להכשיר את השרץ: זו סעודה נדירה שמתקיימת פעם ב-10 שנים. רבנים, חוקרים וסתם סקרנים מתכנסים כדי לאכול חגבים, ג'מוס ועופות נדירים. אומנם אלו חיות ועופות שמזמן יצאו מהתפריט השגרתי שלנו, אבל הם היו ונשארו כשרים למהדרין. הסעודה המיוחדת הזו, ביוזמת ובהפקת האגף לתרבות תורנית במועצת בנימין, היא הדרך להמשיך ולשמר את המסורת, ולהזכיר גם לדורות הבאים את הטעמים הייחודיים שמותר להם לנסות.
לא תמצאו כאן בקר ועוף מהסוג שאפשר להשיג בסופר, אלא רק חיות נדירות. על בחירת בעלי החיים והמנות מופקד פרופסור זהר עמר, חוקר בפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר אילן, שנחשב המומחה הגדול בתחום. הוא חוקר, מתעד ומשמר את המסורות העתיקות ביותר. "מסורת שניתנה לנו בימי בראשית, במעמד הר סיני, אם היא הולכת לאיבוד – היא מקפלת בתוכה הרבה מאוד מהתרבות וההיסטוריה שלנו", אומר פרופ' עמר. "האוכל אצלי הוא דבר תפל. הכנס הזה הוא כנס תורני, אנחנו לא מאסטר שף".
אומנם לא מאסטר שף, אבל בהחלט יש שף – שעובד עם חומרי גלם לא רגילים. "כשדיברתי לראשונה עם פרופ' עמר הוא אמר לי 'אין לך עגבניות, חצילים, תפוחי אדמה, פלפלים, פפריקה ולמעשה כל הדברים שהגיעו רק במאה ה-15 מאמריקה'", מספר שף יוסי בן דיין. "אנחנו עובדים עם פולים, בצל, חציר מקראי – שזה כרישה. רק עם מוצרים שהיו כאן, מה שאכלו אבותינו".
כל מנה שמוגשת מלווה בהסברים היסטורים, תורניים ומחקריים. "יש לתפריט היהודי קצת יותר מה להציע מאשר גפילטע פיש, שניצל ומרק עוף מכובס", מספרת נעמה ברג, מבעלי יקב פסגות שבבנימין. "זה יכול להיות מגניב בקטע קולינרי. כל הנושא הזה של כשרות שנשמע לאנשים נורא "דוסי". מי שאוכל כשר, אז העולם שלו כאילו נשמע מצומצם – ואותי זה משמח שאני מסתכלת על התפריט ואני אומרת: וואלה, יש פה דברים שלא אכלתי בחיים, וזה מגניב, בא לי לאכול".
ויש גם את המנות שלא שרדו את מבחן הזמן: "לפני 150 שנה, פסקה המסורת של אכילת טווסים באיטליה", מספר פרופ' עמר. "ומאז, למרות שיש לו את כל סימני הטהרה, אנחנו לא אוכלים יותר טווסים". גם הג'ירפה היא חיה כשרה, ויש לה את כל הסימנים של חיה כשרה. למרות זאת, בכל העולם היא חיה מוגנת, וזו הסיבה שהיא לא משתתפת גם בארוחה.
לבסוף, מגיעים כל הסועדים לדובדבן שבקצפת ואולי האירוע המרכזי של הערב שלשמו התכנסו האורחים הרבים בסעודה הייחודית. זו ללא ספק מנה בלתי-רגילה בכל מטבח מערבי, ועבור שומרי הכשרות היא נדירה במיוחד: חגב מטוגן בשמן עמוק. הסועדים גם טועמים כאן משהו חדש ואחר, וגם שומרים מסורת עבור הדורות הבאים. כולם נהנו מהסעודה המיוחדת, והרוב גם נהנו לטעום את החגב, למרות שאחדים הרגישו שהוא עקץ אותם.