לא משנה מה קורה שם: ההצטרפות של סער ואחר כך הצטרפות של איזנקוט - משהו תקוע בקמפיין של המחנה הממלכתי. מדובר על זה כבר תקופה, משהו לא ממריא בשטח. אין התלהבות בקרב המצביעים. למעשה, הבעיה הכי גדולה של הקמפיין של גנץ היא שהוא לא מצליח לספר סיפור.
ומה באמת הסיפור של גנץ בבחירות האלה? בבחירות האחרונות הוא הלך על הטענה של "מזימת אפריל" – מה יקרה אם נתניהו ייבחר? חוק צרפתי, התגברות, פיטורי היועמ"שית, ביטול המשפט של נתניהו. אז זה דווקא עבד לו כי הוא היה בממשלה ועצר את זה בגופו, עם אותה ישיבת ממשלה מפורסמת שבה אופיר אקוניס מונה לשר המשפטים.
עכשיו, מזימת אפריל הומרה בסיוט נובמבר - וזה לא עובד באותו אופן. זה לא עובד כי גנץ כבר לא לבד. הרשימה שלו מורכבת מחלקי פאזל שלא מתחברים. אין באמת חיבור תדמיתי בין גדעון סער לגדי איזנקוט, בין מתן כהנא לאיתן גינזבורג. כשהחלקים לא מתחברים – אין פאזל. וכשאין פאזל, אין תמונה. וכשאין תמונה, אין משהו קוהרנטי שהמצביע הפוטנציאלי יכול להאמין בו.
יש לגנץ עוד 5 שבועות. צריך להגיד ביושר: הוא הצליח בפעם הקודמת אחרי שכולנו הספדנו אותו וחשבנו שיימחק. אולי זה יקרה הפעם, אבל הדרך לשם מאוד מאוד קשה. על אף שמנסים בכל דרך להדוף את הטענה הזאת – מתחיל שם בעבוע, ויותר מזה, של ביקורת ומאבקים.