גם בגיל 93 יזרעאלה ממשיכה לעבוד ברפת. כבר עשרות שנים שהיא חקלאית ולא נראה שמשהו או מישהו יצליחו להפסיק לגרום לה לקום כל בוקר ולבדוק את הפרות. "העבודה שלי זו תרפיה בשבילי", היא אומרת. "מה אתה רוצה שאעשה, שאעמוד על הראש ואפרפר ברגליים?". יזרעאלה היא לא היחידה. גם צבי בן ה-99 קם כל בוקר לעבודה. הוא אלטהולץ עובד כמנהל החשבונות של ארגון רופאי המדינה. עד לקורונה הוא נהג כל יום למשרד, מאז הנגיף הוא עובד מהבית. העבודה הזאת משאירה אותם צלולים: "כשאני הולך לסרט אני לא מאמץ את המוח, בעבודה אני מאמץ את המוח".
"תדמיינו כאילו שהמוח הוא שריר, ושכשאתה מאמן אותו באופן קבוע אתה משמר אותו. הסיכון של בן-אדם לחלות באלצהיימר קטן ככל שאותו בן-אדם מנהל חיים פוריים יותר וללא ספק גם מבחינה אינטלקטואלית ומאמץ מנטלי", אומרת פרופ' מיכל שניידר בארי מנהלת המרכז לחקר המוח בבית החולים שיבא.
מרבית חייה של יזרעאלה היא עובדת כחקלאית בנהלל, בעשור האחרון היא חזרה להיות מנהלת התפעול של הרפת במושב: "תראה אני חקלאית נולדתי ברפת, כל החיים שלי זה היה רפת. אני אוהבת לתת אוכל לפרות אני אוהבת שהן נקשרות אליי. ככה אני רגילה לחיות עם החיות. אני לא סומכת על הרובוטים ולא על הפועלים אז לפני השינה אני בודקת אם החשמל עובד והרובוטים עובדים ואחרי הצהריים מוודאת שהכל עובד".
בגיל 99 צבי אלטהולץ עובד כמנהל החשבונות של ארגון רופאי המדינה. ב-1955 הוא החל לעסוק בראיית חשבון, שנים ארוכות היה מנהל הכספים במשרד הבריאות, אחרי שיצא לפנסיה ב-1987 הוא עבר לעבוד בבית החולים וולפסון, הוא קם כל יום לעבודה כבר 70 שנה. "אני אומר לחברים שאני עושה חיים בעבודה".
"למה אני עובד? כי אני נהנה". זה מה שאמר דוקטור שמעון גליק בן ה-90. הוא הפסיק לפני שנתיים לעבוד במרכז הרפואי סורוקה כרופא מטפל אבל גם היום הוא ממשיך לבוא לאוניברסיטה כל יום להרצות בפני סטודנטים לרפואה: במשך 65 שנים הוא היה רופא מטפל ובמקביל פרופסור ומרצה מבוקש באוניברסיטת בן גוריון, בשנים האחרונות לעבודתו בבית החולים סורוקה הוא מצא דרך מקורית להתנייד בין המחלקות השונות: רכיבה על אופניים.