ירין, בתו של ניר לקריף ז"ל, מביטה יחד עם אמה מגי אל הר הקרפטים, הכה מתעתע: מצד אחד מרשים, אך כל כך אכזרי. בנקודה הזו בדיוק נהרג אביה ניר, בתאונת היסעור לפני כ-11 שנים. היא עוד הייתה בבטן, אך כעת – בטקס מיוחד שנערך ברומניה לזכר הקורבנות – היא לראשונה מתחברת לזיכרון בצורה מוחשית. "ראיתי איך היא פתאום מבינה שזה באמת שייך לה, וזה מהמם בעיניי. אני גאה בה", אמרה מגי, אלמנתו של ניר ז"ל.
התאונה התרחשה במהלך אימון משותף עם חיל האוויר הרומני, כשהמטוס שטס בתנאי מזג אוויר בעייתיים נכנס לענן כבד שהסתיר את ההר שמאוריו. כשניסו לחמוק מההתנגשות – כבר היה מאוחר מידי. בתאונה נהרגו 6 ישראלים, ליאור שי, דני שיפנבאוור, אבנר גולדמן, יהל קשת, אורן כהן וניר לקריף.
כשניר נהרג, הייתה אלמנתו מגי בתחילת הריונה. "אני מתגעגעת כל הזמן", שיתפה בכאב. "זה החלק הכי קשה – הגעגוע שלא נותן לשום דבר להיות שלם". היא סיפרה על השיחות האחרונות שלהם: "ביום של התאונה זה היה ט"ו באב, ניר התקשר אליי ואמר לי שהוא אוהב אותי".
"כשקיבלתי את הציוד שלו מרומניה, לא האמנתי שניר יישב שם והכין פתק עם שמות אפשריים לילד או לילדה – וביניהם הופיע השם של ירין", סיפרה. 6 חודשים אחר כך – נולדה ירין, וכשהייתה בן 3 – מגי התחתנה שוב, ומאז נולדו לירין עוד שתי אחיות. וכפי שהיא אומרת יש לה שני אבות: אבא ניר שבשמיים, ואבא אסף שתמיד איתה.
לפני שבוע יצאה מישראל משלחת לרומניה ועליה עשרות אנשי חיל האוויר ו-6 המשפחות השכולות. משפחת לקריש קיבלה החלטה לא פשוטה ומורכבת – לתת לירין להצטרף גם למסע. "אמרתי לה שזה יהיה קשה מאוד נפשית ורגשית, ויצופו לה דברים שלא הרגישה עד היום – אבל היא אמרה שהיא רוצה ויכולה", שיתפה מגי. ירין עצמה חשפה: "אני מתרגשת להיות כאן, חיכיתי הרבה זמן לראות את המקום. לפעמים יוצא לי לדבר לאבא – אם אני במבחן אני מבקשת ממנו עזרה".
בין האנשים שבטקס נמצא גם תא"ל יואב עמירם, מי שהיום מפקד בסיס תל נוף ובזמן האסון – מפקד הטייסת: "זיהינו כתם שחור על ההר, ולי היה ברור במה מדובר. משם ניסינו לחפש אם בכל זאת יש מישהו על הקרקע – אבל זה היה הלב. הראש כבר הבין שמתאונה כזו לא ניתן לצאת בחיים. ראיתי שם ערימה של שברים, שפעם היו מסוק".
במהלך הטקס התרחש מפגש שרק הגורל יכול לזמן: במהלך האסון נהרג גם טייס רומני, שאשתו הייתה גם היא, כמו מגי, בהיריון ראשון. שתי הנשים התחברו מיד, ולא צריכות הרבה מילים כדי להבין אחת את השנייה. שני הילדים נולדו לתוך מציאות שהופכת לראשונה למוחשית – במקום שבו נהרג האב שלא הכירו.
את האזכרה הזו חיכו לערוך יותר משנה, והיא נדחתה שוב ושוב בגלל הקורונה. בחיל האוויר רוצים להאמין שבמותם הטראגי שנחקר ונלמד ומסקנותיו הועברו לדורות הבאים, הנופלים הצילו חיים אחרים. והנחמה הכי גדולה למשפחות היא שלא שוכחים אותן ואת יקיריהן, לא משנה עד כמה מכאיב הזיכרון.