הזיהום הרחב שהתגלה בימים האחרונים בחופי ישראל הוא אירוע משמעותי שישפיע עוד שנים רבות קדימה. פרופ' אילנה ברמן, ראשת בית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה, הסבירה את המצב: "יש לנו פה חוף אחד ולא ארוך במיוחד שאורכו 180 ק"מ, רובו נחשף עכשיו לזיהום מאונייה בודדת וזה כנראה מצליח להגיע למרבית החופים. גם אם יצליחו לנקות את מה שנראה לעין על פני השטח - חלק גדול מהזיהום יורד ושוקע לקרקעית הים ולא רואים זאת".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"חלק מהזיהום מתפרק לחומרים נדיפים שונים שיש להם השפעה על מארג המזון לשנים ארוכות", הזהירה פרופ' ברמן, "במפרץ מקסיקו 11 שנים אחרי, יש השפעות על מארג המזון ושרשרת המזון, יש אזורים שלא חזרו למה שהיה לפני האסון".
על פי מומחית הסביבה, יש להתכונן מראש למצבים מסוג זה. "99% ומעלה של הייצוא והייבוא לישראל נעשה דרך הים. חלק גדול מכך נעשה על ידי מכליות עמק ששופכות במודע או שלא במודע תוצרי נפט. אנחנו בעצם חייבים להיות לא רק על המשמר ולשלוח צבא מתנדבים - צריך להיות מוכן מראש למצבים ולדעת למנוע מקרים כאלה".
"בטווח הארוך, הנפט לא רק גורם לאסון ימי, יש לו השלכות סביבתיות שנושמים יום-יום וסופגים מהמזון, מהקרקע", המשיכה פרופ' ברמן, "יש לשנות את צורת האנרגיה שבה אנחנו משתמשים. חייבים לרדת ב-200% מהצינור של קצא"א שמעביר נפט דרך מפרץ אילת. אם תהיה שם דליפה - תהיה פגיעה בשוניות ובכל המרקם האקולוגי".
פרופ' ברמן הדגישה: "70% ממי השתיה שלנו הם מהים. עכשיו צריך לנקות את זה במפעלי ההתפלה. מה קורה לאיכות המים שאנחנו שותים בעקבות זאת? יש פה זיהום ימי שיכול להשפיע בוודאות על איכות המים. אם לא נדאג להפחית כמה שאפשר את הדליפות והזיהומים הללו, ייפגעו כל היצורים מתחתית שרשרת המזון ועד לטורפי העל. מערכי החירום צריכים לצאת לים כבר כשמזוהה כתם נפט בים ולא כשמגיע לחוף".
"אני חושבת שאחד המחדלים זה ש'כאילו' יש מערך חירום לאומי אבל הוא לא מוכן", ביקרה פרופ' ברמן, "המערך לא מתוקצב כראוי, לא רחב מספיק ולא מתכלל מספיק. בנוסף להערכות, יש לקיים ניטור והפעלת מערכים אוטומטיים למשל בלווינים, במטרה לעקוב אחר כתמי שמן במים. באוניברסיטת חיפה יש מסופים שיושבים בים עם סנסורים, ומודדים פרמטרים שונים של איכות מי הים. אפשר להתקין מחר בבוקר סנסורים שיבדקו פחממנים שהם תוצרי שמן ונפט, צריך לתקצב את זה".
"על ישראל להיגמל מהתלות המזיקה בנפט ופחם"
ד"ר גליה פסטרנק, מומחית לזיהום ים, ניטור והפחתת פסולת, הסבירה מה הפתרון למצב. "היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, פיתחה וכתבה תוכנית לאומית למוכנות לטיפול בזיהום ים בשמן (התלמ"ת), שמבוססת על היערכות בציוד (כגון ספינות ושרוולים לתיחום כתמי נפט וציוד לשאיבתם), כוח אדם ותרגול קבוע של הגופים המעורבים בזיהום ים בשמן, כאשר האחריות נחלקת בין גורמים שונים. גם מתקנים ימיים והרשויות המקומיות החופיות כתבו תוכניות מקומיות למוכנות ולתגובה לאירועי זיהום, המיועדות לאירועי זיהום בשטח שבאחריותם".
"אירוע הזיהום החמור שמתרחש בימים אלה בישראל, מחדד את החשיבות של תוכניות כאלו ואחרות", הדגישה ד"ר פסטרנק. "גם ברגעי משבר כאלה וגם בימי 'שגרה', שלמרבה הצער גדושים גם הם באירועי זיהום קטנים יותר. שמירה על הים ועל החופים שלנו היא אינטרס משותף של כלל אזרחי ישראל והרשויות שלה. לצד הפיקוח והאכיפה על הגורמים המזהמים (ובראשם תעשיית הנפט), על ישראל לקדם טכנולוגיות ורגולציות שיאפשרו לה להיגמל מהתלות המזיקה בדלקי מאובנים (נפט, פחם וגז טבעי), ולקדם מעבר מהיר להסתמכות על אנרגיות מתחדשות ונקיות (ובראשן אנרגיה סולרית). יש לקוות, שמהמראה העגום של חופי ישראל השחורים מזפת, תצמח המודעות הנחוצה כדי להבטיח שזה יקרה בהקדם".
דבריה של ד"ר פסטרנק נלקחו מתוך מאמר שהוכן בסיוע "זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה".