קשה לאמוד כמה נערי גבעות נמצאים בשטח, ההערכות מדברות על כ-400 נערי גבעות, שפרוסים בכ-50 מאחזים וכ-30 חוות בכל רחבי יהודה ושומרון. רק השנה - חלקם היו מעורבים ב-308 מקרי אלימות כלפי פלסטינים, ו- 8 מהמקרים הוגדרו על ידי השב"כ כפיגועים. אלו המקרים שתופסים את כל הכותרות, אבל בשקט "הגבעונים", כמו שקוראים להם בשומרון, תוקעים דגל בעוד ועוד גבעות. במשך שבוע שלם, כתבנו גלעד שלמור הצטרף אליהם כדי לבדוק - איך הם מגייסים צעירים להצטרף לחיים בגבעות, איך הם נכנסים לכפרים פלסטיניים ואיך הם חיים בלי חשמל ובלי מים. פרויקט מיוחד - החלק הראשון.
אלישע ירד, דור שני לאנשי הגבעות, הוא ההוגה, המייסד ומי שמנהל בפועל את החיים ברמת מגרון. הוא בן 21, פעיל גבעות ותיק, שכבר בגיל 15 קיבל צו הרחקה מנהלי מבית הוריו במה שכונה אז בתקשורת פרשת "הקטין מיצהר". פעם בכמה שבועות, אלישע וחבריו גם נכנסים לעומק הרשות הפלסטינית ומבטים מקרוב בערים ובכפרים - במה שהם מכנים להראות נוכוחות יהודית. "אנחנו צריכים לחזור לערים האלה כמו שהיה לפני הסכמי אוסלו", אמר ירד. "המלחמה לא נגמרה, הערים האלה ריקות ואין סיבה שלא נתיישב שם".
בשלב מסוים, הנערים יצאו לצפית בשכונה ליד עין יברוד. "זאת שכונה של מחבלים משוחררים, מתקבלים לפה רק מחבלים שישבו לפחות 5 שנים בכלא", טען ירד. באמצע הדרך, הרכב התחמם ונתקע באמצע הכפרים הפלסטיניים. אז הגיע רכב, ובו צעירים פלסטינים, לבחון אותנו - במשך דקות הם הסתכלו עלינו, בחנו ולבסוף עזבו. "לפי החוקים שיש מול ערבים, מי שעושה שלום ראשון הוא מפחד. אני נמצא כאן, לא צריך לשדר פחד. אני לא עושה שלום, אני בעל הבית כאן", התעצבן ירד על כך ששלמור עשה שלום לרכב הפלסטיני.
במהלך הלילה, בעמדת השמירה, דביר בן ה-16 היה בשמירה הראשונה של אותו הלילה. "אם צריך גם יש אלה שאני מסתובב איתה", סיפר. "אני לא גר פה, אני בישיבה בצפון. בחופשים ובימים אחרים אני משתדל להגיע לפה. ההורים שלי שמחים מאוד שאני פה. הם באו איתי פעם אחת לשבת לגבעה. אמא שלי מהוותיקות שהקימו את עותניאל. זה תורשתי".
לתפוס שטח הוא עיקרון מהותי של נוער הגבעות. התפרסות כמה שיותר רחבה ומהירה על כמה שיותר אדמה. התנחלות רגילה מוקפת בגדר מההתחלה - הגבעונים לא מקימים גדר, את העדר הם רועים פעמיים ביום בכל האזור וכך הם מודיעים לפלסטינים "אנחנו כאן ושאף אחד לא יעז להתקרב".
"אני לא בטוח שרוצים אותי בצבא", אמר עוז יהודה, נער גבעות ברמת מגרון. "אנשים שחושבים עצמאית זה דבר שמאוד מפחיד את הצבא. רוב הבחורים בגבעות מקבלים פטור על אי-התאמה". זה לא מקרי שהצבא מעדיף לוותר עליהם, הדינמיקה בין שני הצדדים הרבה פעמים עובדת כך - הצבא שומר על הגבעות והנערים מתפרעים ולפעמים אף מגיבים באלימות כלפי החיילים.
"מה שהגבעות עושים - חייל לא יעשה בכל השירות שלו"
יתר נערי הגבע החלו להתכונן ליום ההכשרה. כדי לגייס עוד נערים לשורות הגבעות תכנן ירד יום הכשרה מיוחד, אך לא הסכים שניכנס אלא שרק נשלח צלם מטעמנו פנימה. "אני לא נער גבעות", אמר משה מנסבך, בן 14 שהשתתף כחניך ביום ההכשרות. "אני לא גר בגבעה, היה נשמע לי נחמד ובאתי. אני רואה את עצמי בעתיד גר בגבעה, גם אלו שבאו בעלייה הראשונה והשנייה לא היה להם כיף פה".
"הגבעות זה מלחמת מצווה לכל דבר ועניין. מה שהגבעות עושים, להביא לשליטה יהודית מאות דונמים - זה משהו ששום חייל גם בסיירת הכי גדולה לא היה עושה במהלך השירות שלו", אמר ירד בזמן המדורה בליל יום ההכשרות.
במקביל, ישב בצד מאיר אטינגר, מי שנחשב להוגה אידיאולוגיה מרכזי ביותר של הימין הקיצוני בגבעות. זה שמכשיר במילותיו טרור יהודי - יעד מרכזי של החטיבה היהודית בשב"כ. הוא קרוי על שם סבו, הרב מאיר כהנא, וככה הוא הפך לסמל ומוביל דרך של התנגדות למדינה הציונית ושל הקמה של בית מקדש שלישי.
"אם ויתרתי על חלק קטן מארץ ישראל אין לי את הצורה של יהודי", נשמע אטינגר במהלך המדורה. "צריך להתמודד עם בעיה מאוד קשה של ערבים, הם רוצים את כל ארץ ישראל. צריך להתיישב בשכם ולהיות מוכן להתעמת".
בבוקר, לוחמי מג"ב הגיעו לפנות בתים במאחז ליד שהוקם לא כחוק. נהוג לומר שמה שלוקח רגע להרוס לוקח הרבה זמן לבנות - אבל פה המצב הפוך. תוך שעה מרגע שנציגי המדינה עזבו את המאחז, הגבעונים כבר החלו לעבוד. "ככל שמתעקשים ונאחזים בשטח יותר, הטווח בין הפינויים גדל. אני נשאר כאן גם אם זה רק תחת כיפת השמיים, לא הולכים לשום מקום", הוסיף ירד.