במספר ישיבות מצאו דרך מקורית ומטרידה במיוחד לדיכוי יצרים מיניים ומחשבות על העולם שבחוץ: נטילת כדורים פסיכיאטריים. השיטה פשוטה, חונך מטעם הישיבה מלווה את התלמיד לפסיכיאטר, ושם השניים מספרים לרופא על המחשבות ה"לא טובות" של התלמיד. הפסיכיאטרים משתפים פעולה, ורושמים לעיתים גם תרופות שלא קשורות להפרעות שאובחנו - רק כדי שתופעת הלוואי של הכדור, כמו דיכוי היצר המיני, ישפיעו על התלמיד. בין היתר, הפסיכיאטרים רושמים ריספרדל, כדור שנועד בכלל לטפל בסכיזופרניה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"שלוש שנים מהחיים שלי הייתי בישיבה בלי לצאת. התנאי לקבלה היה שאקח את הכדורים", מעיד קובי ויינברג, תלמיד ישיבה לשעבר. "מגיל 9 עד 15 לקחתי כדורים פסיכיאטריים שלא הייתי צריך. לא אכלתי ולא ישנתי, זה עשה לי דיכאון וזה הפך אותי לצל של עצמי, לא רציתי את זה. נתנו לי את זה בכוח - מורה תפס לי את הלסת, הכניס את הכדור בכוח ושפך מים".
י' הוא תלמיד ישיבה לשעבר שהיה בן 16 כשנשלח לפסיכיאטרית. "משגיח בישיבה גילה שמבוגרים הטרידו אותי והוא החליט שהבעיה בי, למרות שהתלוננתי וביקשתי שיעזור לי", הוא אומר. "הוא החליט שאני סוג של 'זונה' שלהם". החונך קבע תור אצל פסיכיאטרית, שרשמה לי' ריספרדל.
"תעשה 4-3 שנים בישיבה, ומפה - תתמודד בחיים"
מקור השיטה כנראה בשנות ה-90 אצל חסידות גור, אבל מאז היא התפשטה גם לחסידויות נוספות. בישיבות יש "חונכים" שמשמשים מנטורים לתלמידים מתקשים, וכנראה הם גילו שהדרך הקלה ביותר לגרום לתלמידים הסוררים לשוב לדרך הרצויה היא כדורים פסיכיאטריים.
"ברגע שאתה נותן את הכדור הזה למישהו הוא זומבי, ואפשר לעשות לו מה שאתה רוצה", אומר חיים תפילינסיקי, חונך לשעבר בישיבה. "הם רוצים דבר אחד - תהיה בתלם. נעשה הכול כדי שתוכל לעשות שלוש-ארבע שנים בישיבה ובזמן הזה נחתן אותך, תביא ילדים ומפה תתמודד בחיים".
בעקבות העדויות, נשלחו מטעם מערכת "אולפן שישי" חונך ותלמיד ישיבה סמויים, שניהם חרדים לשעבר, כדי לבדוק מה יאמרו הפסיכיאטרים. לכולם אמר תלמיד הישיבה שהוא נמשך לגברים. פרופ' עומר בונה, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים הדסה עין כרם, רשם לתלמיד המדומה תרופה בשם פרוקסטין. "יש לזה תופעת לוואי שהיא מורידה את הדחף, וזה יכול לעזור כי זה ישפר את המצב רוח וגם יוריד את הדברים הלא רצויים", אמר.
המטופל המדומה נשלח גם אל ד"ר טלי וישנה. "היו דברים לא צנועים שעשית עם עצמך או עם גברים אחרים?", היא שואלת את ה"מטופל". הוא עונה: "רק עם עצמי". הנער מקבל מרשם לריספרדל ולתרופה נוספת שיש לה תופעת לוואי של הפרעת זקפה. גם אצל ד"ר מיכאל בונצל מבית החולים מעייני הישועה מקבל הנער ריספרדל ותרופה אחרת. גם אצל פסיכיאטרים אחרים שבדקנו אצלם, הם רשמו תרופות שלאו דווקא מתאימות לבעיות שהוצגו.
פרופ' אבינועם רכס, יו"ר בית הדין של ההסתדרות הרפואית, יוצא בחריפות נגד התופעה: "זו סוגיה של החברה החרדית בינה לבין עצמה, תשאירו את הרופאים מחוץ לדבר הזה". הוא מסיים את דבריו בפנייה לפסיכיאטריים העוסקים בדבר: "צאו משם, אל תהיו שם, זה לא מוסיף לכם כבוד", הוא אומר.
הפסיכיאטרים מגיבים: "טובת המטופלים היא נר לרגלי"
ד"ר טלי וישנה מסרה בתגובה: "לו היו משדרים בכתבה את הטיפול כולו, היה ניתן לראות כי הוא כלל שיחת עומק עם המטופל ושאלון פסיכולוגי מקיף ומוכר שנועד לאמוד סימפטומים של מצוקה פסיכולוגית. לאור הממצאים מצאתי לנכון לרשום תרופות במינון נמוך למשך חודש בלבד, שמטרתן לאזן את המצב הנפשי ולמנוע דיכאון קליני, ולא לדכא חשק מיני! אני מסרבת לרשום תרופות שמדכאות את החשק המיני ונלחמת בתופעה שנים רבות. טובת המטופלים והאמת הרפואית ימשיכו להיות נר לרגלי".
עו"ד עמית חדד, פרקליטו של פרופסור אבי ויצמן, מסר בתגובה: "פרופ' ויצמן הוא פורץ דרך ובעל שם עולמי בתחומו. בפעולותיו של פרופ' ויצמן לא נפל שום דופי. להיפך, הוא פעל על פי כל אמות המידה המקצועיות הנהוגות. הניסיון להוליך אותו שולל, תוך הצגת מצג שווא, הוא חמור ועלול לשדר מסר מטעה למי שבאמת זקוקים לעזרה. מצג השווא שלכם מתיימר להבין את השיקולים הרפואיים המקצועיים המורכבים שעל פיהם מחליטים רופאים מומחים על טיפול, והוא לא אחראי ומסוכן".
מטעם בית חולים הדס עין כרם נמסר בשמו של ד"ר בונה: "מטעמים של חיסיון רפואי אנו מנועים מלהתייחס לטענות המופרכות וחסרות השחר שהוצגו בכתבה".