עשרה מטר מרובע, ארבעה קירות וגג אחד - הכול צנוע בבית החדש של זהר טייב, אבל כשמסתכלים על המקום ועל זהר עצמו, כמעט בלתי אפשרי להאמין כמה הרבה עבר עליו ובכמה מעט זמן. לפני כשנה ו-3 חודשים חי זהר ברחוב, לידה תחנה המרכזית בדרום תל אביב. הוא קיבץ נדבות, נסמך על בתי תמחוי כדי לאכול והתמכר לסמים - איש צעיר ללא עתיד או תקווה.
היום זהר חי בדירה קטנה, הוא נקי לגמרי מסמים ומחפש עבודה כהנדימן ושיפוצניק כדי לכסות את חובותיו מחייו הקודמים, וכדי לסייע לאנשים לבנות ולתקן את מה שבמשך שנים ארוכות לו פשוט לא היה - בית. "כרגע זה עוד בטיטולים", מספר זהר על העיסוק החדש שלו. "אבל אבל לאט-לאט בעזרת השם זה יצמח ויגדל. נצליח לעבור את כל המשוכות האפשריות ונטפס למעלה, כמו שכולם בסופו של דבר רוצים בחיים".
דרך רצופת מהמורות
מור שעל ודריה ספוז'ניק תרמו רבות בשיקומו של זהר. הן זיהו את הרצון שלו להשתקם, וסירבו לוותר עליו אפילו כשהוא עצמו כבר ויתר. למור יש עמותה הנקראת "עולם ומלואו", והיא מתעדת דרי רחוב ומסייעת להם להסתדר בעולם. דריה פשוט התאהבה באישיות של זהר, בתמימות שהשנים ברחוב לא הצליחו לסדוק. הן התעקשו עליו גם כשברח מההוסטל וגם כשחווה קשיים נפשיים, וסידרו לו חדר במלונית עד שהוא הצליח לממן לעצמו דירה קטנה. "יש לו צ'ארם כזה. אני ובעלי ישר נדלקנו עליו והבנו שיש לו תשוקה כזאת לצאת ולחיות חיים נורמטיביים", מספרת דריה.
לאחר שהוציאו אותו מהרחוב, דריה ומור לימדו את זהר כישורי חיים - ניהול תקציב, כביסה ומיומנויות קריאה. אבל דווקא שנראה היה שהוא עולה על דרך המלך, הגיעה ההתדרדרות. "כשזהר הגיע לשלב שהוא היה צריך לממן את הדירה התחילה רגרסיה קטנה", מתארת דריה. "הוא אמר 'עדיף לי ברחוב, הכל היה הרבה יותר פשוט. מה אני צריך את כל הכאב ראש הזה?'".
"כל הזמן הייתה לי תחושה שאני מפסיד דברים" מסביר זהר. "תחושה שדברים זזים ואני תקוע בעבודה. כדר רחוב אתה לא מחויב לשום דבר, אתה יכול לעשות מה שבא לך". ברחוב זהר אכן היה חופשי ובלי מחויבות, אך את סכומי הכסף הזעומים שהיה מרוויח על בגדים שאסף מהזבל, היה מבזבז מיד על מנת הסם הבאה.
אבל זהר לא נכנע לדחף לחזור לחייו הקודמים. הוא קם על הרגליים ופתח פרק חדש בחייו, ואף לאחרונה הציע נישואים לבת זוגו בחודשים האחרונים. שנה אחרי שעזב את הרחוב הוא חזר למקומות בהם היה ישן, והפעם כדי לחלק מזון, להיות הצד שנותן.
