ההצהרה שנשאה מרב מיכאלי אתמול (חמישי), כשלצידה סיעתה השותקת והמובסת, קבעה שיא חדש של ניתוק - שעלה אפילו על הבריחה המפוארת של אמיר אוחנה אחרי מחדל מירון: "אחריות אין פירושה אשמה". בנאום היא אמרה ש"יש עתיד עבדו נגד מרצ ונגד מפלגת העבודה במהלך כל הקמפיין ובמיוחד ביום הבחירות". אבל העובדות ברורות: יו"ר העבודה טעתה.
הטעות שלה ריסקה את הגוש החילוני-ליברלי והשאירה את המפלגה שהייתה פעם מפלגת שלטון עם סיעה זערורית, מחקה את מרצ, נתנה לגוש בן גביר-חרדים-נתניהו את ניצחונו הגדול. הטעות הגדולה ביותר, וזה ברור, הייתה הסירוב לרוץ בבלוק טכני עם מרצ. "אי אפשר לנתק את זה משורה ארוכה של החלטות שקיבלה מרב מיכאלי מאז שהיא זכתה בהנהגת מפלגת העבודה", טוען העיתונאי שלום ירושלמי. "היא לא רצתה להתחבר עם אף אחד אף פעם".
לדבריו, "היא לא רצתה לשמוע על גנץ, היא לא רצתה לחבור למפלגות אחרות - היא ראתה את עצמה מובילה את מפלגת העבודה לימים ההיסטוריים שלה. היא ראתה את עצמה מקבילה ליצחק רבין. יהירות, שיגעון גדלות, אתה יכול לקרוא לזה איך שאתה רוצה אבל אני חושב שיש כאן סוג של אי ראייה נכוחה של המציאות".
ככל שהמציאות כפי שהשתקפה בסקרים הלכה והתקדרה, מיכאלי דווקא חלמה רחוק יותר. היא ראתה בעצמה ממשיכתו של רבין ושם השאיפות שלה היו: ראשות הממשלה. "אני אומרת לכן ולכם: דרכו של יצחק רבין תנצח, אנחנו נילחם וננצח", הצהירה. "ההזיות של מרב", צייץ אתמול השר לשעבר איציק שמולי, "הן שריסקו את הגוש".
המון מלל חסר משמעות שנועד לכסות על אמת אחת פשוטה וכל כך הרבה ניתוק וחוסר מודעות. ההזיות של מרב על ראשות ממשלה הן שריסקו את הגוש והטביעו את מרצ מתחת לאחוז החסימה.
— איציק שמולי (@ishmuli) November 3, 2022
צריכות ללכת
האסטרטג הפוליטי משה קלוגהפט מסביר: "יש לה רצון אמיתי להיות ראשת ממשלה, היא מסתכלת על סוף הדרך ומתוך זה היא גוזרת לאחור. אין לה שום עניין לרוץ עם מרצ - לא אם היא תביא 6 עם מרצ ולא אם היא תביא 10 עם מרצ, כי מפלגה שהיא רואה כמפלגת שלטון לא יכולה לרוץ עם מפלגת שמאל מובהקת". אך ירושלמי אומר מנגד: "אתה צריך להיות אדם מאוד מאוד חסר אחריות כדי לא להבין שזה הולך למצב של כישלון ושיש אפשרות לכישלון, ואם אתה סומך רק על התחושות שלך ועל האופי שלך ועל הביטחון המופרז שיש לך, אז אתה מכין את עצמך לכישלון".
אבל אפשר לחשוב על זה גם ככה: אם היו למרצ רק עוד 0.1% מהקולות ועוד 0.5% לבל"ד, זה הכול, היינו מדברים עכשיו על הגאונה האסטרטגית שעמדה בכל הלחצים ומנעה מנתניהו ניצחון נגד כל הסיכויים. קלוגהפט רואה היגיון מסוים בחשיבה שלה: "בבחירות הקודמות העבודה ומרצ הביאו ביחד 471 אלף קולות. בבחירות האלה, שתיהן ביחד הביאו 300 אלף קולות וקצת, וזה כשהן רצו בנפרד. ברור שאם היו רצות ביחד, היו מביאות עוד פחות".
"אם היו לשתיהן ביחד 6 מנדטים, 3 למרצ ו-3 לעבודה, היינו יושבים פה עכשיו והייתי צריך להסביר את הכישלון של מרב עם 3 מנדטים", הוא מוסיף. "כל עוד זה שיקול של מפלגת העבודה, היא קיבלה את ההחלטה הכי פחות גרועה. כל זה השיקול של הגוש, ברור שהיא קיבלה החלטה שלא הועילה לגוש. במבחן התוצאה - חוסר האיחוד עם מרצ הפיל את מרצ אבל לא הפיל את הגוש, כי הוא היה נופל בכל מקרה". גם הוא מטיל חלק מהאחריות על לפיד, שבשבוע סגירת הרשימות היה בגרמניה בפגישה עם הקאנצלר ולקראת סוף אותו שבוע, כשהמפלגות הערביות התפוררו, הוא היה בארוחת ערב עם שר החוץ האמירותי.
"אם יאיר לפיד היה רוצה שהעבודה ומרצ יתאחדו, הם היו מתאחדים", מצהיר קלוגהפט. "אם הוא היה מקצה מיליון שקל לקמפיין על הראש של מרב מיכאלי שאומר 'מרב ביביסטית אם היא לא מתאחדת' - לא הייתה לה ברירה, היא הייתה יורדת בסקרים והייתה חייבת להתאחד. אבל יאיר לפיד לא יצר חובה שהאיחוד הזה יקרה והאיחוד הזה לא קרה".
לפני חודשיים, ימים ספורים לפני סגירת הרשימות, אמרה לאמנון אברמוביץ' בביקור בית: "אתם בתקשורת באמת יושבים כבר חודש על הראש שלי בכל הכוח עם ה'תתאחדו, תתאחדו, תוותרו' - די עם התבוסתנות! אני מאמינה במרצ כנראה יותר ממה שמרצ מאמינה במרצ. אין שום סיבה שמרצ לא תעבור".
לפיד היה מוכן להציע הרבה: הוא הציע רשת ביטחון של 3 מקומות ברשימה שלו למועמדי העבודה ומרצ, אבל לא היה עם מי לדבר. מיכאלי סירבה שוב ושוב ללפיד, סירבה לגלאון, סירבה לוותיקי המפלגה. אם אי פעם הייתה הכתובת על הקיר, הכתובת הזו הבהבה באדום על קיר מאוד גדול.
השר לשעבר בייגה שוחט מספר: "מרב היא ידידה שלי ושל אשתי ז"ל, היא הייתה הרבה מאוד פעמים בבית ועזרתי לה להיבחר. חשוב לי להגיד את זה לאור הדברים שאומר בהמשך. כל החיים מתנהלים עם ניהול סיכונים למי שמקבל החלטות וצריך לדעת מה שיעור הסיכון אל מול המעשה והיא לא ידעה לכלכל את מעשיה בתבונה בנקודה הזו עד הרגע האחרון".
בניסיון לשנות את דעתה, בייגה גייס עוד שניים מוותיקי המפלגה. "הקשר הראשון איתה היה אחרי שיחה משותפת שיזמנו ביחד - עוזי ברעם, אופיר פינס ואני - עוד ביוני בעניין ההתנהלות שלה מול מרצ. הוואטסאפ הראשון נשלח בשם שלושתנו, אחר כך כתבתי לבד את הדברים לאור הקשר הטוב שהיה לי איתה", הוא נזכר. "לצערי הרב היא לא קיבלה את עמדתי, נשארה בעמדתה ביהירות מסוימת ובאי כלכול צעדיה ואי חשיבה נכונה מבחינת מידת הנזק והתוצאה היא עגומה מאוד".
וזה לא היה המאמץ האחרון: "בסוף חודש אוגוסט, לפני הגשת הרשימות, כתבתי לה וואטסאפ שלישי ארוך ואמרתי לה 'מרב, לפי מה שרואים בסקרים ולפי מצב הרוח אין שום ביטחון שאת ומרצ עוברים את אחוז החסימה ואני מציע לך לא להיות זו שמביאה את ביבי לשלטון'".
מיכאלי הגיעה לבחירות אחרי שנה כשרת התחבורה. תחבורה לא הייתה העניין המרכזי שלה בחיים גם קודם לכן - היא לא רצתה להיות "הורדוס של המחלפים" כמו ישראל כ"ץ ולא "כרמלה מנשה של האוטובוסים המאחרים" כמו שהיה בצלאל סמוטריץ' היו לה שם רפורמות והישגים אבל היא לא תרגמה אותם לנקודות זכות בתודעת הציבור. זכרו לה בעיקר שהתעסקה עם הטמפרטורה והמזגן בקרונות הרכבת ועם דמויות נשים בתמרורים - וגם את הלשון הרב המגדרית שהגיעה אפילו ל"חובשי וחובשות הכיפה", והטריפה מפעם לפעם גם רבים מאוהביה. "זה תפס, הציבור כבר מחפשת את זה", היא הצהירה בוועידת המשפיעים האחרונה.
"היא לא באה מעולם העשייה, היא לא בנתה עיר, היא לא נטעה עץ", עוקץ שוחט, "היא הייתה בעולם המדיה שחלקכם הגדול נמצא שם - והעולם הזה הוא עולם אחר, של דיבורים וכתיבה והסתכלות. מי שבא מעולם העשייה חי אחרי זה חיים אחרים גם כשהוא בשלטון". והעיתונאי ירושלמי מוסיף: "כל מי שאתה שואל אותו היום מה מרב מיכאלי עשתה, הוא יגיד לך שהיא התעסקה בשטויות. יכול להיות שזה עושה לה עוול כי בכל זאת היא רצתה להוכיח את עצמה כשרת תחבורה, אבל זו המציאות".
הכישלון השלישי של מיכאלי היה בשיקום מפלגת העבודה. היא אומנם חתומה על החייאת המפלגה לאחר הפיאסקו של עמיר פרץ, אבל היה עוד הרבה מה לעשות. מיכאלי לא הקשיבה לאיש - יהירות והיבריס אלו מילים שחוזרות על עצמן הרבה בתיאורי ההתנהלות שלה "הדיקטטורה בתוך המפלגה הזו לא עבדה לטובתה של מרב מיכאלי, כי אף אחד שם לא יצא אף פעם נגד טעויות שהיא עושה", טוען ירושלמי, "אף אחד לא יצא נגד ההחלטה שלה לא להתחבר עם מרצ".
ליצחק בן אהרון, מאבי תנועת הפועלים, ייחסו את המשפט "צריך להחליף את העם". בן אהרון לא אמר את זה, אבל מה שהוא כן אמר לפני 60 שנה במאמר המכונן שהוביל לאיחוד בשמאל היה זה: "אין לאף אחת ממפלגותינו סיכוי כלשהו, בוודאי לא למפלגות המיעוט החלוציות, לעשיית המלאכה לבד".