חוזרים אל הכיכר: אמנים רבים הוזמנו להופיע בעצרת באותו ערב גורלי, שהסתיים בשלוש יריות. חלקם הסכימו, אולם רובם נמנעו מתוך חשש לנקוט עמדה פוליטית. לכבוד יום הזיכרון ליצחק רבין, 25 שנים מאוחר יותר חזרנו אל הזמרים שהיו שם ואל הסיפורים מאחורי הקלעים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
עשרים וחמש שנים גדי אורון, מפיק עצרת השלום שבסופה רצח יגאל עמיר בדם קר את ראש הממשלה, נמנע מלהגיע לכיכר רבין. ומאז ועד השבוע הוא לא דרך ברחבה או על המרפסת, שעליה הופיעו האומנים והנואמים.
בשנים 94'-95', התרחשה בישראל מלחמת האחים הקודמת. בהפגנות הימין נישאו ארונות מתים וחבלי תלייה, על השלטים הולבש רבין בכאפייה והכיתוב "בוגד", אחר כך עברו למדי אס-אס. רבנים פגאנים תקעו בשופרות וכיבו נרות בטקסי קללה מאגיים בתפילה למותו של ראש הממשלה.
מול כל אלה החליט שלמה להט, צ'יץ', לשעבר ראש עיריית תל אביב מטעם הליכוד, לארגן עצרת תמיכה ברבין תחת הכותרת "כן לשלום, לא לאלימות". "קיבלתי פנייה מצ'יץ'", סיפר אורון. "שאלתי אותו לגבי האומנים, מי הוא רוצה שיופיעו - והוא נתן לי רשימה במי הוא היה מעוניין. הוא מאוד רצה את שלום חנוך, את שלמה ארצי, את גידי גוב". במילים אחרות, צ'יץ' רצה את האיי-ליסט, הרשימה הכי יוקרתית שאפשר להשיג.
אבל בתוך אדי הרעל של סוף אוקטובר 95', רובם סירבו. "שלום חנוך, קיבלנו ממנו תשובה שלילית באמצעות מנהליו", שחזר אורון. "צ'יץ' מאוד התאכזב. ישבתי עם שלמה (ארצי), הוא אמר: 'גדי, אני לא רוצה להיות בעסק'. הוא לא נכנס איתי יותר מדי לפרטים. גידי (גוב) אמר: 'אני לא רוצה להופיע, אבל אני אהיה על המרפסת'. אז התחלנו לחפש. אחינועם ניני מיד נתנה תשובה חיובית".
"קיבלתי טלפון מצ'יץ'", סיפרה הזמרת אחינועם ניני. "מאוד התרגשתי, הייתי בת 25. אומנם כבר זכיתי לפופולריות כאן בארץ אבל בכל זאת, טלפון מראש העיר. שאלתי איך זה יכול להיות שיש לך מקום בשבילי, עם כל הזמרים שבטח מצופפים את הליין-אפ. אז הוא אומר: 'תופתעי, אף אחד לא רוצה לבוא'".
"התחושה שלי הייתה שאלו שסירבו לבוא, או לעלות לבמה, היה להם איזשהו חשש מזיהוי פוליטי", סיפר אורון. "וצ'יץ' כל הזמן צעק עליי, הוא אמר: 'אבל זה לא אירוע פוליטי! זה לא עזר לי כלום. כמה שלא ניסיתי לשכנע, לא עזר. מי שלא רצה, לא בא. אחר כך פנינו לאביב גפן".
אביב גפן מצידו, אמר שלא היו לא התלבטויות. "אני והקהל שלי נורא האמנו בו. נורא האמנו בזה, בוויז'ן", סיפר גפן. רגע לפני שאביב גפן עלה לבמה, הוא החליט להחליף את השיר. "'מיליארד טועים' היה השיר שהיה אמור להתנגן. ואז אמרתי: מה על כל אותם אלה שנלחמו למען השלום ולא יראו אותו? אז אמרתי לחברים: עושים 'לבכות לך', שהבאתי אז לאיינשטיין, אריק איינשטיין. אמרה לי אימא שלי: 'שמע, זה של אריק, הוא ייעלב'. מה שהרגיש לי כאן, שהשיר חייב להיות מוחלף בשיר אחר".
"כעסו עליי", סיפר גפן, "אמרו 'לא מתאים', כי זה היה ערב נורא שמח. והערב הוקדש לכל אלה שנלחמו למען השלום ולא ראו אותו. ובעצם היום אני חושב שאמרתי את זה באופן מיסטי כלשהו בעצם ליצחק רבין שעמד ממש לידי וראה את זה".
גם הזמרת דנה ברגר הסכימה להגיע לעצרת. "הייתה תחושה של וודסטוק", סיפרה. "הייתה תחושה של איזה פסטיבל מהמם ושל תקווה אמיתית שדברים טובים קורים. אני זוכרת התרגשות אדירה, ואני זוכרת איזושהי תחושה, מהרגע הראשון שהגעתי לכאן, שזה יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי. חשבתי שיירו בי. הייתה לי הרגשה שיהיה פיגוע. שמשהו רע יקרה".
האחרונים שצורפו לרשימה היו דורית ראובני וישי לוי, שהתבקש לשיר את 'שלום לך עזה'. "אני לא זוכר מי הזמין אותי", סיפר ישי לוי. "אבל אני חושב שזה נבע מהתוכנית של דן מרגלית, שהתארח שם זיכרונו לברכה, אדון פרס, והוא שמע את השיר הזה שאני שר אותו שם אז הוא אומר לי: 'אתה שר את מה שאני אומר'. לא היססתי. אמרתי: אני שר 'שלום לך עזה', מעניין אותי פוליטי? אני זמר, לא באתי להביע דעה". גם היום, אמר, הוא לא מתחרט: "כבוד הוא לי".
דורית ראובני, גם היא הופיעה באותו ערב היסטורי, סיפרה: "הייתי זמרת קטנה ששרה שיר תקווה שמח, קצבי, אופטימי. זה מה שהרגשנו. פשוט, שאנחנו מנצחים. ההזמנה הגיעה לפי דעתי כשכבר לא הייתה ברירה, כלו כל הקיצים, אין מה לעשות, גם בארץ שלנו יש מבחינת אומנים, יש ליגות, אומנים לא רצו להשתתף, חשבו שזאת עצרת פוליטית. בשבילי זה לא היה פוליטי, בשבילי זאת הייתה עצרת למען השלום".
מירי אלוני, כזכור, שרה באותו ערב את "שיר לשלום", והיא דווקא ביקשה להופיע: "זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שאני זאת שיזמתי את הפנייה. הרמתי טלפון ביוזמתי לשלמה להט, צ'יץ'. ענתה לי זיוה, אשתו. אמרתי לה שאני, אם הם רוצים, אני מוכנה לשיר את 'שיר לשלום' בעצרת הזאת. אז זיוה אמרה לי: 'אנחנו בדיוק עמדנו להתקשר אלייך'".
"כשעליתי לבמה, ראיתי אותם עומדים עם הדפים של מילות השיר", סיפרה אלוני, "וקראתי להם, עשיתי להם ככה, 'בואו בואו, בואו אליי'. הערב נשיר את זה ביחד. אני חושבת שאני הזמרת היחידה שהעזה לעשות דבר כזה לראש הממשלה ושר החוץ. והם נעתרו לי. והתחלנו לשיר".
"ידעתי שרבין לא ישיר", שחזרה, "אבל העזתי ונתתי לו את המיקרופון, ולשמחתי ולאושרי הרב הוא המהם את מילות השיר". מפיק העצרת תכנן את הרגע הזה כשיא הערב. מאחורי מירי אלוני הייתה אמורה לעמוד מקהלת הקיבוצים, מאה זמרים לבושים לבן. בצהריים כבר עלה חשש שהצירים יהיו פקוקים והמקהלה לא תגיע, אז גדי אורון הדפיס מאתיים עותקים עם המילים של רוטבליט, כדי לחלק לכל מי שיהיה על הבמה. המיקרופונים של המקהלה נסגרו, שלא ישמעו את הזיופים. את אחד העותקים האלה, כזכור, החזיק רבין בכיס כשנרצח.
"ואנחנו שומעים, בום. בום. בום", ישי לוי שחזר את אותם רגעים. "עוד לא יודעים מה זה. שמעתי אותן בוודאות". גם אביב גפן סיפר: "מהשב"כ או מישהו ישר הורידו אותי ואת הלהקה לרצפה. ברמה שהביאו כאילו, ממש כאילו קת לראש של (ערן) מיטלמן, וכל הלהקה שכבו על הרצפה, גם אימא שלי. הרחתי את היריות".
"התחילה פה מהומה", אמר אורון. "הקהל פשוט לא הפסיק לרקוד, הוא לא שמע, לא ידע". אחינועם ניני הוסיפה: "הכול נעצר, וראיתי אנשים רצים. עצרתי את הרכב, לא יכולתי להמשיך לנסוע בכלל, יצאתי מהרכב, ואז כבר הבנתי מה קרה. לא יכולתי להאמין, לפני שנייה הייתי על ידו, חיבקתי אותו, זה היה שוק כל כך גדול".
"הייתי גם עד לרצח, אבל גם עד לרצח ישראל, אני חושב", אמר אביב גפן. "כי רצחו גם את ישראל, רצחו משהו מאוד גדול בישראל. את האמונה, את התקווה. הייתי בטראומה הרבה זמן, ברחתי ללונדון. כי הבנתי שמדעה ופוליטיקה מתים בישראל. הדחקתי. זה היה נראה לי באמת כמו שאני בסרט פורסט גאמפ. שהגעתי לנקודה היסטורית אולי הכי כואבת אולי של ישראל. וזה הציף אותי וזה היה באמת גדול עליי. אבל גם תפסתי מאז גם הרבה אומץ. בישראל, אם אתה לא פעיל, או אתה לא אומר את דעתך, אתה לא אומן, אתה בדרן – ואני לא בדרן. אני אומן שרוצה טוב לישראל".
"זו הטעות", הוסיף גפן. "שאין מחיר כבד. אני היום מרגיש מחובק גם מימין, גם משמאל, גם בקהל הדתי-חרדי. כי אני אותנטי. מאמינים לי, אני לא עוד איזה בדרן". אחינועם ניני אמרה: "אוהבים להתייחס לדברים האלה כשחור-לבן. אתה יודע, אם אתה מדבר, אתה משלם מחיר, אם אתה לא מדבר, אתה לא משלם. אני לא חושבת שזה נכון. אני חושבת שיש הרבה מאוד דברים נפלאים שקורים לאדם שיוצא מהארון. זאת אומרת שהוא פשוט אומר באומץ את מה שעל ליבו. כמובן שזה קל יותר לעשות את זה בעדר".
בשבת האחרונה אביב גפן השתתף בעצרת מחאה בקריאה להקמת ועדת חקירה לפרשת הצוללות. "אני רוצה להשאיר אחרי חוץ משירים יפים גם מסר, גם ויז'ן", אמר. "למען דילן, למען אליוט, והילדים שלנו. אני לא רוצה להשאיר רק שירים. שכל האומנים יהיו פה. מהימין, מהשמאל. גם בהם זה פוגע, השחיתות".
דנה ברגר התייחסה לדברים: "אני לא מפחדת להגיד מה שאני חושבת. ואני חושבת שאז, באמצע שנות ה-90, היה פחות מפחיד מהיום. המצב הלך והחמיר. אנשים מפחדים להגיד מה הם חושבים, אנשים מפחדים שאחר כך יעשו להם לינץ' ויאיימו על החיים של הבת שלהם, זה כבר לא, 'או-קיי, אני לא אבוא להופעות שלך'. אני שרתי בבלפור בשישי, בקבלת שבת כזאת בבלפור, עם ההרכב שלי, DNA".
אביב גפן, אחינועם ניני ודנה ברגר הם עדיין מיעוט. הרוב שותקים. זה לא רק המשבר הכלכלי, זאת בעיקר סתימת הפיות, אווירת הפחד מזיהוי פוליטי. זמר שיעז לבקר את השלטון יספוג מיד השמצות, יתויג כאויב האומה, מבלפור תצא קריאה להחרים, פלוגות ההוצאה לפועל מטעם עצמן ישלחו איומים - ובסוף יצמידו מאבטח. אז מתקרנפים.