לפני 4 חודשים דיווחו תושבי יפו המודאגים למוקד העירייה שהשעון המוכר והמרכזי הפסיק לפעול. התברר ששניים או שלושה חוליגנים פרצו וטיפסו מבפנים לראש המגדל, שם הם תלו דגלים שנתקעו במחוגים וגרמו לנזק שהוביל לעצירת השעון.
"השעון הזה הוא סימבול של העיר ושל יפו. זה אחד מהדברים שמציינים אותה גם באתרי תיירות, וכן הלאה. זה חלק מההוויה שלה", מסביר רון חולדאי ראש עיריית תל-אביב יפו. כך, העירייה החליטה שצריך לתקן את השעון לפני כניסתה של השנה האזרחית החדשה. למשימה המורכבת נבחרה השענית סוזנה קאופמן שלמדה את הנושא בחו"ל, ולמזלנו נמצאת בארץ.
"אני מתרגשת כי זה שעון מ-1901 - זה מנגנון עתיק. יש לו שני חלקים. חלק של הליכה של השעון וחלק עם משקולת מלמטה, שזו בעצם המשיכה של השעון והיה צריך פעם בשבוע למלא את זה עם מפתח", הסבירה קאופמן והוסיפה "אז מישהו היה עולה על המדרגות, שם את המפתח ומרים את המשקולת והחלק שני זה של הצלצול של השעון שהיה מחובר לפעמון למעלה".
קאופמן מכירה את השעון היפואי עוד מילדותה "כילדה באתי לפה עם ההורים שלי, זאת הייתה אטרקציה. לפני 30 שנה כשעליתי לארץ, גרתי בתל אביב ואז הלכתי לעירייה כי נורא רציתי לתקן את השעון ביפו, זה היה חלום. הם לא סמכו עליי ואני הייתי עולה חדשה גם. אבל עכשיו, 30 שנה אחרי זה, פנו אליי".
השעון ביפו הוא אחד ממאה מגדלי שעון שהוקמו באימפריה העות'מאנית סביב שנת 1900. בדיוק מלאו אז 25 שנה לשלטונו של הסולטאן עבד אל-חמיד השני שהיה חובב שעונים. בתקופה שהוקמו מגדלי השעון שום דבר לא דפק כמו שצריך באימפריה, אבל מצד שני, הקפה התבשל לאט ואף אחד לא מיהר לשום מקום. "המדינה העות'מאנית, כמו כל מדינה באותה תקופה, רצתה להציג את עצמה כמודרנית. בתוך ההקשר הזה יש חשיבות הולכת וגדלה לזמן", הדגיש ד"ר אבנר וישניצר, מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.
הסולטאן הטורקי לא מימן את הקמתם של מגדלי השעון. בכל עיר שכיבדה את עצמה העשירים המקומיים הבינו לבד מה מצופה מהם. "האח של סבא רבא שלי, יוסף בק מויאל, באופן אישי תרם להקמת השעון 200 לירות זהב שבאותם הימים היה הון עתק", מספר שמוליק מויאל, שתיאר דוגמה אחת לתורמים שמימנו את הקמת המבנה המרשים. עכשיו, נוכל לחזור לבדוק מה השעה, בדיוק עם תחילתה של השנה האזרחית החדשה.