השר לשעבר פרופ' אמנון רובינשטיין הלך היום (חמישי) לעולמו בגיל 92. רובינשטיין, חתן פרס ישראל לחקר המשפט, כיהן כשר בארבעה משרדים.
רובינשטיין נולד ב-5 בספטמבר 1931 בתל אביב וגדל בבית אידיאולוגי לדבריו: "ספגתי את האווירה הזאת, ומגיל צעיר רציתי לתקן את העולם ולמנוע עוול". רובינשטיין שירת בצבא כקצין בחיל התותחנים. לאחר שסיים את שירותו הצבאי בדרגת סרן, פנה ללימודי משפטים, כלכלה ויחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים.
רובינשטיין התמחה בפרקליטות המדינה ואצל עו"ד חיים צדוק, שכיהן בעבר כשר המשפטים. בהמשך הוסמך לעריכת דין ולמד משפטים בבית הספר לכלכלה LSE בבריטניה. כמו כן שימש כמרצה באוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב, ואף כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בין השנים 1963-1973. באחת מעבודותיו באותה תקופה קבע רובינשטיין כי לכנסת יש את הסמכות לחוקק חוקי יסוד וחוקה, ואף ציין כי בית המשפט יכול לבטל חוקים שלא עולים בקנה אחד עם החוקה.
בשנת 1969 פרסם את הספר "המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל" יחד עם ברק מדינה - ספר שיצא במהדורות רבות ונחשב לספר מכונן בלימודי המשפטים בישראל. בשנות ה-70, לאחר מלחמת יום הכיפורים, נכנס רובינשטיין לעולם הפוליטי: ב-1976 מונה לסגן יו"ר האינטרנציונל הליברלי ושנה לאחר מכן נבחר לכנסת מטעם מפלגת "שינוי" החדשה, שנמנה על מקימיה.
"הדחיפה להקמת המפלגה הייתה התחושה שאחרי מלחמת יום הכיפורים אין אחריות מיניסטריאלית ואין מי שייתן את הדין על המחדל שכמעט המיט עלינו חורבן - היו אז הרבה תנועות מחאה, אבל הערכתי שמחאה בלי כוח פוליטי תהיה חסרת משמעות", אמר בעבר על החלטתו לעזוב את האקדמיה לטובת הפוליטיקה.
מיוזמי התחרות בשוק הטלוויזיה והרדיו
בהמשך הצטרפה המפלגה לד"ש של יגאל ידין, אך רובינשטיין סירב להיכנס לממשלת בגין. בהמשך התפצלה המפלגה ורובינשטיין עמד בראש "שינוי". במהלך שנותיו בכנסת, שרובן עברו באופוזיציה, כיהן בוועדת רבות ואף עמד בראש ועדת האתיקה, ראש ועדת הכלכלה, עמד בראש ועדת המשנה להפרטה וועדת חוקה, חוק ומשפט. כמו כן כיהן כחבר בוועדת החוץ והביטחון ועמד בראש ועדת המשנה לענייני קהיליית המודיעין.
בממשלת האחדות והרוטציה שהוקמה ב-1984 הוא מונה לשר התקשורת. בממשלתו של שמיר המשיך לכהן כשר התקשורת עד למאי 1987, אז הוחלף על ידי גד יעקבי מהמערך. במהלך כהונתו פעל להקמת הטלוויזיה המסחרית והערוץ השני, לקידום התחרות בשוק הטלוויזיה והקמת שידורי הכבלים. גם בתחום הרדיו פעל ליצירת תחרות ולהקמת הרדיו האזורי.
ב-1992, כאשר הצטרפה מרצ לממשלה בראשות יצחק רבין, מונה לשר האנרגיה והתשתיות, וגם הופקד על תיק המדע והטכנולוגיה למשך כחמישה חודשים. ב-1993, לאחר ששולמית אלוני נאלצה לעזוב את משרד החינוך בשל מחלוקת עם השותפות החרדיות בממשלה, רובינשטיין החליף אותה ועזב את משרד התשתיות. גם בממשלה הזמנית לאחר רצח רבין המשיך לכהן כשר החינוך, התרבות והספורט.
מחוקי היסוד ועד לאהדת התיכוניסטים
במהלך תקופה זו קידם רובינשטיין רפורמה מקלה במערך הבגרויות, במהלכה הוגרלו הבחינות ופחת מספרן. הרפורמה זכתה לשבחים רבים והגבירה את האהדה הציבורית אליו, ומספר תלמידים אף הניפו אותו על הכתפיים לעיני המצלמות. כמו כן פעל רובינשטיין להקמת רשת מכללות ארצית על מנת לשפר את הנגישות של כל צעיר להשכלה גבוהה.
מלבד העשייה בממשלה, רובינשטיין טען כי הישגו הגדול בכנסת הוא העברתם של חוקי היסוד "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק" ב-1992) - חוקים עליהם כתב עוד בתקופתו כמשפטן. באתרו הרשמי כתב רובינשטיין כי "החוקים האלה מבטאים את הרעיון שזכויות אדם עומדות מעל חקיקה רגילה ומעל משא ומתן קואליציוני - העברתם הייתה מהפכה חוקתית".
באוגוסט 1999 נרשם רובינשטיין בספרי הימים של הכנסת בשל פרשה מביכה: זלמן (שושי) וינדר התקשר לכנסת, התחזה לפרופסור והודיע שרובינשטיין נפטר ממחלה. כאשר הגיעה הידיעה ליושב ראש הכנסת דאז אברהם בורג, הוא הודיע על כך מיד במליאה ונשא נאום הספד נרגש לזכרו של רובינשטיין, בעוד חברי הכנסת עמדו לדקת דומייה. "חבר הכנסת רובינשטיין לשמחתנו הרבה חי - כזאת עוד לא היה", אמר בורג לאחר מספר דקות - לקול צחוקם של חברי הכנסת.
ב-2002 התפטר מן הכנסת ושב לאקדמיה: הוא מונה לדיקן בית הספר למשפטים במרכז הבין-תחומי בהרצליה, וטען כי חזר על מנת לחנך את הדור הצעיר בצורך לאיזון "בין מדינה יהודית למדינה השומרת על זכויות האדם ועל עקרון השוויון". בשנת 2003 זכה בפרס אביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון, וב-2006 נבחר כחתן פרס ישראל לחקר המשפט.
"פרופ' אמנון רובינשטיין הוא אבי המשפט החוקתי בישראל. מתחילת דרכו בתחום המשפט ועד עצם היום הזה הוא הרבה לחקור ולפרסם מאמרים וספרים בתחום המשפט החוקתי בישראל ובמדינות אחדות מחוצה לה", נכתב בנימוקי השופטים. "בתפקידיו הציבוריים שימש פרופ' רובינשטיין מופת לאיש ציבור המשלב בהצלחה נמרצות, מקוריות ויעילות יחד עם חזון ועם ערכים של תרבות והגינות".
"לפרופ' רובינשטיין מסכת מפוארת של מחקרים משפטיים ואחרים והעמדת דורות של תלמידים ששאבו ממנו ערכים והשראה, נוסף לפעילות ציבורית מרשימה וממושכת שהקנתה לו מעמד של מנהיג בולט מבחינה ערכית וביצועית בתחום המשפט והחברה", ציינו השופטים. במהלך השנים פרסם ספרים רבים, בהם "להיות עם חופשי", "מהרצל עד גוש אמונים וחזרה" ו"אכיפת מוסר בחברה מתירנית".
פרופ' אמנון רובינשטיין היה חבר סגל בכיר באוניברסיטת רייכמן. נשיא האוניברסיטה פרופ' אוריאל רייכמן נפרד ממנו: "אמנון היה חבר יקר, שותף לדרך ואיש חזון עם תרומה אדירה לאקדמיה הישראלית ולפתיחת שערי ההשכלה הגבוהה. איבדתי היום מורה, חבר ושותף לדרך שהשפיע עליי רבות במסע חיי".
אוריאל לין, יו"ר ועדת חוקה לשעבר, מי ששיתף פעולה עם אמנון בהעברת חוקי היסוד של זכויות הפרט, ספד לו: "מהפוליטיקאים המוכשרים והטובים אי פעם בישראל. מגדולי המחוקקים אם לא הגדול שבהם. הוא היה מגדולי הבונים והלוחמים למען זכויות היחיד, הראשון מבין המבינים את המשפט החוקתי בישראל".