האחים נעים וסבאח פטאו ממשיכים לעבוד במספרה המשפחתית גם כשהם כבר בני 90 ו-84. המספרה שנמצאת כבר 68 שנים ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן הוקמה על-ידי אביהם רחמים מאז שעלו יחד מעירק.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
האב היה הספר של המלך בעירק, ובכל יום הוא היה נוסע לספר את המלך ולגלח אותו: "בכל בוקר שלחו מכונית כדי לקחת את אבא לארמון, בכל יום שישי הוא היה עושה לו תיקון בצוואר". בנוסף סיפרו האחים כי האב לא היה הראשון במשפחה שעסק במקצוע, אלא שגם אביו וגם סבו עבדו במספרה: "כולנו ספרים, משפחת הספרים. אנחנו דור רביעי ויש לי בן ספר שהוא דור חמישי".
האח נעים סיפר כי החל לעבוד במספרה מאז שהיה ילד: "אבא הוציא אותי מבית הספר, ילד בן 11, כיתה ד'. הוציאו אותי, הביאו אותי לחנות, לטאטא, לנקות... לאט לאט. עכשיו אני אומר, למה אבא הוציא אותי מבית הספר?! חסרים פועלים? נביא פועל. חסר לו כסף?" אני אוכל את עצמי למה אבא עשה לי דבר כזה", ולמרות זאת סיפר נעים כי הוא לא כועס על אביו.
כשבחוץ המולת הרחוב הסואן, בתוך המספרה עולם כמנהגו נוהג כבר כמעט 70 שנה. ב-7 וחצי פותחים, עד 13:00, סייסטה ואז ב-16:00 בחזרה למספרה עד 7 בערב. ולמרות זאת, שנת הקורונה קצת שינתה את הרגלי העבודה. "היה חלש", סיפרו האחים. האח נעים לא עבד, וסבאח סיפר כי פעל במחתרת: "החנות הייתה סגורה עם מפתח ומי שמתקשר אליי, אני אומר לו לבוא ואני מספר אותו, והוא מבסוט לאללה. אני לא מפחד".
על אף שרק האח סבאח עבד בתקופת הקורונה, השניים שיתפו כי התחלקו בהכנסות באופן שווה: "ביחד. ואללה, התחלק חצי-חצי. בחיי, ואללה - ביחד, באמת. ישר. ראית דבר כזה? ישר". למה אתם עדיין עובדים, שאלתי אותם. "זה כמו תרופה. אם אני יושב בבית, אני אתנוון. מה, נישאר בבית, יושבים? יותר טוב לעבוד".
"אוהבים לעבוד. הקליינטים שלנו רוצים אותנו". עד איזה גיל תעבדו? "עד שאלוהים ייתן לנו כוח לעבוד, נעבוד. לא בשביל כסף. אם היד תתחיל לרעוד, אני אתבייש. גם הקליינטים יברחו ממני, יפחדו, אז אני לא אעבוד. כל עוד אלוהים נותן לי את הכוח, אני ממשיך".