במשך 6 חודשים בשנת 1953 ישב ישראל עמרם, אז ילד קטן, בכלא הירדני בעיר העתיקה בירושלים. גם היום, בגיל 74, הוא עוד זוכר את פניו של מנהל הקישלה (כינוי לבית מעצר בתקופה העות'מאנית), את בגדי התליין ואת מילות העידוד שלחשה לו אימו כשהיו ביחד בתא לאחר שהואשמה בריגול נגד הממלכה הירדנית. את הסיפור הלא מוכר על המרגלת היהודייה בירדן שרה עמרם, אנחנו מגלים ביומנים עבי כרס שכתבה בכתב יד צפוף ובעיתונים ששמרה.
זהות חדשה
שרה עלתה לארץ עם משפחתה מאפגניסטן, בחורה צעירה, יפהפייה, עם כישרון אדיר לשפות וסקרנות שלא ידעה גבולות. בגיל 15 התאהבה בחייל רוסי נוצרי מבוגר ממנה ב-20 שנה ששירת בירושלים העתיקה שהייתה אז בשליטה ירדנית. כשנכנסה להיריון, הבינה שהיא חייבת להסתיר ממשפחתה את הרומן והחליטה להתנתק ולהיעלם.
"אימא פנתה למשטרה ואמרה להם: 'איבדתי את תעודת הזהות שלי'. אמרו לה: 'תני לנו את הפרטים, נוציא לך תעודת זהות'. והיא קראה לעצמה קטרינה אלכסנדרובה" מספר ישראל בנה. עם התעודה החדשה, היא מחליטה בשנת 1947 לעבור לגור בצד הירדני של ירושלים המחולקת ומעת לעת ממשיכה לחצות את הגבול לצד היהודי ולהתבונן מרחוק על משפחתה שלא ידעה מה עלה בגורלה.
במחתרת היהודית, שם היו מבצעים מעקבים באותה תקופה, הופתעו מכך שהיא מצליחה לעבור כזו חופשיות וניסו לגייס אותה לצד שלהם. "אם את כל כך אוהבת את המדינה ורוצה לתרום, תעברי את הגבול יש לך תעודת זהות רוסית".
האוטו של המלך עבדאללה
שנה אחרי שנולד, שרה מסרה את ישראל לבית תינוקות שבו הוא גדל כילד רוסי נוצרי וחונך על ידי נזירות. עד גיל 6 המשיך לעבור בין פנימיות בירדן, כשהוא לא יודע דבר על שורשיו היהודיים, בזמן ששרה, שדיברה גם ערבית, השיגה עבודה בנציבות הפליטים של אונר"א וכך החלה לבקר במחנות פליטים ובבסיסים צבאיים וגם לפלס דרך בין קצינים ובכירי ממשל ירדנים.
ישראל הוסיף ואמר: "היה לה ביטחון עצמי והיא ידעה עם מי להיפגש. ידעתי שהיא עסוקה כל הזמן, נפגשת עם אנשים מאוד חשובים. יום אחד היא קיבלה הזמנה מהמלך עבדאללה. זה היה מסיבה שהוא עורך במלון פילדלפיה בעמאן". ישראל מספר כי באותו המפגש בין אימו למלך, הוא הציע לה מתנה יקרת ערך – רכב. "הוא פונה אל אימא שלי ואומר לה: 'קטי, תבחרי לך אוטו'. היא קיבלה מכונית פורד קטנה, שחורה. אני כבר הייתי בבית ספר סנט ג'ורג', בית ספר אנגלי והייתי כמו הילדים של העשירים. לוקחים אותי עם האוטו של המלך עבדאללה".
חקירת הבולשת הירדנית והמאסר
במהלך השנים שבהן חיו בירדן הוקמה מדינת ישראל, והם עדיין בעברה השני כבר לא יכולים לחזור. במקביל, שרה ממשיכה לאסוף מידע שלא ברור עד היום אם הצליח להגיע ליעדו. עד שבסוף שבוע אחד, כשישראל היה עם אימו בבית, הגיעה אליהם הבולשת הירדנית. במהלך החיפוש התגלה ששוטרי הבולשת מצאו מכתב ששרה כתבה למשפחתה בעברית וניסתה להעביר אליהם דרך שליח או"ם שהיה עמה בקשר.
ישראל, שהיה עד לחקירה, מתאר כעת את מה שאירע. "מגיע ראש הבולשת עם כל הצוות, ואומר לה: 'התפקיד מחייב'. הוא לקח את המנורה, הוא שבר אותה על הברך והוא לא הסתכל אפילו, הוא אמר: 'תגידי לי מה יש פה'. זה אומר שהוא ידע". בסופן של החקירות נערך משפט שבמהלכו שרה סירבה להודות בכך שהיא יהודיה. למרות זאת, החליט השופט לשלוח אותה ל-12 שנים בכלא, שקוצרו לבסוף ל-3 שנים.
ישראל, ששהה עם אימו במאסר והוא בן 6, מספר על החוויה הטראומתית מתוך התבוננות כמעט נוסטלגית. "זו התקופה היחידה שהיינו ביחד בשנים ההן. זו התקופה, 6 החודשים האלה. מעבר לזה, שנים לא הייתי איתה". אחרי חצי שנה, שרה משתכנעת שעדיף לישראל להיות בפנימייה של ערבים נוצרים ברמאללה ולא בכלא ביחד איתה. הוא יוצא מהכלא והם נפגשים שוב ביום השחרור, כשישראל כבר בן 10.
"רגע האמת"
"בשנת 1956 מעלים אותנו על משאית צבאית ישראלית ואנחנו מגיעים למעבר מנדלבאום – הגבול. ואז מגיע רגע האמת - אנחנו יורדים מהמשאית הצבאית ומתחילים לשאול אותה שאלות, מדברים איתה באנגלית, והיא מנסה כל הזמן לדבר עם הנציג הישראלי כל מיני שפות שהם לא יבינו. ואז היא צעקה בעברית: 'קוראים לי שרה עמרם, אני יהודייה ואני רוצה להישאר בישראל'". מספר ישראל, שבאותה העת כלל לא ידע עברית ולא הבין את דבריה של אימו.
ישראל מוסיף ומספר על האירוע בו פגש לראשונה את משפחתו. "אחרי כמה דקות שאנחנו יושבים, אימא אומרת לי: 'אתה רואה את האישה הזקנה הזאת? זאת סבתא שלך'. לא ידעתי איפה אני חי, הייתי בהלם. שמחתי מצד אחד כי יש לי משפחה סוף סוף, ומצד שני, למה לא כמו כולם? למה לא להתביית פה ולגדול פה ולא לשחק עם המוח של ילד. זה קשה לי".
בסיפור הבלתי ייאמן הזה יש עוד כל כך הרבה שלא ידוע וחלקים ממנו כנראה כבר לא נדע לעולם. שרה עמרם נפטרה לפני 3 שנים, וסודות רבים לקחה איתה לקבר. ילדיה רואים בה גיבורה ושואפים כעת להחזיר את כבודה.
