אחת מכל ארבע נשים חווה אלימות. מאז החל משבר הקורונה חלה עלייה של כמעט פי שלושה בבקשות לסיוע לנשים שחיות במערכת יחסים אלימה. העיתונאית מירי מיכאלי חוותה גם היא אלימות, רק שלמזלה ברחה קודם. וזה מה שהוביל אותה לגייס שפים מובילים שיבשלו עם נשים שנמצאות במקלטים ברחבי הארץ.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"אני בטוח שכל אחת ואחת מכן יודעת לבשל נהדר", פתח השף שאול בן אדרת את יום הבישול עם הנשים שנמצאות במקלט. הן לא בחרו להיות בו, ואם יש משהו שהן מתגעגעות אליו, זה למטבח שלהן, המטבח שנשאר בבית שממנו ברחו למקלט לנשים מוכות. "אף אחד לא יודע, אבל הרבה מאוד נשים, חלק מהאלימות שהופנתה כלפיהן, זה אלימות שקשורה באוכל", הסבירה מנהלת מקלט ויצו לנשים נפגעות אלימות וילדיהן, שרון שמש. "אם זה בכסף שלא נותנים לאכול, אם זה בהרעבה, שאוכלים ולא נותנים".
בימים כתיקונם יש 14 מקלטים כאלה בישראל, ובזמן הקורונה עוד אחד נפתח. יוזמת הפרויקט מירי מיכאלי הסבירה מה השתנה בתקופת הקורונה: "אנחנו שומעים פה את הסיפורים. הרבה נשים שהגיעו לכאן אחרי שהיה קשה כבר שנים, אבל פתאום עכשיו משהו בזמן הזה, הלחוץ הזה בבית, זה כאילו הגביר את הכול, זה היה כמו מגבר לכל דבר שהיה. אז אם היה לך טוב בבית, פתאום קלטת שבחרת נכון. ואם היה רע, אז היה רע מאוד".
"אני חשבתי שזה הסוף שלי"
פגשנו את איריס, ששוהה עם ילדיה באחד המקלטים לנשים נפגעות אלימות במשפחה, והיא סיפרה לנו שמתוך 8 שנות נישואים רק השנתיים הראשונות היו טובות: "מהרגע שהתחילו הילדים התחילו עניינים". ניסינו להבין מאיריס איך זה בעצם מתחיל: "זה מתחיל בחילוקי דעות טבעיים שיש לכל זוג. לאט לאט זה עולה ברמה - התקפות זעם, השתוללויות בבית. אחר כך זה כבר מגיע להשפלות, שנים של הפחדות ואיומים שגורמים לך לפחד פשוט".
"את חושבת שאולי זו תקופה, אולי קשה בעבודה, אולי הוא עובר משהו. לקחתי גם אשמה על עצמי - שאני אשמה, שאני לא בסדר", הסבירה איריס. "לפני שנה, זה היה ביום של מעבר דירה, כשכל הבית בארגזים, ביקשתי ממנו שילך להביא את הילדים מהגן, והוא פשוט התנפל עליי, זרק אותי על הקיר, השכיב אותי על הרצפה, חנק אותי, היו לו עיניים מפחידות. אני חשבתי שזה הסוף שלי".
האלימות הזאת נמשכה, אבל רק כשאיריס ישבה עם בעלה לצפות בכתבות ששודרו ב"עובדה" על מיכל סלה ז"ל היא הבינה שהיא חייבת לקחת את הילדים ולברוח. "צפינו בזה ביחד, ואחרי שבוע הוא אמר: "את זוכרת את התוכניות האלה? תהיי אחת מהן". ואז יומיים לא נרדמתי, פחדתי לעצום את העיניים", שיתפה איריס. "באותו שבוע נרצחו כמה נשים, והמשטרה ממש דחקה בי להגיע כמה שיותר מהר, היו לי 40 דקות לארוז את החיים שלי ושל הילדים ב-40 דקות במזוודה, פשוט ברחנו. והגענו לכאן".
שלושת ילדיה של איריס עוד מסתגלים לגן לילדי הנשים בלבד שנמצא בתוך המעון. זאת מסגרת עבור הילדים, שבזכותה הנשים לא צריכות להסתכן ביציאה לרחוב שם הן עלולות להיחשף. היא סיפרה לנו קצת ממה שבנה בן החמש שיתף איתה: "הוא אמר: "אימא, את יודעת? כל האבות של כל הילדים כאן היו עצבניים! צעקו בבית ורצו להרביץ לאימהות! נכון בגלל זה אנחנו כאן?" ילד בן חמש".
אל מקלט אחר הגיע השף חיים כהן שחשב על אופציה אחרת עבור אותן נשים: "צריך לעשות סוויץ' - המוכה, הקורבן, צריך להיות בחוץ. המכה צריך להיות מטופל". העובדה שהנשים הן שנאלצות לברוח ולהתחבא לעומת הגברים שבחוץ, שפעמים רבות אפילו לא מחויבים לעבור תהליכי שיקום, היא מקוממת. אבל דווקא אחת הנשים כאן, יסמין, הפתיעה בגישה אחרת.
"כשאני הבנתי שאני צריכה להגיע למקלט חשבתי ששמים אותי בתל אביב מתחת לאדמה", סיפרה יסמין שלקח לה 19 שנים לקבל את ההחלטה ולעזוב את הבית. "התחלתי לבכות, והגעתי למקלט. אני חושבת דווקא שהנתק הזה, שמנתקים אותה מכל הסביבה שלו ושלה, זה יותר בריא לה, כי להישאר בסביבה הזאת, גם אם יש נתק, משאיר אותך באיזשהו מקום שם, בתחושות".
בנות מפחדות להגיע בגלל הסטיגמה
במקלט האחרון פגשנו את אספרנסה, שהכירה את בעלה בדרום אמריקה כשהיה בטיול אחרי צבא. הוא שכנע אותה לבוא לישראל, אבל מהרגע שהגיעה ונהייתה תלויה בו הכול התהפך. "הייתי מאוד מבולבלת. הוא יום אחד היה מרביץ לי, מקלל אותי, ויום אחר היה ג'נטלמן. אז אפילו כשהגעתי לפה, למקלט, הייתי מבולבלת, כי אמרתי – 'הוא לא רע כל כך'", סיפרה.
"יש מלא בנות בבית, סובלות, מפחדות לעבור למקלט כי יש סטיגמה לא טובה על המקלטים, כי אנחנו נשים לא נורמליות - זה לא נכון", הסבירה אספרנסה. "הבנות כן רצו להיות בבית, הבנות כן מאוד אוהבות את הילדים שלנו. ובשבילם אנחנו פה". לנשים שפגשנו במקלטים השונים יש בקשה אחת שחוזרת על עצמה: לא לחכות, כי זה עלול להיות מאוחר מדי.
19 נשים נרצחו על-ידי בני זוגן השנה, שתיים מהן רק השבוע. בימים האחרונים הודיע השר איציק שמולי שבשבוע הבא יוקם צוות חירום שייעץ למשרד הרווחה. המטרה: לגבש תוך חודש ימים תוכנית למניעת אלימות במשפחה שאמורה להתחיל לפעול מיד. נותר רק לקוות שבניגוד לתוכניות דומות שיישומן התעכב שוב ושוב בעבר, הפעם התוכנית באמת תצא לפועל. הפער בין המקלטים של משרד הרווחה, ויצו ונעמת, גדול מאוד. בכולן הנשים חיות עם ילדיהן בחדר אחד, צפוף, ואין להן באמת פרטיות.
הקו החם של נעמת לנשים וגברים במצוקה על רקע אלימות במשפחה - 03-6492468