החרדים במסכה - פרויקט מיוחד: רוב הזמן שרה (שם בדוי), אישה בשנות ה-40 לחייה, נשואה, אם לילדים וסבתא לנכדים, נראית ומתנהגת כמו אישה חרדית. ובכל זאת, היא משתייכת לקבוצה שנהוג לכנות "אנוסים". חרדים שאיבדו את אמונתם באלוהים אבל ממשיכים להציג אורח חיים חרדי כלפי חוץ.
הכינוי "אנוסים" הושאל מיהודי ספרד שנאלצו להמיר את דתם לנצרות בתקופת האינקוויזיציה והמשיכו לשמור על יהדותם בסתר. "זה מי שחיה או חי בתוך החברה החרדית ומרגיש את עצמו לא חלק מהחברה, לא מאמין בדת", תיארה שרה. "יכול להיות שמאמין באלוהים אבל לא מאמין במה שהחברה רוצה שהוא יאמין".
כאחת מה"אנוסים", היא מגיעה אחת לכמה שבועות אל מרתף נסתר מהעין בשוק מחנה יהודה שבו מתקיימות מסיבות מחתרתיות של חרדים ויוצאים בשאלה. "מי יודע שאת פה"? "אף אחד", השיבה שרה. לדבריה, בעלה רק יודע שהלכה לפגוש חברות. "אם תראה אותי מחר ברחוב לא תזהה אותי. הפאה מאוד משנה את הפנים, את כל האדם, וגם החצאית מאוד משנה את הגוף". איפה את שומרת את הבגדים? "עמוק בארון, מוסתר מאחורי הרבה הרבה דברים אחרים. זה כמו שאני בהבימה 24/7. אני יורדת מהבמה רק כאן".
יהושע (שם בדוי), מארגן המסיבה, סיפר: "אנחנו מרשים לעצמנו להיות אנחנו בצורה מלאה ואף אחד לא שופט. אף אחד לא יגיד לך שום דבר גם אם תבוא עם כיפה או לא תבוא עם כיפה. אם תבואי חשוף או תבואי לא חשוף, תרקוד עם אישה או לא תרקוד עם אישה, או תרקוד עם גבר אחר או לא משנה מה".
אם פעם תופעת האנוסים בחברה החרדית הייתה שולית, נראה שבשנים האחרונות, בגלל החשיפה לאינטרנט, היא הולכת ומתרחבת. על פי ההערכות מדובר בעשרות אלפי אנוסים. אחד מהם הוא יצחק (שם בדוי), ולו סיפור כמעט בלתי נתפס. במהלך היום הוא לומד חברותא עם שבאבניקים, תלמידי ישיבות שפוזלים החוצה אל העולם החילוני, ושומר עליהם שלא ייפלטו מהעולם החרדי, בזמן שהוא עצמו מתלבט בדיוק כמו תלמידיו.
"יש רגעים שאני חושב על העתיד ואני אומר לעצמי: 'עזוב, תמשיך לחיות חיים פשוטים, נורמליים, סוג של חרדי מודרני, ולמה אתה צריך את הבלגן?' ויש רגעים שאני אומר לעצמי: 'שימות העולם, לא מעניין אותי שום דבר, אני עוזב את הכול ובורח'", סיפר יצחק. "אבל אני נשוי ומחובר ויש לי ילדים, אין כזה דבר לברוח, אין מושג כזה".
לדבריו, אשתו "יודעת הכול". "עם אשתי דיברתי הכי פתוח בעולם. היא יודעת בדיוק לאיפה אני הולך ומה אני עושה, והיא קיבלה את זה לא קל", והילדים? "אני מאמין שהם יודעים הרבה יותר ממה שאני יודע שהם יודעים".
בלילה, אחרי ארוחת שישי יחד עם המשפחה, הוא צועד רגלית אל מחוץ לשכונה החרדית שבה הוא גר והולך ל"עונג שבת". חברו אוסף אותו ברכבו ומשם הם נוסעים יחד לבלות עם חברים בירושלים, נבלעים בבית קפה בירושלים שבו מתאספים מידי שבת בעיקר צעירים שחמקו מהבית אחרי סעודת ליל שבת, ומגיעים כדי לבלות ולשיר שירי שבת.
חלק מהאנוסים יישארו בעולם החרדי למרות שהלב שלהם לא שם. אבל בשביל רבים אחרים, התקופה הזאת בחיים היא רק שלב בדרך ליציאה מהחברה החרדית. "הייתי מאוד רוצה לעשות שינוי, אני עדיין לא רואה איך עושים את השינוי הזה", סיפר יצחק. "יש לי איזשהו פחד מניתוק מהמשפחה, למשל, מהורים, האחים. ואני חושב שגם יכול להיות ניתוק מאשתי, וגם את זה אני לא רוצה".