"תחזית מזג האוויר - עומס חום כבד עד קיצוני ברוב אזורי הארץ". הטמפרטורות מזנקות, השרב מורגש וגל החום הנוכחי שטף את כולנו. אבל מה אכפת לנו מכל ההפחדות האלה? רובנו עוברים מהמזגן ברכב - אל המזגן בעבודה. העולם יכול להתחמם ולרתוח, לנו יש צרות אחרות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
מלבד שניים-שלושה אנשים שעדיין עובדים בחוץ, שיצאנו לבקר בשבוע כזה לוהט. דבורה אמיתי למשל, דוורית כבר 32 שנים. יש לה מסלול קבוע, כל יום 12 קילומטרים בשכונת עמישב בפתח תקווה. "אף אחד לא שורד פה, שום תלמיד שאני מלמדת לא שורד. כולם עוזבים", סיפרה.
"אנשים לא מרגישים את זה", הוסיף נווה אשכנזי שעובד כגנן. "הם לא יודעים מה זה לעבוד בחוץ. זה שני עולמות שונים". ועדיין – הוא מעדיף את זה ככה. על 'אנשי המזגנים' אמר: "אני חושב שהם סובלים, לא הייתי מתחלף איתם. לא עם התאורה, לא עם האוויר, ולא עם האנרגיות".
עופר, גולש מעטפת, מבלה את יומו עם בסנפלינג על קירות הבניינים הלוהטים. "חם, ואתה מקבל מהאריחים חזרה את החום", סיפר. "אתה יורד, אתה סוחט את החולצה לדלי, אתה ממלא דלי". וגם הוא – לא מתחרט: "לא יודע, אני מרגיש הכי חופשי פה. אני לבד, רק אני מול עצמי, אפשר להתנדנד, אפשר מה שאתה רוצה. אם אני כל היום אשב מול מחשב אז אני אצטרך להוציא את ההיפראקטיביות שלי ואת האטרף שלי במקומות אחרים".
ומכאן ל"פתח הגיהינום" – ים המלח. עד שנת 1970 היה יהודה רועה צאן, והיום הוא מגדל תמרים. הסיבה? "יש לי אישה משוגעת", אמר. "היא ילידת ונקובר-קנדה, והיא עשתה מה שאמר בן גוריון - לבוא לנגב והרבה ילדים, שמונה". הוא הפועל הכי חרוץ של עין גדי, בן 78, ולא מבין למה בחדשות שוב מבלבלים את המוח עם גל חום. לדעתו, בתקשורת מגזימים, ומעלה פחות או יותר כבר לא משנה. "היינו ביום ראשון בירושלים - הרבה יותר גרוע מעין גדי. פה חם לך, אבל אתה לא נשרף".
השבוע הכבשני הזה די שכנע שקץ העולם מתקרב. מה יהיה, העולם מתחמם, ואולי כל הארץ תהיה לוהטת כמו עין גדי. לפעמים אתה בוחר איך לעבוד ואיך לחיות, לפעמים החיים בוחרים בשבילך. אם למדנו משהו מכל מי שפגשנו - זו החכמה העתיקה שהכול בראש. זה קל להגיד, וקשה ליישם.