מוצב החרמון צרוב עמוק באתוס הישראלי, אבל הוא גם האנדרטה לגבורת החיילים הפשוטים שהצילו אז את המדינה. הוא נבנה אחרי מלחמת ששת הימים, טלאי על טלאי, במשך שנים. מבפנים הוא מבוך עצום, חציו מעל האדמה וחציו חפור בתוך הסלע. "שמעתי למעלה את הצווחות של הסורים", סיפר לנו מי שהיה רס"פ המוצב במלחמת יום הכיפורים ונאלץ להסתתר באחת המחילות במשך שבוע עד שנפל לידיהם של הסורים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אולי תתפלאו, אבל מוצב החרמון מעולם לא נועד להגן על החרמון. כל תכליתו היא לאכלס את המכשירים, האנטנות, והעדשות המיוחדות של חיל המודיעין, של חיל האוויר ושל חיל הקשר. את כל המתקנים הרגישים האלה ואת החיילים שמפעילים אותם. המוזרים, כך קראו להם ב"שעת נעילה", הסדרה ששודרה בכאן 11.
במלחמת יום הכיפורים היו כאן רק 13 לוחמים. השאר היו מהמוזרים, ובסך הכול 60 חיילים. הצנחן סורין קובליו היה הרס"פ של מוצב החרמון. למרות השנים והשינויים שנעשו מאז, הוא מתמצא בו היטב. "ההפגזה תופסת אותי למעלה, בעמדת דליה, זה מעל המדרגות של 8200", סיפר לנו קובליו איפה היה ברגע שהסורים תקפו את המוצב.
"קיבלתי הנחיה ממפקד המוצב גדי זידובר ז"ל להיות פה ברתק ליד הדלת הראשית", אמר קובליו. אבל הסורים בחרו לא להיכנס מהדלת הראשית. הם חדרו דרך פתח מלמעלה. כיצד ידעו עליו? ובכן, היו להם תוכניות מפורטות של המוצב. קבלנים דרוזים ממג'דל שמס הועסקו בבנייתו ובין הפועלים שלהם היו כאלה שריגלו עבור סוריה והם שגנבו את התוכניות. הנפת הדגל מעל המוצב היא מבחינת הסורים גדול הישגיהם במלחמה.
"בטוח שהכרתי אותו"
קובליו תיאר לנו מה התרחש ברגע שנתקל בחיילים הסורים: "איך שהם ירדו יריתי בהם. אני זוכר שהיה אפלה, רק מהריקושטים ומפיצוצים ולא יודע מה, רימוני עשן שהם זרקו, איכשהו... עם הרגל הרגשתי איזה מישהו ששוכב על הרצפה, ואספתי אותו. חייל פצוע קשה. גררתי אותו והלכתי איתו לאיזושהי מחילה".
קובליו נותר במחילה האפלה, מנותק משאר חיילי המוצב. הוא והפצוע האנוש שגרר קודם. "שמעתי למעלה את הצווחות של הסורים", סיפר. "אני כל הזמן מדבר איתו ואומר לו 'עוד מעט יגיע סיוע, עוד מעט יגיע מסוק', לקח אני חושב חצי שעה עד שהבנתי שהוא לא נושם. וכיסיתי אותו, היו פה שמיכות".
"עד היום אני לא יודע מי זה. בטוח שהכרתי אותו", טען קובליו. יום התחבר ליום בעלטה, וקובליו נשאר לבדו, ללא אוכל ומים, במעמקי המוצב הכבוש. אחרי שבוע קורה משהו. "אני שומע שיורדים בגרם המדרגות הזה, ומגיעים לפה. אז אמרתי, זהו. הכנתי את הרימון. אני לא נופל בשבי. אני לא נופל בשבי, אני מת איתם", סיפר.
אחרי שכבר נפרד בליבו מכל הקרובים אליו, שמע קובליו "יש פה מישהו?" בעברית ומיד הניח את הרימון. לאחר מכן גילה כי החייל ששמע סרק את המחילות כשהוא מלווה בסורים שלא היססו ותפסו בשבי גם את קובליו.
16 חיילי צה"ל ממוצב החרמון נהרגו, 11 שרדו את הבריחה, 33 נפלו בשבי. סורין קובליו היה השבוי האחרון. יחד עם כל השאר הוא הורד ברגל מהחרמון ונלקח לדמשק. חטיבת גולני הצליחה לכבוש את החרמון חזרה לאחר שבועיים. המחיר היה כבד. 56 הרוגים וכמעט 100 פצועים.
מבחינת קובליו, השבוע במחילה היה קשה יותר מעינויי השבי הסורי. "קשה לי להיות לבד. קשה לי להיות במקומות סגורים. קשה לי להיכנס למעליות. אני איתך פה כי אנחנו ביחד, אני לא הייתי נכנס לפה. קשה לי", שיתף.