עד לפני כמה שנים הוא היה בשולי הפוליטיקה הישראלית, היו אפילו מי שהגדירו אותו שוליים סהרוריים, אבל אין ספק שאיתמר בן גביר הוא הסיפור של בחירות מספר חמש. בתוך שתי מערכות בחירות הפך השול לנתיב מרכזי, כשמ-19 אלף קולות ו-0.4% הוא חולש על אלקטורט שנע לפי הסקרים בין 12 ל-14 מנדטים (יחד עם סמוטריץ') ומועמדות לתפקידי שר בכירים.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
הברית של הציונות הדתית עם נתניהו נראתה חזקה ואיתנה עד לפני כמה ימים, כשהתפרסמו הקלטות של מי שעומד בראש המפלגה ובהן הוא כינה את ראש האופוזיציה "שקרן בן שקרן", "צרה" ואישר שנתניהו ניהל מגעים לכניסת רע"ם לממשלה. למרות שהוא די טירון מבחינת משך הזמן שהוא מכהן בתפקיד, נדמה שבן גביר כבר למד את רזי המקצוע. "אני הרי לא הייתי זבוב על הקיר בפגישות בין סמוטריץ' לנתניהו", הוא מתרץ כמשופשף שבפוליטיקאים. "אני כן יודע, ואני לא מסתיר את זה, שהיו גורמים בליכוד שרצו להקים ממשלה עם רע"ם, ואני מודה שמטריד אותי שבסוף יהיו גורמים בליכוד שישכנעו את נתניהו שהוא צריך להקים ממשלה עם גנץ".
"אני חושב שבמצב של היום, מי שמעדיף את גנץ עליי, זה לא מלמד שהוא איש ימין. גנץ הוא בשמאל. זה לא רק העניין שהוא בא בכנס של שורת הדין ואמר, 'אני סיכנתי את חיילי גולני כדי להיות הומני'. גנץ נפגש עם אבו מאזן על בסיס קבוע, וכשאתה נפגש עם מישהו שמממן טרור, זה כסף גם נגדך! כשמי שרוצח יהודי מקבל כסף, אשכרה זה טירוף. זה לא יכול להיקרא 'איש ימין'. גנץ לא בימין. נקודה".
"אם אנחנו ליד נתניהו זה ייראה אחרת"
אז לפגישות של סמוטריץ' עם נתניהו הוא לא היה שותף, אבל גם הוא, בחדרי חדרים, תיאר את היחס של נתניהו כלפיו כ"סכין בגב". ועדיין, כלפי חוץ ממשיך מנהיג עצמה יהודית להילחם שה"דוקר" יהיה ראש הממשלה. "בוא נגיד את האמת, נתניהו הוא המנהיג הבלתי מעורער של הליכוד", הוא מנמק. "אני חושב שאנחנו משטר דמוקרטי, ובדמוקרטיה, כמו בדמוקרטיה, הרוב קובע – ורוב מצביעי הימין רוצים את נתניהו ראש ממשלה", הוא מסביר.
אבל בן גביר גם לא חוסך בביקורת: "אני לא אגיד לך עכשיו שהוא אדם בלי חסרונות ומושלם. 12 שנה הוא הוא לא טיפל באוזלת היד בדרום, לא עשה את מה שצריך לעשות בענייני מערכת המשפט, ואני הפגנתי נגדו. אני חושב שאין בן אדם שהפגין נגד נתניהו יותר ממני, ועדיין הוא צריך להיות ראש ממשלה, כי רוב הימין רוצה אותו, כי אני מאמין וחושב שהוא הפיק את הלקחים, והכי חשוב, שאני חושב שאם אנחנו שם לידו אז זה ייראה אחרת".
"אני נמצא איתו לא מעט בחתונות, אנחנו יושבים ביחד. אני רואה את האהבה, את האהדה הגדולה אליו", הוא אומר, אבל לא מתאפק: "חייב להגיד שגם לי לא חסר שם אהבה והערכה עצומה". אלא שהאידיליה הזאת לא עמדה במבחן הבמה בכפר חב"ד, אירוע שבו בן גביר התבקש לרדת מהבמה כדי שלא יתועד במחיצתו.
"נעלבתי מההתנהלות בכפר חב"ד", הוא מבהיר באופן ברור למדי. "זה גם התמונה, אבל גם אני עומד שם ורוצה לברך את האנשים לחג. אגב, רוב האנשים בקהל בכפר חב"ד זה קהל שלי, מצביעים שלי ולא של נתניהו. באים אליי המארגנים ואומרים לי 'לא'".
בן גביר נמנע מלייחס לנתניהו את ההחלטה, ומסמן את היועץ של נתניהו כמי שגרם לכל אי-הנעימות ומוסיף שזו גם לא הייתה הפעם היחידה. "אני אומר להם, ושומעים את זה, 'זה חילול השם, תיתנו לי, תנו לי לברך. חצי דקה – דקה ואני יורד' וזה לא קורה, וזה לא קורה בעוד כמה דברים שלא פורסמו".
אבל אתה מספר לי שבאירועים הוא יושב לידך וצחוקים ונחמד ואחלה. זאת אומרת שכשיש מצלמות משהו קורה?
"כן, וזה מפריע לי, אבל אני כאן לא בשביל העניין של היעלבויות או לא היעלבויות. אני לא אחד שמחפש את הסלפי עם נתניהו. אני רוצה להיות שותף שלו כדי להקים ממשלת ימין. מה שהפריע לי זה לא העניין האישי שאותו אני שם בצד. זו פוליטיקה!"
דיברת עם נתניהו באופן אישי אחרי האירוע של כפר חב"ד? אמרת לו שנעלבת?
"אני לא אוציא דברים משיחה אישית. אמרתי לו שנעלבתי ושנפגעתי. אגב, אני יודע שיש פוליטיקאים... איילת שקד אני חושב, אמרה פעם באחד הראיונות שפוליטיקה זה בלי לב. איך אומרים, יש פוליטיקאים שיש להם קרח שזורם במקום דם".
בעיניי, כדי להיות פוליטיקאי אתה צריך את התכונה הזאת.
"לא, אני חושב שאתה חייב גם לב. אני לא אומר לך, אני לא מקבל החלטות מהבטן. אני לא מקבל החלטות מהבטן בשום פנים ואופן ואני סופר לא עד 10, אלא עד מיליון. אני לא מקבל את זה שאין לב".
אתה יודע איפה רואים את הלב? בהקלטות שהודלפו. אז אתה רואה מה קורה באמת בתוך הלב, ולא כשאתה יושב איתי כאן בסטריליות. ראינו את הלב של סמוטריץ' ומה הוא אומר לפני כמה חודשים על נתניהו.
"אתה ראית את הלב שלי", הוא מתחמק. "וכן, אני מכניס גם את הרגש, אבל הלב הוא לא הקובע המרכזי. הדברים הם שכלתניים בהחלט וצריכים בהחלט להתנהל קודם כל על פי היגיון. אבל יש משפט כזה בתנ"ך, 'לב שומע', צריך לשמוע גם את הלב".
ההבטחה של נתניהו והשיחות הליליות בכנסת
גם הלב של בן גביר הגיע לכותרות, בפריים טיים בערוץ 12. בהקלטות שפרסמה דפנה ליאל נשמע חבר הכנסת אומר, "אם אנחנו לא מגיעים ל-14–15 מנדטים, אני בעצב אומר, היועצים של ביבי יבעטו אותנו. בואו לא נהיה תמימים, אני אומר לכם שבקיסריה היו כל מיני התחייבויות מביבי שאמר, 'אני הולך רק איתכם'".
מה היו ההתחייבויות האלה? מה הוא הבטיח בקיסריה?
"אני לא מוציא דברים מתוך שיחות אישיות אבל אני כן אומר בגדול, וזה לא סוד, שנתניהו הבטיח ואמר בקולו עשרות פעמים: 'תהיה ממשלת ימין ואני אמנה אותם לשרים'".
מה גרם לו לשנות את דעתו ולהצהיר שתוכל להיות שר?
"הוא הכיר אותי בשנה וחצי האחרונות לעומק, בעבודת הכנסת, בפיליבסטרים. כשאתה בשתיים בלילה נמצא בספסלי האופוזיציה יוצא לך לדבר ויוצא לך להיפגש, ולדעתי אחת הבעיות היא שהוא לא הכיר אותי כל כך. מאוד מתאמצים להזכיר לי את הסמל ואת התמונה. אתה מבין? זהבה גלאון בגיל שלי זרקה אבנים על חיילים. אותה אף אחד לא מזכיר, עליה אף אחד לא מדבר, לשמאל יש אִתרוג".
זה שנתניהו הכיר אותך באופן אישי וחושב שאתה אחלה גבר ואחלה בן אדם בלילות בכנסת, בגלל זה תהיה שר?
"אז טוב שאתה מחדד, אלה לא היו שיחות של 'נעים מאוד ומה התחביבים שלך'. הוא הכיר אותי גם באופן פוליטי ואידיאולוגי. מה אני רוצה, מה הכוונות שלי, מי אני, לאן אני הולך, מה המטרות שלי".
למדתם כתבי ז'בוטינסקי ביחד?
"לא, אבל אתה יושב עם בן אדם שהפחידו מפניו ואמרו 'דמון דמון דמון', ופתאום אתה מגלה שזה לא הדמון שהפחידו אותך ממנו".
ועדיין לא רוצה לעמוד איתך על אותה במה ולהצטלם.
"בסדר", הוא נאנח וסופק כפיים, גומע מהקולה שהזמין. "תשמע, אני בטוח שאחרי השיחה הזאת גם – אני לא יודע, לא, אני לא בטוח. אתה יודע מה אני בעצם לא מכיר, לא יודע מה הדעות שלך".
מה חשבת? אני סקרן.
"אני מעריך שאתה בצד השמאלי".
למה?
"אתה יודע, תקשורת וזה, ערוץ 12. אבל אני בטוח שאחרי השיחה הזאת זה יעשה לך איזשהו משהו בראש, כי זה לא כמו שמנסים להפחיד ממני".
"לא שונא שמאלנים, מדבר לכלל ישראל"
באמצע השיחה שלנו באחד מבתי הקפה בהרי ירושלים פונה אליו בחור ערבי מהמטבח, צוחק ומתרגש: "מה העניינים? מה המצב? אנחנו איתך, איתמר! אוהבים אותך". "השם יברך אותך, אוהב אתכם!" הוא פונה אליי ומוסיף, אולי רק כדי לבדל אותם מאחיהם שבמקומות אחרים: "אלה אבו גוש, חבר'ה טובים", ומבהיר: "אני לא רוצה לגרש מכאן את כל הערבים. אתה צריך לראות איך אני מתקבל באבו גוש! ואני לא שונא שמאלנים. אני פועל משיקולים שהכותרת שלהם זה אהבת עם ישראל, אהבת מדינת ישראל. זה מה שמניע אותי".
בן גביר, שבעבר טען שיש גורמים פוליטיים שמפלים אותו, מתקבל כמו רוקסטאר אפילו באבו גוש, כמעט התגשמות חזון הנביאים "וגר זאב עם כבש", ועדיין, ניכר שהתחושה ההיא לא מרפה. "באולפנה של הבת שלי או בבית הספר של הבן שלי אין שום אפליה. יש שם ספרדים לצד אשכנזים, אנשי עיר וכפר, פריפריה לצד שכונות יוקרה" הוא מציין, אבל מוסיף בביקורת: "יש גורמים בציונות הדתית שאם לומר את זה בעדינות, מתקשים להיפתח לציבורים נוספים. אני לא טענתי ולא אטען שפוליטיקאים בציונות הדתית הם גזענים שונאי ספרדים. אבל כן, לפעמים אתה פחות נפתח לציבור שהוא שונה ממך".
מה הכוונה?
"לא היה לי פשוט, אבל אחרי התעקשויות הצלחתי להכניס לרשימת הציונות הדתית–עוצמה יהודית שני אנשים בלי כיפה: אלמוג כהן, פריפריה, בחור מסורתי, וצביקה פוגל, שהוא חילוני ממשמר הירדן. וזה היה לי חשוב, כי המסר שלי הוא שאני מדבר לכלל ישראל".
נכנסת לממשלה עם נתניהו, הוא אומר לך "ברוך הבא למשרד להגנת הסביבה". אתה לוקח?
"אני לא מחלק עכשיו תיקים, אבל לא באתי להיות דחליל. ברור לך שיש הבדל של שמיים וארץ אם אנחנו 7, 10, 15 או 20 מנדטים, וזה לא רציני לתפור חליפות לפני שאני יודע מה המידות. אבל אני אומר לך חד-משמעית שלא באתי לפוליטיקה כדי להיות שר המים, ובעזרת השם כשאני איכנס לממשלת ישראל זה לא יהיה כדי לטפל בענייני המים". היה נדמה לרגע שבן גביר מהרהר במה שרק אמר, ואחרי פאוזה ארוכה הוא תיקן: "למרות שמים זה חשוב, במיוחד אחרי ההסכמים עם לבנון".
"שליפת הנשק? דוגמה אישית!"
בן גביר מתמסר לאהבה של הרחוב, לפחות במקומות שבהם הוא מסתובב. הוא מדבר על זה הרבה ("תסתובב איתי בה דקה בחוץ ותבין מה קורה, כמה אנשים, כמה סלפים") ומזכיר שצועקים לו "הינה ראש הממשלה". אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, הקמפיין הוא שעתו היפה של מי שמעולם לא הרגיש את כובד האחריות על כתפיו. אפשר לפזר הבטחות, גם ככה המבחן הוא לא על העבר, אלא על העתיד, שכידוע, לוט בערפל.
אתה מדבר על שינוי הוראות הפתיחה באש. אתה יודע, זה לא משהו שאתה, אפילו כשר לביטחון הפנים, יכול לשנות. זה חונה אצל שר הביטחון, הרמטכ"ל.
"אתה טועה!" הוא מתעצבן. "יש קבינט, שצריך לנתב את הדברים. אין מציאות שהחוק לא מאפשר לבן אדם שתופס בקבוק תבערה, מחזיק אותו ולא זורק עדיין, אין מציאות שאתה לא יכול לירות בו. החוק מאפשר לבן אדם שחש סכנה ממשית להגן על חייו, ונוהלי הפתיחה באש היום הם כאלה שגם אם בא מחבל ועומד 30 מטר ממך ותופס בקבוק, אתה לא יורה בו עד שהוא לא זורק את הבקבוק עליך, ואני שומע את זה מחיילים ומקצינים אצלנו בחברון. זה נורא! זו הפקרות".
בן גביר מרים את הקול ומפרשן: "אם אתה רוצה לשאול אותי מה הסיפור של הבחירות האלה ולמה אני כזה פופולרי, זה כי אנשים איבדו את הביטחון שלהם ללכת ברחוב. וזה לא רק ירושלים או פריפריה, זה הורים לחיילים מרעננה, מגבעת שמואל ומצפון תל אביב שבאים ורוצים לבחור בי בגלל הדברים האלה. "היום הסיפור זה קייטנות שיש לך בבתי הכלא ומרמלדה ושוקולדה ובשר כבש למי שרצח יהודים. זה הסיפור האמיתי, וחד וחלק אני מתחייב שאני אעשה הכול כדי לשנות את הדברים האלה. זה לא עניין של שמאל וימין בכלל, זה עניין של מי שרוצה לחיות כאן ומי שחי בסרט".
בתור מי שאולי יהיה אחראי לחוק, לסדר ולמשילות, איך זה ייראה כשבתור שר תשלוף אקדח כמו שעשית לא פעם?
"זו דוגמה אישית!"
אתה רוצה שכולם ישלפו אקדח?
"כן, כל האזרחים, הייתי רוצה שמי שזורקים עליו סלעים – שישלוף אקדח, ואני אומר לך את זה גם כן כמשפטן. לא יכול להיות מצב שעומדים שוטרים וזורקים עליהם רימוני הלם. אני אומר להם, 'חבר'ה מה זה?' והם אומרים לי שאלה ההוראות. אתה שואל אותי 'מה תעשה כאזרח ומה תעשה כשר?' – דוגמה אישית, לעמוד מול הפורעים האלה, ואם הם זורקים סלעים צריך לשלוף אקדח, מה זה, זה קפצונים?"
אז בחוק יש אפשרות לשנות את הוראות הפתיחה באש, אבל בסוף אתה עומד מול רמטכ"ל ומול שר ביטחון שאומרים לך "אנחנו לא משנים", הרי על זה אתה רץ כל הקמפיין.
"לא לא, סליחה, סליחה, אין דבר כזה 'אנחנו לא משנים', הוא אומר בעצבנות. "מה פתאום? אם ראש הממשלה וחברי הממשלה יהיו איתי בדבר הזה אז לא משנה מי יהיה שר הביטחון. תשמע, אני לא באתי להבטיח הבטחות, אני לא יודע מה אני אוכל לקיים מתוך מה שאני אומר ומה לא. זה גם תלוי בכוח שיהיה לי, באיזה תפקידים אני אהיה. אני כן מבטיח שאני אדרוש את הדברים האלה, גם אם אני לא יודע להבטיח להצליח. אני רוצה לשבת מול נתניהו ולהגיד לו, 'אדוני ראש הממשלה, אני משפטן, אני יודע שזה החוק ואני דורש את זה בהסכמים הקואליציוניים'".
בסוף אתה וסמוטריץ' מנהלים קמפיין ביחד, אבל גם קצת בנפרד. אם נתניהו בא לסמוטריץ' ואומר לו "בוא נקריב את בן גביר ונלך עם גנץ", זה תרחיש שאתה מביא בחשבון? מדמיין אותו לפני שאתה הולך לישון?
"אני מאמין שסמוטריץ' לא יסכים, הוא אידאליסט והתרשמתי ממנו", הוא פותח בשבחו של שותפו, ומהרהר בקול: "הוא ילך לממשלה הזאת, ואז מה? כל החוקים והרעש של שינוי מערכת המשפט, גנץ יאשר לו את זה? מי יעביר לו את זה? אז אני מסופק מאוד אם בצלאל ילך למהלך הזה, אבל אתה יודע מה, אני מסכים איתך שבפוליטיקה תמיד אתה צריך להתכונן לכל תרחיש. אני אגלה לך סוד קטן. אם זה קורה, בבחירות שלאחר מכן אני עם 15 מנדטים לבד ולא צריך אף אחד".
אבל לצד המיליטריזם שלו, יש גם רגעים שבהם אפשר להאמין שהאיש איננו מה שהיה אי-אז בשנות בגרותו. כשאני מראה לו סרטון מהשבוע שעבר ובו יהודי זורק אבן או רימון הלם על פלסטינים, כשלצידו עומד חייל שנראה כמסייע, הוא שומר על פוקר פייס. "אני לא יודע מה קרה שם, ולא אכחד. יש חבר'ה שבאים סתם וזורקים אבנים וזה חמור מאוד, וזה ראוי לכל גינוי. אם לא קדמה לזה שום התפרעות והחייל הוא סתם שותף לפרובוקציה נגד ערבים, מסכים איתך. אבל אם מתברר, ואני אומר לך שברוב המקרים זה כן ככה, שזרקו אבנים קודם, היחס שלי לגמרי שונה. בינתיים הילדים שלי הם אלה שנוסעים ברכב ממוגן, ואשתי זאת שצריכה לנסוע עם אקדח לבית ובחזרה".
"זוכר את עצמי מול הטלוויזיה ואוכל את הלב"
אם הייתי פסיכולוג בשקל, הייתי טוען שאולי מה שמלמד על בן גביר יותר מכל זו האופן שבו הוא מדבר על איך שמדברים עליו ואיך שפונים אליו לקבל סלפי ברחוב. אולי בכלל האיש זקוק לחיבוק מההמון, מאלה שלא הצליחו לעכל אותו במשך שנים ארוכות. "גדלתי במבשרת ציון, ילדות נפלאה", הוא משתף, וניכר שהוא מתרגש. "אבא, אימא ואח, לא דתיים. אבל בבית הייתי הבן המפונק, בן הזקונים, ממש כמו נסיך. הערצתי את עופרה חזה, ואחרי זה את בית"ר ירושלים, אז כל שיגעון שלי ההורים שלי הלכו איתי".
"אז בית"ר שיחקה בבלומפילד. נסענו כל שבת שנייה לשם ולכל הארץ, לראות את אורי מלמיליאן, שהוא גיבור ילדותי. אשתי התחילה לחשוד שקראתי לאורי שלנו לא רק על שם אורי צבי גרינברג, אלא גם על שם אורי מלמיליאן. והציק לי שפוגעים ביהודים. זה היה בשנת 1987, אינתיפאדה, וכל הזמן היה רצח של יהודים ועוד רצח של יהודים. אני זוכר את עצמי עומד מול הטלוויזיה ואוכל את הלב, אומר 'אימא, אבא, חייבים לעשות כאן משהו'". לימים, מסתבר שדווקא החוויה הזאת היא שהובילה את בן גביר בתחילה לחיק הימין הקיצוני, לתנועת כך.
גם אח שלך היה כזה?
"ממש לא, אח שלי היה בזמן הזה בדיסקוטקים עם בנות, לא עניין אותו הדברים האלה. אימא הייתה מאוד פלורליסטית. אם יש מישהי שהיא דוגמה לאיך שאני מסתכל על חינוך הילדים שלי, זו אימא", הוא נזכר. "אני ואיילה תמיד אומרים את זה. הילדים שלנו, לא בטוח שיצאו כמונו. יש לי בן שעכשיו עוזר לי בטיקטוק, הוא גם כוכב טיקטוק בפני עצמו, אבל הוא רוצה להיות איש עסקים, רוצה לעשות כסף. הכיפה שלו יותר קטנה מהכיפה שלי באופן משמעותי. אבל אנחנו תמיד אומרים: 'חנוך לנער על פי דרכו'. חד וחלק זו אימא שלי שבאמת אמרה לי 'לך, תעשה' ובגיל הזה פתאום החלטתי שאני הולך להפגין. אז בהתחלה זה היה מול נשים בשחור, לבד. יוזמה שלי. הלכתי והפגנתי שם לבד. הייתי בן 14".
בגיל 14 יצאת לרחוב להפגין? מה זה? זו תודעה פוליטית שאין לחלק מהאנשים גם בגיל 40.
"נכון, ואימא שלי עודדה אותי לא בגלל שזה הפגנה של ימין, היא באותה מידה הייתה מתייחסת אם זה ימין או שמאל. היא הייתה ימנית, אבל היא אמרה לי, 'תשמע, תגיע למסקנות, תחקור, אני איתך'. התחלתי להפגין והצטרפתי למולדת, בהתחלה לא רציתי להצטרף לכך, אמרתי 'זה חבר'ה קיצוניים'. ואז בהפגנות בכיכר פריז הכרתי פעילים, את נועם פדרמן וטירן פולק ואת ברוך מרזל, ושם גם התחיל העניין של הכיפה, כי התחלתי להבין שזה לא רק ערבים, יהודים. זה תפיסות הרבה יותר גדולות. מה אנחנו עושים כאן? מה אנחנו מחפשים כאן במדינת ישראל? אם אתה לא קשור לדבר הזה, לקושאן הזה, לתורה, אז אין לך גושפנקה להיות כאן בכלל".
"אקבל את הבן שלי בכל מקרה"
"העמדות אולי הובילו לחזרה בתשובה, אבל חד וחלק לא כל האמת נמצאת אצל הדתיים. אימא שלי לא הייתה אשה דתייה, אבל כל הבית שלנו היה בית של ערכים, היסטוריה ואהבת ארץ ישראל ואהבת מדינת ישראל. יש לך כל כך הרבה אנשים חילונים, שהם צדיקים וטהורים וטובים ומתוקים. אגב, מה זה 'חילוני'? זה כאילו חול. זה לא נכון! זה לא נכון. אימא שלי הייתה הכי קודש שבעולם. אבא שלי היה הכי קודש שבעולם. משך אותי שהתורה פתאום מדברת ומציעה לך מגוון רחב של נושאים שיש לה אג'נדה. וזה לא רק ערבים. זה איך להתנהג, ומידות, ואיך להתנהל מול אשתך ואיך להתנהל מול ההורים שלך – כבד את אביך ואת אימך".
ואיך להתנהל מול הגוי.
"נכון, נכון. ואני אומר לך שוב, שתבין. כשהייתי בגיל 18 ו-20 התפיסה שלי הייתה שערבים כולם רעים, כולם גרועים. תשמע, כשאתה בן 17, 18, אתה רואה שחור או לבן ולא רואה את הדברים היותר מורכבים. וכן, עברו 26 שנים, נולדו ילדים והפכתי לעו"ד, ופתאום אתה נחשף גם לעוד דברים ולעוד אנשים, וכן, היום עברתי שינוי. אני לא מסתכל על כל הערבים כאותו דבר".
אם הבן שלך מוריד את הכיפה לגמרי, לא מקטין אותה. זה צובט לך או שאתה אומר – וואלה, הוא כולו קודש?
"קודם כול, בטח שזה יצבוט לי, אבל אחרי שזה יצבוט לי קצת הוא יקבל ממני את החיבוק הכי גדול. אגב, הוא עם כיפה, אבל הלכתי איתו לאיזו חתונה של חברים. הוא בא עם מכנסיים קצרים וגופייה, הוא שחקן כדורגל וכאילו אתה יודע, יש שם אדמו"רים ורבנים, ואני נעמדתי לידו וחיבקתי אותו כל החתונה. והוא אומר לי, 'אבא, מה אתה עושה?' אמרתי לו, 'אני רוצה שתדע כמה אני אוהב אותך'. והיה חשוב לי שהוא יראה את זה שאני מחבק אותו. אני אקבל את הבן שלי בכל מקרה, מה שהוא לא יחליט, ואת זה למדתי מההורים שלי שקיבלו אותי, זיכרונם לברכה כבר, שקיבלו אותי בכל תנאי, בכל תנאי".