איתן הבר חולה - הוא מספר את זה בלי שום היסוס ועל שפתיו אותו שמץ של חיוך ממזרי שליווה אותו תמיד. "יש לי סרטן, יש לי פרקינסון, יש לי סיוגרן, יש לי סוכרת". מי שהיה הכתב הצבאי המוכשר והמקושר של "ידיעות אחרונות, לפני שהפך ליועץ התקשורת וראש הלשכה של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין מודה: "כל מה שלא היה לי ב-60 שנה הכול נפל עליי".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
חמש מלחמות הוא סיקר, 21 ספרים בנושאי צבא וביטחון הוא כתב במשך חייו והזיכרון שלו עדיין איתן. פעמיים הוא הושאל מהעיתון כדי לשרת את יצחק רבין: הפעם הראשונה הייתה בשנות ה-80, כיועץ התקשורת של רבין שר הביטחון, ובפעם שנייה כראש הלשכה הדיסקרטי כשרבין מונה לראשות הממשלה.
"איתן הבר היה בלשכה החום האנושי שלה", אומר אברהם בייגה שוחט, שר האוצר בממשלת רבין. "הוא יצר את הקשר עם האנשים. כשרבין היה ראש ממשלה והיה עסוק מעל הראש וגם באישיותו לא היה כל כך פתוח, בעצם החום האנושי יצא מהחדר שלו".
מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף (במיל') אמיר אשל מתאר כיצד התייעץ עם הבר לפני המטס ההיסטורי על אדמת פולין. "כשבאתי להתייעץ איתו מה להגיד במטס שחיל האוויר ביצע מעל אושוויץ-בירקנאו, עם החשיבות ההיסטורית שלו, אני יכול ללכת לאיזה רב אומן שיודע לעשות במילים כבשלו, הנוסח הסופי היה: אנו, טייסי חיל האוויר הישראלי בשמי מחנה הזוועות קמנו מעפר מיליוני הקורבנות נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו ישראל".
לפני שבועיים ערך לו העיתון אירוע פרידה, ומאין ספור האירועים והמקומות שהבר כתב עליהם במשך 60 שנה הוא תמיד חוזר לגבעה אחת בסיני. "איני יכול לשכוח שבמלחמת יום הכיפורים הגעתי ל'חצר' איפה שנפלו באמת אלפי פגזים, וראיתי שם על גבעה את חללינו ששכבו שם", הוא שיחזר. "תמיד השמיכות קצרות מדי ורואים את הנעליים. אני לא יכול לשכוח את המראה הזה של עשרות חבר'ה שנהרגו", הוא אמר ותיאר את מחשבותיו: "אני נחשבתי בלשכה כלוחם שלום ידוע ואני רוצה את השלום הזה כדי שהבן שלי לא ישכב על הגבעה הזאת".
להסכם אוסלו הוא דווקא התנגד - הוא חשב שהתהליך היה מהיר מדי, אך למרות זאת הוא נותר האיש שקרוב לרבין וגם כתב לו כמובן את הנאומים החזקים. התקוות הגדולות החלו להתנפץ עם גלי הפיגועים של החמאס. "כשהיה פיגוע, רבין יצא מיד למקום הפיגוע, לפעמים עם שני אנשי שירות הביטחון", הוא סיפר ותיאר כיצד ניסה גם למנוע זאת ממנו: "אמרתי לו 20 פעם, כדי שהוא לא יצטלם ליד תמונות רעות - כל פעם הוא ביטל את זה עם תנועת היד המפורסמת שלו, כלום לא עזר".
לאחר שרבין נורה בכיכר מלכי ישראל, הבר הגיע לאיכילוב ושם פגש את מנהל בית החולים שסיפר לו את הנורא מכול. "הכול נגמר – היה קשה. עמדתי ליד תחנת האחיות, נטושה", הוא שיחזר. שם בדלפק האחיות הריקה כשלידו עומד השר יוסי שריד, הבר ניסח את ההודעה - בקיצור קמצני יבש לגמרי. "שאלתי את יוסי שריד אם יש לו מה להעיר, הוא העיר לי תוסיף 'בתדהמה', הוספתי 'בתדהמה'. כי זה התאים לי, התאים לרגע".
לדבריו, הוא מעולם לא חשב לנסח אחרת את ההודעה הקשה שמסר באותו הלילה. "לא הייתי מנסח אחרת מהסיבה הפשוטה מאוד - המילים הפשוטות היו סמל מסחרי כמעט של יצחק רבין". הוא תיאר כיצד הוא השתדל להימנע ממעורבות רגשית באותו הלילה ורק בלוויה לטענתו זה נחת עליו: "ההלוויה הוציאה אותי מדעתי. אני בכיתי כמו ילד קטן".