החרדים הם לכאורה לשון מאזניים, אך בכל פעם שהנאמנות לאחד הצדדים עמדה למבחן - הם בחרו ללכת עם הימין. בגלל הקרבה האידאולוגית, השותפות והיחסים שנרקמו עם השנים - ובגלל שהברית הזו כבר הפכה למסורת. כבר לפני 31 שנה, היה זה הרב שך שנימק מדוע החרדים לא יוכלו לחבור לשמאל ב"נאום השפנים" המפורסם.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
גם היום, המסר הזה של הרב שך נשאר רלוונטי: זה מה שאמר רק השבוע, ימים ספורים לפני שישראל הולכת לעוד מערכת בחירות, נשיא מועצת גדולי התורה של דגל התורה, הרב גרשון אדלשטיין: "השמאל נגד החרדים, זו עקירת הדת, אי אפשר לתת להם הכשר".
החרדים הולכים עם הימין - וזו הסיבה שלנתניהו יש את אותו "בלוק" מפורסם. לנתניהו זה נוח כי החרדים לא "מאיימים" עליו עם שאיפות לכבוש את ראשות הממשלה, ובלעדיהם אין לו יכולת להקים ממשלה. וחוץ מהדבקות בימין ובנתניהו - לחרדים יש עוד כלל קדוש: להיות חברים בממשלה. יש למגזר הזה מוסדות וישיבות והוא זקוק לתקציבים כדי להמשיך ולטפחם.
החרדים יפתחו פתח לברית עם שותפים חדשים?
אך האם, בכל זאת, בתרחיש שבו לנתניהו לא יהיו 61 מנדטים - המשחק ייפתח מחדש? לא בטוח שלחרדים כדאי לחצות את הקווים לגוש היריב, גם אם המשמעות תהיה יציאה למערכת בחירות נוספת. הם ימשיכו להחזיק בעמדות הכוח שלהם במשרד הפנים ובוועדת הכספים בממשלת מעבר. עם זאת, בממשלה כזו אי אפשר להעביר חוקי גיור וגיוס שהם נושאים חשובים מאוד לחרדים. מה גם שהם לא אוהבים שבכל מערכת בחירות הם "על הגריל".
פתח לכך שהחרדים אולי יחשבו מסלול מחדש היה בדברי יו"ר יהדות התורה, משה גפני, במרתון ראשי המפלגות של "פגוש את העיתונות" בסוף השבוע האחרון. גפני אמר "אין דקה של נאמנות" ולא פסל את האפשרות שמפלגתו תחבור לכוח אחר שיקים ממשלה - אם וכאשר. יו"ר ש"ס, אריה דרעי, לעומת זאת - צפוי להיות נאמן לנתניהו בכל תרחיש: הוא לא רוצה להיות מי שיפיל אותו כדי שיוכל "לרשת" חלק משמעותי מתומכיו בבוא היום.
ובכלל, דברים השתנו: מעמד הרבנים בחברה החרדית הוא לא כפי שהיה בעבר. מעמד הוואטסאפ והאינטרנט עלה, וכבר מזמן החרדים לא מבצעים מיד מה שהרבנים מחליטים. בימינו, הבוחרים הם אלה שמפעילים לחץ על חברי הכנסת - והם מגיעים לרבנים ולוחשים על אוזניהם, באומרם ש"אין ברירה, צריך ללכת עם הימין". כל עוד הגישה הזו לא תשתנה - החרדים ימשיכו ללכת עם הימין.