אזהרת ספוילר: לאורך השעה שביליתי עם הדר מוכתר נטען כלפיי שאני מזלזל ומתנשא, תוך ניסיון חוזר ונשנה לשכנע אותי להצביע לה, בתור צעיר שהיא היא זו שתציל אותו מעתידו השחור והקודר. "אני מאוכזבת ממך, אתה צריך להבין אותי יותר מכולם" היה טיעון לא תקף שנזרק לחלל האוויר פעם אחר פעם. הכול אצלה "מטורף", "פסיכי", כולם שטופי מוח ומושחתים והניים-דרופינג חוגג, או במילים אחרות – הטיקטוק והריאליטי הפכו לחיים עצמם, והחיים, הם הפכו לבבואה חיוורת של המציאות הממשית החדשה שקיימת רק ברשת.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
ועכשיו, חסל סדר אפולוגטיקה: מוכתר היא פצצת אנרגיה וביטחון עצמי מופרז שגובל בניתוק מהמציאות הקונקרטית. היא רהוטה, חצופה (במובן הטוב של המילה) ומדברת בקול רם מדי גם בבית הקפה הקטן שבו ישבנו, אבל מדי פעם אפשר להאמין שבאמת אכפת לה מעתיד הצעירים ולא רק מההופעה הבאה בתקשורת.
ריאיון מהסוג הזה הוא קצת שונה עבורה. לא מדובר בחמש דקות שידור שבהן אפשר לחזור על סיסמאות נון-סטופ: כאן אפשר להתעקש, להתעכב, לנסות לרדת לעומק הדברים, אפילו להשתעשע קצת: "חבר'ה, שומעים? אחת אחת אחת, אני כאן", היא גוחנת לעבר מכשיר ההקלטה. אתה רואה? 'bad hair day'", היא מציינת, ומיד חוזרת למנטרות המוכרות.
"לא שואלים בתקשורת את הפוליטיקאים למה הם לא יישמו את התוכניות, למה לא שואלים את בנט איפה 'תוכנית סינגפור' שלו?". אני מנסה לעצור את מוכתר לרגע, לשאול לשלומה. "ברוך השם ישתבח שמו, השם יעזור. הוא כל הזמן עוזר, מה אתה חושב, מה שקורה לנו זה לא ניסים? הוא שלח אותנו כדי לעזור, לא אותי ספציפית, את המפלגה כולה. אותי זה יומרני מדי", היא מצטנעת ומיד מפרגנת לעצמה ולמפלגה: "אי אפשר להסביר את זה שבאפס תקציבים הגענו לכמעט שני מנדטים, אנחנו לוחצים על נקודות נורא כואבות לאזרח בישראל. לאנשים נמאס מהשיטה, מהמערכת, מאותם פוליטיקאים ש-20 שנה לא עושים שום דבר, נשבר לנו מהם".
משנת 2002 לא היה כאן פוליטיקאי שמוכתר מעריכה, אפילו לא אחד. "מה יש לי לחבב אותם, הם לא עשו כלום, שרפו לי את העתיד. 20 שנה הם היו בכנסת, הם דאגו לי ולך? אתה יכול לקנות דירה בישראל?" לשיטתה, בעלות על דירה היא נייר הלקמוס שמכריע למי "נשרף העתיד".
"ברור, נו, יש לי תשובות להכול", היא יורה בלי להתבלבל. אבל תשובות להכול אין, וגם לא שום אמירה עקרונית בסוגיות ליבה: נושאים מדיניים, ביטחוניים או סוגיות עקרוניות של דת ומדינה – ממנה והלאה. אבל כשמנסים לקלף ולהתעקש מעט, מתגלה תמונה שמזוהה, לפחות ברמה העקרונית, עם הימין בישראל: "חד-משמעית לא יוציאו אותנו מאריאל, לא יוציאו אותנו מיהודה ושומרון, זה לא רלוונטי בכלל לשיח. אם רוצים להחיל ריבונות אני אעביר את זה במשאל עם ולא בכנסת".
מוכתר לא רוצה לתת תשובות. משאל עם הוא הפתרון היחיד שאליו היא מטיפה. לדבריה, ימין ושמאל זה "חרטא ברטא", אבל לא יפנו יישובים, צריך להחזיר את המשילות לנגב, לחזק את המשטרה ואת מערכות הביטחון: "ניקח מהכסף של הבחירות, יש להם 2.7 מיליארד שקל לבחירות, ניקח אותו למשטרה". פשוט, לא?
"אם תשקיע עכשיו במדינה, תשחרר קרקעות בחינם ואנשים יעברו לנגב, יותר אנשים בנגב פחות בתל אביב – זה שתחסוך 40 מיליארד שקל בשנה בפקקים, זה לא כסף? הינה, 40 מיליארד שקל מיותרים הבאתי לך, זה לא כסף?"
היא שואפת להוריד בכל שנה אחוז מכוח האדם במגזר הציבורי ולשלוח את המפוטרים להסבת מקצוע. יש לה רעיונות שבמבט ראשון נשמעים לא רע כשהם מכווצים למשפט אחד, שגם אותו אומרים עם טונות של ביטחון עצמי. אין תוכנית סדורה, והכסף, לטענתה, פשוט יגיע.
את מדברת על ייעול המגזר הציבורי, ועל הסבת מקצוע. במספרים, בדקת כמה תחסכי?
"לא יודעת במספרים, צריך לבדוק את זה", היא נזכרת לציין. "תקשיב, אני לא קונה את זה שאין כסף. אם רוצים כסף יש כסף, ויש פה מאיפה להביא אותו". וזו נקודה שחוזרת על עצמה לאורך כל השיחה שלנו: הדברים יקרו, בלי קבלות, בלי שיטה או משנה סדורה. עבור טיקטוקרית בת 20, מסר שמביא 2 מנדטים בחצי דקה או דקה באפליקציה יפעל גם בעולם האמיתי, אם רק נחזור עליו בלי סוף ובלי להשאיר מקום לשאלות קשות.
את רצה על הטיקט הכלכלי. אני מתעקש לשמוע ממך תוכנית כלכלית סדורה, לא לזרוק לי "לשחרר קרקעות".
"תקשיב", היא מתחילה לאבד סבלנות. "פתרונות זה החלק הכי קל, ומי שאומר לך אחרת שקרן. המלצות ועדת טרכטנברג מלפני עשור, למה פחות מ-40% מהן יושמו? תיקח את הפרופסורים מהרווארד, מסטנפורד, תשים אותם בחדר אחד, תשלם להם חצי מיליון שקל – ייתנו לך תוכנית כלכלית יותר טובה ממה שביבי, בנט, לפיד וגנץ יביאו לך. תן הטבות מס, תכניס את היד לכיס ותמצא תקציב. אמרתי לך, מהבחירות, איך יש להם כסף לבחירות?"
ועדת טרכטנברג, ששמה הוזכר פה ושם, לצד משפטים כמו "לפתוח לפתוח לפתוח, להוריד מכסים, לחלק קרקעות", גרמה לי לחשוד שלא נמצא הרבה תוכן מאחורי הסיסמאות. אומנם אני לא כלכלן ולא בן בנו של כלכלן והידע שלי בתחום מוגבל ביותר, אבל אני לא מתיימר לדעת לפתור את בעיות יוקר המחיה עם 2 מנדטים מהטיקטוק, ולכן החלטתי לשנות גישה ולערוך חידון. מה שנקרא, לא נגענו:
צריך להעלות את שיעור המס במדינה?
"את שיעור המס לא, לא למעמד הביניים. אולי המס על ההון צריך לעלות, חוץ מזה לא. למעמד הביניים אני רוצה שיורידו מיסים".
אני יזם בתחום הנדל"ן. איזה תהליך אני צריך לעבור עכשיו בשביל לבנות כאן?
"מטורף, אתה קודם כול קונה את הקרקע, ואז כשאתה קונה את הקרקע אתה צריך לחכות להיתר בנייה. היתר בנייה זה משהו כמו שלוש וחצי שנים, מטורף! ואז יש לך את תשומות הבנייה".
מה זה מדד תשומות הבנייה? אני לא יודע, תסבירי לי.
"שהמלט עולה, שהמים עולים. כל הדברים שמשמשים לבניית בניין, כמה הדברים האלה עולים בסופו של דבר. כמה זה עולה ומשתנה. לא לעשות לי אבל מבחנים, חבר'ה".
בוודאי שאני אעשה לך מבחנים.
"תעשה מבחנים לאיילת שקד".
הריבית בבנק ישראל עכשיו, כמה אחוז היא?
"היא עלתה, לא? כמה? 4%?"
מה תפקיד הריבית?
"מעלים את הריבית כי רוצים להאט את המשק. אני חושבת שזה נהדר שהעלו את הריבית, כי אז אנשים ישמרו את הכסף בבנק".
איך הריבית גורמת להאטה במשק?
"זה נורא מצחיק אותי השאלות האלה. אני אסביר לך, לא לדאוג, אני יודעת".
אני חסר השכלה כלכלית, תסבירי לי, אני רוצה להצביע לך.
"כשאתה מעלה את הריבית אתה משחרר יותר אנשים לשים את הכסף בבנק. הכסף בבנק צובר את הריבית והם צוברים יותר כסף. ברגע שהריבית גבוהה יש להם יותר כסף בחשבון הבנק והם לא ישתמשו בו ויוציאו אותו בהשקעות אחרות, שיכולה להיות להן תשואה יותר גבוהה. אז ברגע שהריבית עולה, אנשים לא יעדיפו להשתמש בכל הכסף לקנות דירה, אלא לשמור אותו בבנק. ואז יש פה האטה כלכלית כי אנשים קונים פחות. רגע, מה הציון שלי? 100, 50?"
ברגע הזה נכנס לתמונה אדם זר שאיתו הגיעה הדר לריאיון, הפעם בטויוטה ולא במרצדס, והפטיר לעברי: "זה היה מתנשא, אחי. ברגע שאמרת 'מה זה ריבית', זו כבר שאלה כאילו אתה בוחן אותה", הוא התנגד, ומיד הדר לקחה את המושכות ונזכרה שגם עליי היא נאבקת: "כואב לי, אני פשוט אני נלחמת גם על העתיד שלך".
בדיוק בגלל שאת נלחמת על העתיד שלי חשוב לי לדעת את הדברים.
"אבל אני לא באה על תקן כלכלנית, וגם אם לא הייתי יודעת מה זה ריבית, אני באה על תקן מישהי שיכולה ליישם את מה שהכלכלנים וטובי המומחים יגידו".
אבל יש כלכלנים במערכת שאומרים את דעתם.
"תקשיב! העצות שלהם שוות... אני לא רוצה להגיד למה", ובנקודה הזאת הסבלנות פקעה. "אני אומרת לך כבר שעה, הדבר שאני מביאה למערכת הפוליטית זה לא את היכולת שלי בכלכלה. יש את טובי המומחים בעולם ולהם צריך להקשיב. מה שאני מביאה למערכת הפוליטית זה שאני יכולה ליישם, כי אותי אף אחד לא מחזיק", מדגישה מוכתר בכעס. "כמו שאתה יודע יש מלא רפורמות, למה הן לא עברו? למה הרפורמה של היבוא נפלה אם זה לא הטייקונים וחבריהם? אני איישם את הרפורמה הזאת כי לי אף אחד לא יכול לבוא בטענות ולהגיד 'תסדרי לי, תעשי לי', זה מה שאני מביאה. אני לא באה על תקן כלכלנית, אתה רוצה כלכלן, תדבר עם כלכלן".
את תרצי יום אחד להיות שרה שמחזיקה תיק כלכלי כלשהו? יכול להיות?
"זו בושה גם לשאול? זו בושה גם לבדוק בגוגל? גם אם לא הייתי יודעת מה זה ריבית. בעיה לכתוב בגוגל 'מה זה ריבית' והייתי מקריאה לך?" והינה קווי המתאר של מנסחי (אולי) המפץ הפוליטי הבא של ישראל: גם לבית הספר לא צריך ללכת וללמוד, הרי יש לנו את גוגל, המומחים הם רק נטל. הלאה בחידון:
לדעתך, צריך להעלות עוד את הריבית בנקודת הזמן הזאת?
"אני לא חושבת שזה הפתרון. אני חושבת שהפתרון זה להתחיל לבנות באטרף. זה הפתרון, להגדיל את ההיצע בשוק. מבחינתי, אפילו תבנה קרוונים בשממה בנגב, תן לאנשים איזה משהו להיאחז בו".
יבוא מקביל – את בעד או נגד?
"בטח שאני בעד! תחרות תחרות תחרות, לפתוח לפתוח לפתוח, אין יבואן בלעדי, אין יבואן רשמי, עזוב אותי מהחרטא ברטא האלה. לפתוח הכול. להוריד מכסים, לפתוח את השוק, כמה שפחות רגולציה, מה הבעיה?" היא שואלת. ייתכן שבאמת כמו שמוכתר טוענת, אין כאן בכלל ימין ושמאל, יש רק ימין.
עושק הפיקדונות בבנקים, מכירה את המונח?
"עושק הפיקדונות בבנקים? לא מכירה. זה היה קשור לאינפלציה שהייתה בשנות ה-70?"
המוכר הגיע פתאום, ביקש ממוכתר להוריד רגליים מכיסא העור שעליו ישבה. "יו, סליחה, אימא שלי אומרת לי את זה תמיד בארוחת הצוהריים. כל הזמן היא אומרת לי, אני לא יודעת למה אני לא יכולה לשבת, מטורף. זה מטורף. מה אני אעשה?" בשלב מסוים גם אני שאלתי אם אפשר להוריד קצת את הטונים. אומנם התלהבות היא דבר חשוב וסוחף, אבל בכל זאת, מקום ציבורי. "למה? שישמעו כולם", היא ממשיכה בקו אחיד: "לא באנו להיות ממלכתיים".
תגידי, את אידיאולוגית או שאת כוכבת ריאליטי?
"מה זאת אומרת? אני באה לצעוק את הצעקה של העתיד, אני נלחמת עבור העתיד שלי".
יש דרך לצעוק צעקות.
"ברור, ראינו. אם אנחנו נהיה שקטים ומתוקים, אף אחד לא יקשיב. אם אני אהיה חמודה ויפה ושקטה, אף אחד לא יקשיב, אז אני באה לצעוק. ממלכתיות? אני לא מאמינה בזה, ממלכתיות זה לפח. לא מאמינה בממלכתיות".
השאלה היא מה העלות האלטרנטיבית של הצעקה הזאת, את יכולה לצעוק גם בלי לצרוח.
"אני רוצה לצרוח, כי כואב לי. אני אצרח עד השמיים. גרתי בגרמניה שבעה חודשים לבד, 2,000 שקל בחודש. עבדתי קצת, שכירות, דירה, אוכל, סופרים, חיים נהדרים, פשוטים, נוחים. אני יכולה לחזור לאותם חיים שחייתי בגרמניה?" היא זועקת ומיד מפנה את השאלה לצעיר העקשן שלא מבין מה היא מביאה לשולחן: "אבל גם אתה, אורי, גם אתה צעיר. איך אתה לא מבין את הצעקה שאני צועקת?"
רוצה את האמת? אני חושב שהסגנון חשוב, זה הרבה בעיניי. אני לא אומר לך מה להיות, אבל שאלת אותי למה אני לא אצביע לך. אפשר לצעוק צעקה גם בלי לזרוק סיסמאות באוויר.
"פירטתי לך מלא חוקים שאני רוצה להעביר. אבל למה להגיד סיסמאות? הינה, חוק ראשון, להוריד מהשכר של ח"כים. חוק שני, לבטל את חוק מימון המפלגות. חוק שלישי, חוק ממשלה. רביעי – לתת הכול בחינם. תראה כמה חוקים אני מביאה לך".
אז אני שואל שוב, לא ממקום מתנשא. ריבית, מדד תשומות הבנייה, עושק הפיקדונות בבנקים.
"ידעתי הכול חוץ מעושק הפיקדונות בבנקים", היא אומרת בנימה נעלבת. "אני אקרא את החומר ואני אלמד! השם ישמור, אני עשיתי בגרות מתמטיקה 5 יחידות".
לא עדיף לבוא עם הכשרה כלכלית יותר רצינית?
"ראינו מה ההכשרה הזאת שווה. 20 שנה באו לך כל הפרופסורים הכלכלנים ומי יודע מה עם חליפות, עניבות ונאומים ועשו כלום. אני אעשה יותר טוב מהם, זה בטוח. אני אין לי בעיה ללמוד".
יהיה משאל עם על נישואים אזרחיים, כן או לא, מה עמדתך?
"כל אחד יחליט. זה לא הטיקט שאני באה איתו. אני רוצה שהאזרחים יחליטו, אל תנסה להסיט את זה".
והדר מוכתר, מה היא תחליט ותצביע באותו משאל?
"לא לא לא, זה לא עובד ככה. זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות, זו המהפכה החוקתית שאני מנסה לעשות. כמו שהייתה מהפכה חוקתית ראשונה ושנייה, עכשיו הולכת להיות מהפכה חוקתית שלישית. מהפכה חוקתית שאני רוצה לעשות, שהעם יקבע את הדברים המהותיים".
מהי המהפכה החוקתית השנייה?
"של אהרן ברק, מה שאני רוצה לעשות זו מהפכה חברתית שבה העם קובע. לא הכול, אבל קובע בנושאים אידיאולוגיים. מעל הכנסת, מעל הממשלה, מעל המשטרה, מעל בית המשפט. מעל הכול, העם קובע. נישואים אזרחיים? הרוב יקבע ויחליט. די, בואו נתקדם, נשבר מהסיפור. מה אכפת לך מה אני אצביע? אני לא מקדמת את זה בכנסת. מה זה מעניין אותך אם אני לא מקדמת את זה ולא עושה שום דבר שקשור לזה, מה זה מעניין?"
טענתי בפניה שכנציגת ציבור היא תצטרך להכריע גם בנושאים חוקתיים ובסוגיות דת ומדינה, ושראוי שציבור המצביעים יידע מה עמדותיה, והיא כל הזמן חוזרת למשאל העם. ובתשובה על השאלה מה תצביע בכנסת עד שיעבור חוק משאל העם שלה, התשובה היא סטטוס קוו. "אני את הכסף שלי מקבלת במזומן. רוצים אותי בכנסת? סטטוס קוו על דת ומדינה ושטחים עד שעובר משאל עם, אחרי זה תעשו מה שבא לכם".
ואם לא יקבלו את עמדתך?
"לא באתי להיות חמודה ולשתוק. לא איכנס לקואליציה".
גם האופוזיציה מצביעה על חוקים.
"אז לא מצביעים על דת ומדינה ושטחים".
את או המפלגה?
"המפלגה. אנחנו נפעל כדי לקדם נושא של משאל עם. עד אז לא מצביעים, נמנעים. למה זה התפקיד שלי לקבוע בסוגיות דת ומדינה? זה התפקיד של העם לקבוע"
יש נציגות של העם בכנסת.
"ראינו למה הנציגות הזאת שווה. שמת פתק אחד, קיבלת אחר. נו באמת, אתה חושב שהפוליטיקאים מייצגים אותך? אורי, אתה אינטליגנט, נראה לי. אני לא מאמינה לך גם אם תגיד לי 'כן' בשביל ההקלטה, לא מאמינה לך. תקשיב, גם אתה יודע שהם לא מייצגים אותך".
עוד לפני שיעבור חוק משאל עם, את לא תצביעי?
"לא, נמנעת. ודיר באלאק של המפלגה, הם כולם לא מצביעים".
ומי שבכל זאת יצביע? מי שיחליט שסוגיות של דת ומדינה חשובות לו?
"אנחנו מפרישים אותו. יש עמדת מפלגה וכולם עושים את עמדת המפלגה. לא באתי לתת ג'ובים נוספים לחבר'ה שלא קשורים לעמדת המפלגה שהם יעבדו בה", היא מדגישה ומוסיפה: "אני חושבת שאתה שואל שאלות שהן נורא כאילו, 'נוציא אותך קטנה', לא יודעת, אני בסופו של דבר קצת מאוכזבת ממך".
אין לי בעיה, אכתוב את זה: "אתה שואל שאלות שבאות להוציא אותי קטנה".
מוכתר פונה שוב ללב שלי: "אני אגיד לך מה, עצוב לי שזה בא דווקא ממך, כי אתה בחור צעיר. העתיד שלך פה שרוף, לא תגיע לדירה. דווקא אתה אמור להבין אותנו. אתה אמור להיות חלק מהמאבק שלנו, לתמוך בו, אפילו להצביע לנו בקלפי".
התגברתי על תחושת האכזבה של מוכתר ממני. היא תמשיך בשלה, תגייס אנשים לרשימה וועדות מומחים שייעצו לה בנושאים כלכליים, ואת ההחלטות, היא כמובן תיישם. אולי כדאי לה להזדרז ולעשות משאל עם על זהות חברי הרשימה. הזמן אולי אוזל למוכתר, אבל כמו בטיקטוק, אין באמת חוקים. הסגנון גובר על התוכן.
בחירות 2022 – סיקור נרחב ב-N12:
- המשבר ביהדות התורה מחריף: גובר החשש לפיצול בין אגודת ישראל לדגל התורה
- טלטלה בקמפיין הליכוד: פחות מיומיים אחרי שמונה לייעץ לנתניהו – קלוגהפט התפטר
- ניסיון אחרון לאיחוד בשמאל: לפיד יזמן לפגישה את מיכאלי וגלאון
- הזעם של דרעי: "מה' אני שקרן? אומר בפירוש שלא ידעתי על הפגישה עם לפיד"
- סקר מנדטים: גוש נתניהו מתחזק במנדט, העבודה ומרצ לא ירוויחו מאיחוד