שבועות בודדים לפני פיזור הכנסת, תיאר באוזניי אחד מבכירי גוש המרכז-שמאל את הדרך האידיאלית מבחינתם לנצח את הבחירות: מפלגה גדולה בראשות לפיד וגנץ אמורה הייתה להוביל את הגוש, מפלגה נוספת של סער ובנט אמורה הייתה לקרוץ לימין הרך, העבודה ומרצ אמורות היו לרוץ יחד כדי להימלט מאימת אחוז החסימה - ורע"ם והמשותפת היו צריכות לרוץ יחד כבלוק טכני כדי לעורר את הרחוב הערבי.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בפועל, דבר מכך לא קרה. הסיבה היא האמביציות האישיות של מנהיגי הגוש: גנץ ולפיד, שניהם, לא ויתרו על החלום להפוך לראש הממשלה גם במחיר פיצול קולות, סער ואלקין רצו כרטיס כניסה בטוח לכנסת, מרב מיכאלי עשתה את החישובים התדמיתיים שלה - ורע"ם והמשותפת ממשיכות להילחם ביניהן ולדכא את אחוזי ההצבעה ברחוב הערבי.
את המחצית השנייה של מערכת הבחירות מתחיל לפיד עם ידיים קשורות. מצד אחד הוא חייב לצמצם את הפער מול נתניהו ולהחליש את גנץ עד כדי מספר חד-ספרתי, אך ייאלץ לעשות זאת מבלי לקחת קולות ממפלגות אחרות שמתנדנדות בגוש שלו, ובראשן מרצ והעבודה. זהו אתגר קשה במיוחד בתום שנה שבה הצליח הגוש שלו להקים ממשלה, אך נכשל בתחזוק שלה - וכך היא הפכה לאחת הקצרות בתולדות המדינה.
זהו רק אתגר אחד שעומד בפניו: מפלגה נוספת בגוש, ישראל ביתנו, ניצבת הפעם בפני אתגר עצום - ציבור עולים שהולך ונטמע באוכלוסייה הכללית ומאוכזבים רבים מקרב עולי אוקראינה, שציפו מליברמן לקו הרבה פחות סלחני כלפי פוטין. נתניהו רשם השבוע הישג נוסף כשהצליח לייצר לליברמן אלטרנטיבה בבחירות - מפלגתה של סטלה ויינשטיין. איש אינו חושב שתעבור את אחוז החסימה, אך מספיק שתגזול מליברמן כמה אלפי קולות כדי להשאיר אותו מתחת לאחוז החסימה. נוסף על כך, לליברמן אין הסכם עודפים - מה שמגדיל את הסיכוי לבזבוז קולות.
גם הפיצול של הרשימה המשותפת ברגע האחרון מראה שבצד אחד ישנו גוש שפועל בתיאום ומשלב זרועות כדי לנצח, ובצד השני יש שורה ארוכה של מפלגות שבקושי מתקשרות האחת עם השנייה. לפיד לא היה מודע בכלל לדרמה שמתפתחת ברשימה המשותפת - וכעת היא תגדיל משמעותית את הסיכוי של נתניהו להגיע ל-61 מנדטים עבור הגוש. הריצה הנפרדת עלולה גם להוריד מאוד את המוטיבציה להצביע בציבור הערבי, שפעם אחר פעם מתגמל את נבחריו על ריצה משותפת ומעניש אותם על ריצה בנפרד. אם אכן אחוז ההצבעה בחברה הערבית ימשיך לרדת, ייתכן שיותר ממפלגה אחת תישאר מתחת לאחוז החסימה.
כבר תקופה שבציבור הערבי קיים זעם על חברי הרשימה, שלא מצליחים לשתף פעולה בגלל משחקי כיסאות וקרב על קרדיטים ומיקומים - תחושה שצפויה להתחזק עוד יותר אחרי שהרשימה המשותפת התפרקה לכאורה על רקע ויכוח על הרוטציה במקום 6 ברשימה. בפועל חילוקי הדעות שם עמוקים מאוד ומשקפים הבדלי תפיסות באשר לשיתוף פעולה עם נציגי המרכז-שמאל במפה הפוליטית. כך או כך המשותפת בזבזה שבועות ארוכים של קמפיין בחיכוכים פנימיים ובהבנה באיזו מסגרות תרוץ הפעם, ובשבועות הבאים תצטרך להסביר מדוע לא הצליחה לאחד את השורות.
_autoOrient_i.jpg)
לפיד יכול להתנחם בכך שאם בכל זאת יצליח לבלום את נתניהו, יהיה לו קל יותר להצדיק שיתוף פעולה עם תע"ל וחד"ש מאשר עם בל"ד. כך או כך לפיד נכשל בכל האתגרים שהציב לעצמו לארגון הגוש שלו, שמגיע לבחירות האלה בתנאי פתיחה קשים ביותר. לפיד מתחיל להזכיר את בנט: התאהב בתפקיד ושכח שבשביל להישאר בו צריך לעשות הרבה מאד פוליטיקה.
הגוש השני, מנגד, מאורגן באופן כמעט מיטבי: כל המפלגות מצויות מעל אחוז החסימה, וגם אם יתרחש קניבליזם פנימי, אין סכנה שמי מהן תישאר מתחת לאחוז החסימה. כך דאג נתניהו שלא יהיה פיצול במפלגות החרדיות - וגם לחיבור המחודש בין איתמר בן גביר לבצלאל סמוטריץ', כדי שלא יהיו בסכנה.
בישיבה שבה זכה לאמון בשריונים שהציג, אמר נתניהו: "אנחנו פטורים בבחירות האלה ממאבק מול מפלגות אחרות. זה דבר בריא שלא קרה עד עכשיו. אתם זוכרים שלא רק שלא היינו במאבק, פעם היינו בחשש שחלק מהן לא יעברו. אנחנו מנסים למקסם את הליכודניקים מתוך הגוש שלנו".
נתניהו אומנם הפסיד נקודות במגרש הציבורי כשהתחייב לתקצב מוסדות חרדיים שאין בהם לימודי ליבה, וכשדחף לשילובה של מפלגת נעם הידועה בעמדות שלה נגד הקהילה הגאה, אך זה היה הימור מחושב: נתניהו מעדיף להפסיד בקרב התקשורתי היומי ולנצח במערכה בקלפי. עם זאת, נתניהו עשה טעות אחת מרכזית: השלב היחיד במערכת הבחירות שבו חצה את קו 61 המנדטים היה כשאיילת שקד הכריזה על ריצה עצמאית וקיבלה 4 מנדטים בסקרים, שחלקם אינם מתומכי נתניהו.
עכשיו, משהתברר סופית ששקד התכוונה לשבת עם נתניהו בממשלה, נתניהו פספס הזדמנות חד-פעמית ליהנות ממנדט אחד או שניים שאינם מגוש הימין שתומך בו. הוא כבר זרק את בנט ושקד לאופוזיציה וקיבל אותם בלשכת ראש הממשלה: יכול להיות שהפעם יצליח להוציא אותה מהמשחק, אבל להישאר בעצמו בלשכת ראש האופוזיציה.
