקחת את ההוויה שלה, את האנרגיה שלה, את המוטיבציה שלה. היא אמא לארבעה לוחמים, זה משהו מאוד שונה מההוויה שלי. גם הילדות שלה התגייסו… הרגע הזה שהיא מסתכלת על הילד שלה - 'לך. לך כפרה עליך, אלוהים ישמור אותך' - זה רגע שאני לא מוצאת את עצמי בסיטואציה הזאת, בחיים. אני יושבת לילד שלי על הראש, אני לא נותנת לו לקום.מה בסיפור שלה נגע בך במיוחד?הכל. כשמדברים עם טלי, הדבר החשוב שעובר הוא שבסיטואציה תמצאי את התפקיד שלך, תבדקי מה צריך, תמלאי את התפקיד שלך בצורך הזה. לפעול. לא לקפוא. לא להיבהל. לא לעצור, לעשות הערכת מצב… ולתפקד. אני חושבת על זה אל מול החודשים הארוכים שפשוט ישבתי מול החדשות ומיררתי בבכי. לא יכולתי לתפקד. אני לא שם. זה מדהים אותי.מה הרגשת על הסט, במהלך הצילומים?אמרתי לליאור (חפץ, במאי הסדרה, נכ) כשעבדנו והזעתי את החיים שלי בכל הריצות - אני לא עושה ריצות, אני לא בן אדם שרץ. אני שמנמנה ואין לי כוחות. בתוך כל הדבר הזה, ליאור מסתכל עליי ואמרתי לו: 'אתה יודע מה מריץ אותי? זה שאני רוצה שטלי תהיה מבסוטית'. בחיי אלוהים, הדבר שהזיז אותי ונתן לי כוח לעשות את זה שוב ושוב היה כדי שהיא תבין שהיא גיבורת על. האנשים האלה - עד שאתה לא שם מולם משהו שעשית, הם לא מבינים שמה שהם עשו זה לא רגיל. הם חיים עם תחושות אשמה, עם טראומה, והם לא מבינים שהם גיבורים.אם לא היית מתפנה, סביר מאוד שהייתי מתהביוני האחרון, עת החלה ישראל להילחם בזירה נוספת ופרצה המערכה עם איראן - נהרס ביתה של שרה ברמת גן מפגיעת טיל. הייתי אצל אחותי, זה היה הטיל הראשון שנפל פה. אם הייתי יושבת בסלון ולא מתפנה, סביר מאוד שהייתי מתה. הסלון התנפץ. אחת הסיבות שהתאהבתי בדירה הזאת היא כי הכל מלא חלונות - והם כולם התנפצו לרסיסים. ניצלתי באותו יום.מה קרה מאז?מלא ביורוקרטיה. מלא תסכול. מעט מאוד עזרה ממלכתית, מדינית, מערכתית. את צריכה להיות בת מזל, ואני בת מזל. נפלתי על אנשים טובים. הייתי חודש וחצי בלי בית. זה מטורלל. הנזק שקרה כש-29 בני אדם נהרגו הוא כזה שהמערכות לא הצליחו לעמוד במעמסה. תארי לך מה היה קורה אם זה היה 800. אני ארבעה חודשים לא בבית שלי. יש לי מזל שיש לי משפחה וחברים. יש אנשים ששנתיים לא בבית שלהם, לאף אחד לא מזיז.היום היא גרה אצל אחותה, ונושמת - פשוטו כמשמעו. שרה למדה את שיטת הטיפול האלטרנטיבית ריברסינג, נשימה מעגלית, המבוססת על תרגול נשימה רציפה ומודעת במטרה לשחרר מתחים - ומיישמת אותה גם על עצמה. אני לא יודעת אם הייתי מחזיקה מעמד בלי זה. את כל רגעי התסכול והכעס והעלבון - אפשר לנקות אותם על ידי נשימה. בארבעה חודשים נשמתי הרבה יותר משאני נושמת בדרך כלל.ובכל זאת, היא מסיימת באופטימיות: הייתי רוצה לאחל לנו להתעורר ולקחת אחריות על החיים שלנו. המחשבה שההנהגה הקיימת תעשה תיקון - זו מחשבה שמובילה אותנו למקום רע מאוד. הגיע הזמן שיהיה עם שיקום ויתחיל ללכת. אז תהיה לנו תקומה.