אחרי הקמפיינים, ההשמצות והעימותים - מחר מגיע רגע האמת של המועמדים והמפלגות שמבקשים מאזרחי ישראל לבחור בהם. בני ובנות הזוג של ראשי המפלגות השונות כותבים ל-N12 למה לבחור בבן הזוג שלהן.
רויטל סמוטריץ'
"חשבתי עליך", היא כתבה לי. "קיוויתי שאת לא שומעת חדשות. שאת לא קוראת את מה שכותבים עליו". "אני לא צריכה לקרוא", עניתי לה. "החדשות נמצאות בתוך הבית שלי". אלו הם חיי לפעמים. אלו הן ההתכתבויות עם חברותיי היקרות, אלו שצועדות איתי.
אבל אחרי שעניתי לה, שאלתי את עצמי, האם באמת החדשות הן אלה שנמצאות בתוך הבית שלי? או בצלאל הוא זה שנמצא כאן? הרי בין הכתבות והאייטמים, לבין המציאות, פעורה תהום עמוקה מאד, שאולי רק אני יכולה לספר עליה. רק אני יכולה להעיד, שבצלאל איננו נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש בתום קרבות בתקשורת.
בצלאל הוא זה ששב הביתה, בסוף יום עמוס וגדוש, ספק כבר תחילתו של יום המחר, שמח וטוב לב, עם ראש מורם, ואמונה גדולה בצדקת הדרך. איש פשוט, ששותק ומבליג למשמע קולות הרקע המרעישים, ולא נותן להם לבלבל אותו. איש אמת שלא נותן לשקר לחדור אל ביתו.
בזמן שהיה שר, אמרו לנו המאבטחים שאנחנו לא כמו שאנחנו נראים בטלוויזיה. שאנחנו אנשים אחרים, שהם שמחו להכיר ואני שמחתי שהם הכירו. שהם פגשו את המציאות - את מה שמחוץ לטלוויזיה, את מה שבתוך הבית שלנו.
אז אין לי טלוויזיה בבית, ובצלאל הוא זה שלגמרי נמצא פה - אולי לא הרבה פיזית, אבל לגמרי נפשית. ואני זכיתי. זכיתי לחיות איתו מציאות של גודל, של מסירות נפש, של כלל ישראל. וכן, גם קצת מציאות פרטית ופשוטה, שמזכירה לי תמיד, שמה שבחרתי - זה מה שקיבלתי.
יפה דרעי
זה קרה לפני קצת יותר מ-30 שנים, אני לא אשכח את הרגע המטלטל הזה. ארוחת ליל שבת, היינו בבית כל ילדיי, חמי וחמותי עליהם השלום, בעלי ואני. כולנו ישבנו סביב שולחן האוכל כשלפתע הטלפון צלצל. זו הייתה תקופה של מתיחות ביטחונית ובעלי היה חבר קבינט, מיד הבנו שמשהו קרה. שמחה בתי, שהייתה אז ילדה קטנה, הרימה את שפורפרת הטלפון ובקו השני ביקשו את אבא שלה בדחיפות.
כשאריה ניתק את הטלפון, הוא מיד ירד ברגל למטה לביתו של הרב לבקש היתר. כל האירוע ארך לא יותר מעשר דקות ובעלי כבר היה בדרכו לקריה. הפעם הבאה שראינו אותו הייתה בצאת השבת. לימים אני יודעת שהנוכחות שלו שם סייעה למנוע יציאה לסבב לחימה מיותר. אני גם יודעת שכולם שיבחו אותו שם, משר הביטחון, ראש הממשלה ועד אחרון הקצינים. תמיד. עד היום כולם מכנים אותו "המבוגר האחראי של הקבינט". זה שטובת ישראל תמיד לנגד עיניו.
כך זה תמיד היה. בכל מקום שבעלי פעל למען עם ישראל, הוא תמיד הצטיין. השליחות של אריה דרעי היא שליחות כנה, אחראית ואמיתית. היא שליחות המלווה בצוואתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, שהותיר לכולנו, לדאוג לחלשים ולשמור על צביונה היהודי של המדינה. וזה מה שבעלי עושה, תמיד. לא סתם שלושת הבטחות הבחירות שלו הן מיליארד שקלים בבסיס התקציב לכרטיסי מזון לשכבות החלשות והקמת הרשות למלחמה בעוני יחד עם שמירה על צביונה היהודי של המדינה.
אז כשאתם שואלים אותי למה לבחור בבעלי, אני אשיב, ברשותכם, שאתם לא בוחרים בבעלי. אתם בוחרים ברב עובדיה, שליחו של הקב"ה, אתם בוחרים במדינת ישראל, אתם בוחרים להיטיב עם שכבות החלשות, אתם בוחרים בצביון היהודי ובמדינה יהודית. או בקיצור, אתם בוחרים בעצמכם ובעתיד של כל ילדינו.
פסח גלאון
כשהתחילו אנשים לקרוא לזהבה לחזור ולהנהיג את מרצ, הסתכלנו אחד על השנייה ואמרנו - "אין מצב". החיים מאז הפרישה היו טובים, זהבה הקימה את מכון זולת לשוויון וזכויות אדם, היינו עם הנכדים והחיים האירו לנו פנים. כשהתחילו הטלפונים והאנשים להגיע לביתנו בפתח תקווה, התחלנו להבין שעלינו להקריב את הנוחות והזמן עם המשפחה כי המחיר גדול מדי.
מהיום שהכרתי אותה - זהבה היא הלוחמת הגדולה ביותר שהכרתי בחיי, היא מעולם לא נרתעה מלהילחם למען צדק ושוויון, גם לא כששרפו את הרכב שלנו בחניה מול עיניהם של הילדים שלנו, גם לא כשהיינו מקבלים שיחות איומים יום וליל. גם לא כשאיימו על חיינו ואיימו על ילדינו.
אם יש דבר אחד שזהבה תמיד שמה מעל הכול, במחיר אדיר זו המלחמה למען מי שלא יכול להשמיע את קולו, אם אלו נשים חד הוריות, נפגעות תקיפה מינית, בני ובנות אדם שנמצאים בשטחים וזכויות האדם שלהם מופרות.
המשימה שעכשיו זהבה לקחה על עצמה היא כנראה הגדולה מכולן - לעצור את המהפכה הכהניסטית-ביביסטית שמתוכננת כאן אם נפסיד ביום שלישי הקרוב.
אני לא יכול לדמיין לעצמי את הנכדים שלנו גדלים לתוך מערכת חינוך גזענית, על הכפייה הדתית שתביא איתה ממשלה כזאת. הפגיעה הזכויות הנשים שזהבה קידמה – הכול בסכנה. אז זהבה יצאה למאבק הזה, ועכשיו היא זקוקה לכן ולכם בשביל לעצור את הסחף, כי זה חייב להיות 61 עם מרצ.
אופיר שקד
2005. חום של אמצע יולי, אישה צעירה, עוד לא בת 30, צועדת בשמש מנתיבות לרצועת עזה. היא לא צעדה לבד. לגופה מנשא ועל המנשא קשור בגאון סרט כתום. במנשא, צמוד אליה תינוק קטן, בן שלושה שבועות בלבד.
התינוק, זהו בני בכורי - אורי. האישה הצעירה, אישתי - איילת.
התחתנתי עם פטריוטית ישראלית, אבל לא כמוני, כמונו - אוהבת ומקטרת. אלא אוהבת ועושה, רואה עוולות ופועלת לתקנן. נכון, יש לה בעיה אחת, היא לא פופוליסטית. היא לא תחלק כסף סתם לאנשים לפני בחירות, כי היא מבינה את המשמעות של החוב והגירעון שילדינו יצטרכו לשלם והיא לא תשחרר מחבלים עם דם על הידיים בגלל שיש לחץ ציבורי ותקשורתי. או בשפתה: אתם פשוט עוד לא יודעים מי יהיו הקורבנות של אותם מחבלים משוחררים. לא מעניין אותה לא כוח, לא כבוד ולא כסף - יש לה פשוט דרייב אדיר לשיפור חיינו וחיי ילדינו, כאן בישראל.
לצערי לא רבים מכירים את איילת ללא פילטרים. היא באמת האישה הכי טובה שאני מכיר, אוהבת ומכבדת, לא מקובעת ולא מתייגת. זה לא סתם שאישה צעירה מצפון תל אביב, מגבשת עמדות ימניות מוצקות ומתחברת בנימי נפשה לקהילה שלא גדלה במחיצתה - הציונות הדתית. אני רואה איך עולבים בה ומנסים לפגוע בה. לצערי גם קולגות למקצוע, אבל היא תמיד תשמור על שפה מכבדת, תענה לגופו של עניין, תרים את הראש ותמשיך הלאה.
היא פמיניסטית, אמיתית אבל, לא כזו שתדרוש אפליה מתקנת או להעלות את הטמפרטורה ברכבת, היא פמיניסטית של דוגמה אישית, של פריצת גבולות. לא שווה כי מגיעה לה, שווה כי זו מי שהיא. אני מקווה שבתי ובנות נוספות מסתכלות עליה ומקבלות השראה.
בורכתי, אני מודה על כל יום במחיצתה, אם גם אתם רוצים, פשוט תצביעו לה.
איחסאן סרי אבו שחאדה
כאישה, כאימא וכיועצת חינוכית, אני מצביעה לבל"ד בראשות סמי אבו שחאדה באמונה מלאה בצדקת הדרך.
אני יודעת שחלק מהאנשים חושבים שפוליטיקה זו מילה גסה ושפוליטיקאים הם שקרנים ונצלנים. אני לא יכולה להעיד על פוליטיקאים אחרים לא בטוב ולא ברע, אבל אני יכולה לדבר על סמי.
סמי הוא פוליטיקאי שעושה שם טוב לפוליטיקה. הוא בא לפוליטיקה מתוך רצון אמיתי לשרת את האנשים. הוא קרוב לאנשים, קשוב לרחשי ליבם, לצרכים ולדאגות שלהם. הוא מנהיג ערכי ועממי. סמי לא נולד עם כפית זהב בפה. הוריו היו פועלים קשי יום שעבדו קשה על מנת לפרנס את המשפחה בכבוד ולגדל שלושה בנים באחת השכונות הכי קשות ועניות בארץ, שכונת הרכבת בלוד.
למרות לקות הראייה שלו, סמי היה תלמיד חרוץ וגילה כישרון מנהיגות מגיל קטן. תמונת העתיד שלו הייתה תמיד ברורה. הוא רצה להוביל שינוי, להשפיע ולפעול למען טובת הכלל. הכרתי את סמי כפעיל חברתי ביפו, אחד ממקימי "המועדון הלאומי הערבי" ביפו. סמי חשף בפני עולם שלם שלא הכרתי, נושאים שאף אחד לא דיבר עליהם: דמוקרטיה ושוויון זכויות, גאווה בזהות הערבית הפלסטינית, אהבה לשפה הערבית, היסטוריה ושייכות לעיר יפו.
הוא העשיר את עולמי בידע העצום שלו וגרם לי להתאהב בו בזכות האישיות המיוחדת שלו. הנימוסים, הצניעות, האדיבות, החוכמה והאכפתיות שלו הם חלק מהתכונות הרבות והטובות שמאפיינות אותו ושבזכותן הוא כל כך אהוב בקרב המשפחה, הקהילה והחברה הערבית בכל מקום.
אני מצביעה לבל"ד מאז 1999 עוד לפני שהכרתי את סמי כי אני מאמינה שזה המצע הכי שוויוני והכי צודק לכולנו, לכל האזרחים ואני מציעה בחום לכולם לקרוא אותו. הילדים שלי כבר גדלו לתוך מציאות עגומה של גזענות ואפליה, מציאות של קיפוח בכל תחומי החיים והכי כואב מציאות בה אין ערך לחיים של האזרח הערבי. אני רוצה עתיד טוב יותר ואני בטוחה שסמי הוא המנהיג שיכול לשנות ובל"ד היא הבחירה הנכונה!
מערכת N12 פנתה לכל הרשימות העוברות את אחוז החסימה בסקרים האחרונים בהצעה להשתתף בכתבה ופרסמה את הפניות שנענו.