שלושה שבועות לאחר שמורדי ונטלי אוקנין שבו לביתם במודיעין, הם מדברים בגילוי לב על רגעי האימה והזוועה בכלא הטורקי. בריאיון בלעדי ששודר אמש (שבת) ב"חדשות סוף השבוע", הם סיפרו על הבדיקות הפולשניות, על איבוד תחושת הזמן בבידוד מוחלט, על הזכוכיות בתא שכאילו נועדו להזמין התאבדות - וגם נחשף היומן שכתבה נטלי בזמן אמת.
סיקור שוטף ב-N12:
- בני הזוג אוקנין נחתו בישראל
- פעולת ההסחה שהובילה לשחרור הזוג
- בטורקיה מסקרים את שחרור בני הזוג
- השאלות הפתוחות בפרשת המעצר בטורקיה
- בני הזוג אוקנין בריאיון לאחר השחרור
"פחד אימים, התקפי חרדה חזקים ואין תחושת זמן"
מאז שחזרו לארץ, כלפי חוץ בני הזוג נטלי ומורדי משדרים עסקים כרגיל. אבל כשהם לבדם בלילה, אז חוזרים הקולות והתמונות - החופשה שהפכה בן-רגע לסיוט מתמשך בבית מעצר. נטלי סיפרה: "יש לך מסדרון ואז כמה תאים בשורה, שכל התא ברזלים. שום חלון, אתה לא יודע יום ואתה לא יודע לילה. היו לי הזיות. נרדמתי בסביבות שתיים, אני לא יודעת אם זה היה לילה או צוהריים. אתה מאבד תחושת זמן. התקפי חרדה חזקים עם התקפי פאניקה שאני מורידה את החולצה ואני נחנקת. אני בפחד אימים".
"הזמן לא עובר לך שם", הוסיף מורדי. "התחלתי כבר לספור את הצעדים שלי - 17 סורגים על 9 סורגים של הדלת". על הרגע שבו הם נלקחו לבית המשפט, סיפרה נטלי בכאב: "התמוטטתי, הייתי שם באפיסת כוחות. אני חושבת שמשם היו צריכים לאשפז".
"הסוהרת אמרה לי: 'תרימי את החולצה', 'תורידי את המכנסיים'"
רק עכשיו מתחילים בני הזוג לשחזר את רגעי האימה שעברו עליהם בכלא הטורקי. "בסביבות 23:00 בלילה מגיעה לכלא, רואה שער גדול. המקום נראה מוזנח, רעוע, מגעיל. קר לי מוות והסוהרת אמרה לי: 'תרימי את החולצה', 'תסתובבי', 'תורידי את המכנסיים' - השפלה ממדרגה ראשונה שלא קרתה לי מעולם", שחזרה נטלי.
"כל המים והדמעות יוצאות יחד"
גם מורדי תיאר בקול שבור את הימים הלא פשוטים בכלא הטורקי. "אמרו לי להתפשט. להוריד את הבגדים חוץ מתחתונים. מכניסים אותי לאיזה חדר שהוא כולו עם סיגריות שעישנו אותם, זבל זרוק על הרצפה. שש שעות ישבתי ככה בכיסא. טרוריסטים היו איתי וזה הפך לי את הבטן". מורדי סיפר בדמעות כי "בחיים לא יצאו לי דמעות כאלו, כשהלכתי למקלחת - כל המים והדמעות יוצאות יחד".
"הלבישו אותנו בחלוק כזה של הקורונה לבן עם רוכסן, מכף רגל ועד ראש. ואז לקחו אותנו לחדר כזה אולם גדול שזרוקים בו מלא מזרונים", נזכרה נטלי. "ואתה צריך לקחת את המזרון הזה, מטונף, מסריח ברמות שאי אפשר לתאר. לא הצלחתי להירדם דקה. פחד אימים. גם היה לי כל הזמן בחילות וחוסר תיאבון. כמו חיה פצועה - הרגשתי שלא אשרוד זאת".
"פתאום יכולה להזדהות עם אנשים שהיו בשואה"
בנקודה הזאת נטלי החלה להרגיש שהיא מאבדת את שפיותה. אז החליטה לעשות מעשה והחלה לכתוב יומן על דף מאולתר של הכלא. "אני פתאום יכולה להזדהות עם אנשים שהיו בשואה. אולי בגלל שאני יהודייה במקום זר", היא אמרה על ההחלטה לכתוב יומן.
מאז הימים הקשים שעברו עליהם - בני הזוג אוקנין מנסים לחזור לשגרה, אבל נטלי עדיין לא מרגישה מוכנה מנטלית ופיזית. היא עוברת סדרת טיפולים, נפגשת עם אנשי מקצוע ומשתדלת להתנתק מהסיוט הטורקי. "אני לא ישנה טוב בלילה ומתעוררת מסיוטים ומחרדות", היא שיתפה. כחלק מתהליך ההתמודדות שלה, נטלי מתכוונת לצאת בסדרת הרצאות על החוויה הטראומטית - אבל החלום הגדול שלה הוא להשלים את היומן ולהוציא ספר על טיול יום הולדת שהסתבך בגלל תמונה אחת.