60 שנה לאירוע ההיסטורי: בנו של התובע במשפט אייכמן, העיתונאי הצעיר שסיקר את המשפט וקצין המשטרה שנכח בדיונים - חוזרים לרגע החשוב בתולדות ישראל, שאירע 16 שנה בלבד לאחר מלחמת העולם השנייה. ניצולי השואה אז התביישו עדיין לדבר ורבים בארץ לא הבינו מה אירע במשפט שעדיין מהדהד באוזנינו ובסופו של דבר, הוביל להפנמת השואה בישראל.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ראובן קמפניינו היה בן 19 כשליווה את אימו חולדה, ששרדה את השואה, בבואה להעיד במשפט אייכמן. הוא עמד מחוץ לבית העם בירושלים, יחד עם עוד אלפים שניסו מדי יום להשיג כרטיס ולראות מקרוב את גדול המרצחים הנאצים אדולף אייכמן, בזמן המשפט החשוב בתולדות ישראל. "משפט אייכמן היה דבר מאוד משמעותי", סיפר קמפניינו. "יש לי בכיס כרטיס כניסה לאולם עם תאריך מקום, שורה וכיסא. עוד לא הייתה טלוויזיה בארץ, והייתה טלוויזיה במעגל סגור מפה לאולם ברטיסבון, כי הקהל היה צמא לראות".
"היו לנו הוראות מחמירות כדי שלא יוכל להגיד שהפעלנו עליו לחץ"
16 שנה אחרי ששרד כנער את זוועות אושוויץ, מיקי גולדמן היה אחד מקציני המשטרה שחקרו את אייכמן לפני תחילת המשפט. במתחם סודי בחיפה, תחת אבטחה כבדה, גולדמן ישב שעות ארוכות עם מי שהיה אחראי לביצוע תוכנית "הפתרון הסופי" להשמדת מיליוני יהודים. "נדהמתי לראות לפניי כזה נעבעך, שלא כפי שהוא היה נראה במדים של קצין גבוה של האס-אס", הוא נזכר. "היו לנו הוראות מחמירות בהתנהגות איתו, בצורה כזו שלא יוכל להגיד אחר כך במשפט שהפעלנו עליו לחץ. היו הוראות שלאף אחד אסור לדעת, חששנו שמישהו יוכל לפגוע בו".
גדעון רייכר היה אז כתב צעיר ב"ידיעות אחרונות" כשהתמנה לסקר את המשפט ההיסטורי. "אני בא לבית המשפט, מצפה לראות לנגד עיניי רוצח. מה אני רואה? איש עלוב", אמר רייכר.
האוזנר חוזר לאחור: "מפעם לפעם נתנו לי להיכנס לאולם העיתונאים, ילד בן 11"
עמוס האוזנר היה ילד בכיתה ה' כשאבא שלו, גדעון האוזנר, התמנה ליועץ המשפטי לממשלה וקיבל את משימת חייו - להיות התובע הראשי במשפט אייכמן. "בתקופת משפט אייכמן לא נתנו לי להיכנס לאולם הדיונים, אבל אפשר היה לצפות בו באולם עיתונאים, ששכן כמה מאות מטרים משם. מפעם לפעם נתנו לי להיכנס לאולם העיתונאים, ילד בן 11".
ב-31 במאי 1962, בפעם הראשונה והיחידה בתולדות ישראל, בוצע עונש מוות ואייכמן הוכנס לתא הגרדום. אחרי שגופתו של אייכמן נשרפה, מיקי גולדמן היה זה שעלה לסירה באותו לילה ופיזר את אפרו מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. האפר היה בתוך כד של שני ליטר - ואחרי המשפט הכול השתנה, והוא יישר את גבם של שורדי השואה בארץ.