78 אנשים העמידו את עצמם לבחירה בפריימריז בליכוד, אבל הם ישפיעו לא פחות על מי שלא רץ בהן – בנימין נתניהו. יושב ראש הליכוד הבין כבר מזמן שמחסני התחמושת של יריביו מתרוקנים: הם לא יוכלו למלא אותם באמצעות תקיפת המדיניות שלו, מאחר שאין כזו כשהליכוד באופוזיציה, אלא רק באמצעות התבטאויותיהם של חברי הרשימה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
במבחן הזה גיליון הציונים של נתניהו בפריימריז מתעתע: הוא שם כיעד מוצהר להציב את יריב לוין בראש הרשימה לכנסת והצליח. ראשית, לוין הוא איש סודו. אדם בעל מוח פוליטי חריף ורציני, ותאומו הסיאמי של נתניהו כשזה נוגע לרפורמות במערכת המשפט – מי מהם מטעמים אידיאולוגיים, ומי מטעמים אישיים.
הבחירות בליכוד: הח"כים שיראו את הכנסת הבאה בטלוויזיה, ומי שנבחר לראשונה
אבל נתניהו רצה את לוין בצמרת מסיבה נוספת: אם הליכוד לא יצליח להשיג 61 מנדטים, יוכל נתניהו להציע את לוין כמועמד לראשות הממשלה מבלי שייתפס על ידי סער וגנץ כבובה על חוט דוגמת פוטין ומדבדב. בנוסף, נתניהו הצליח להחליש את הצמרת הוותיקה של המפלגה ולהזניק למעלה את נאמניו ובהם דודי אמסלם ואמיר אוחנה. גם שלמה קרעי ומיקי זוהר הצליחו לעקוף את יולי אדלשטיין וישראל כ"ץ.
בטווח הארוך הרשימה הזו תשרת את נתניהו ומטרותיו, אבל בטווח הקצר היא יוצרת לו כאב ראש. נתניהו תכנן קמפיין ממלכתי שקורץ למרכז: זה מהלך מאתגר, במיוחד כשבצמרת הרשימה יש מי שקוראים לשבור את העצמות של השמאל ולהעיף כל פקיד שלא יסור למרותם. נתניהו ינסה לגשר על הפער באמצעות הדממה של הרשימה.
כבר בערב הפריימריז, באופן חריג ביותר, אסר נתניהו על חברי הכנסת – המנצחים והמפסידים כאחד – להתבטא, אף שהפריימריז הם לא רק חגיגה דמוקרטית, אלא גם חגיגה תקשורתית. גם הפעם, נתניהו לא יהסס להבליט את חברי הכנסת שמתקבלים טוב יותר במרכז כגון ניר ברקת, אבי דיכטר ויואב גלנט – ובעיקר לשים את עצמו במרכז.
מכאן למפלגת העבודה: כשנדמה היה שמבצע "עלות השחר" יימשך עד למועד הפריימריז, שקלו בכירי המפלגה לדחות אותם, אף שהבחירות ממוחשבות. הסיבה הייתה ההבנה שהמפלגה זקוקה לפריימריז כדי ליצור מומנטום ולרכז עניין. אלא שמרב מיכאלי העדיפה נוחות על תנופה: היא קידמה את הרשימה הנוכחית ולא הביאה אפילו כוכב אחד מחוץ למפלגה.
כל צמרת הרשימה מורכבת מחברי כנסת מכהנים, מינוס הדמויות הוותיקות והמוכרות – עמר בר-לב ונחמן שי. התחדשות זה כמובן דבר נפלא, אבל מפלגת העבודה עדיין לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על הקהל הוותיק של המפלגה, שחלק גדול ממנו כבר ברח לכחול לבן.
הפריימריז בעבודה עשויים לסמל עוד נקודה מעניינת – דווקא השרים של המפלגה, היחידים שכיהנו בממשלה למעט מיכאלי, נדחקו ממנה לטובת חברי כנסת חדשים. נעמה לזימי, שהוצבה בראש הרשימה, היא בכלל חברת כנסת נורווגית. עד היום ויתרו השרים על המקום בכנסת בחדווה כשהם צופים בפיליבסטרים מהמיטה, יכול להיות שבפעם הבאה שנתם תנדוד לפני שיוותרו על המקום בכנסת לטובת יריבים חדשים שיכולים להפתיע.
נהוג לומר שבמלחמה אין מנצחים. אומנם יש צד שיוצא וידו על העליונה אבל לרוב, כשהתותחים רועמים, שני הצדדים משלמים מחיר כבד, מי יותר ומי פחות. מבצע "עלות השחר" היה יוצא דופן למדי הן מבחינה צבאית והן מבחינה פוליטית. הוא הניב שורת רווח פוליטי נאה גם לנתניהו וגם ליאיר לפיד.
איתרע מזלו ולפיד זכה לכהונה קצרה ביותר בלשכת ראש הממשלה – ארבעה חודשים בלבד. ועדיין, בתקופה הזו הצליח לעשות את מה שהתקשה במשך עשור בפוליטיקה. ביקור ביידן הוסיף לו קומה מדינית ומבצע "עלות השחר" הכניס אותו למועדון האקסקלוסיבי של בעלי ניסיון ביטחוני. ברור שלפיד לא יהפוך בן לילה לגנרל, אך גם לבנט הספיקה חצי שנה בלבד במשרד הביטחון כדי להיתפס כמי שעבר סטאז' ביטחוני משמעותי והשמיים כבר לא ייפלו אם יענה לטלפון האדום.
עמודת המנדטים אומנם לא התרשמה במיוחד, אבל החל מהשבוע יהיה קשה יותר להדביק ללפיד את תדמית הכתב מעיתון במחנה, שהמלחמה היחידה שניהל היא על אייטמים ב"אולפן שישי". תוצר לוואי לא פחות חשוב עבור לפיד הוא בלימת המומנטום של נתניהו, שכבר הגיע בסקרים ל-61 ואף 63 מנדטים (יחד עם איילת שקד). השבוע, לאחר ששקד שוב ירדה אל מתחת לאחוז החסימה, ראש האופוזיציה חוזר לממדיו הטבעיים – 59 מנדטים.
גם נתניהו לעומת זאת השכיל לנצל את המבצע לטובתו. מהרגע הראשון של הבחירות הייתה לנתניהו מטרה אחת – החזרה הביתה של 2–3 מנדטים שעברו לסער ולבנט בסבב הקודם. זה נשמע מובן מאליו אבל בסבבים הקודמים נתניהו לא כיוון אליהם אלא ניסה למצות את אחוזי ההצבעה בקרב תומכיו. המבצע העניק לו הזדמנות נדירה לשכנע שההתנהלות בשנה החולפת כלפי הממשלה הייתה רק חלום. בעצם נתניהו כן מכיר בכך שהוחלף על ידי ממשלה אחרת.
נתניהו נועד עם לפיד, הצטלם מחויך ומפויס ואף שלח את בכירי הליכוד לתת לממשלה גיבוי. התמונות האלה, אם תרצו, נועדו להיות כיפת הברזל שלו אל מול הטענות שאיבד כל רסן בשם תאוות השלטון. השניים גם השיגו רווח משותף – יצירת מומנטום לקרב דו-ראשי. נתניהו מעוניין לבלום את גנץ כי מרחב התמרון שלו גדול משל לפיד, ואילו ללפיד אין שום אינטרס לוותר על הבכורה בגוש המרכז–שמאל.
