מאבק שרחוק מלהסתיים: 130 שנים חלפו מאז שהקרן הקיימת והברון רוטשילד החלו לרכוש קרקעות עבור בני העלייה הראשונה. בהמשך, תבע משה סמילנסקי את האמרה: "אם חקלאות כאן, מולדת כאן", אז המולדת עדיין נוכחת. לגבי החקלאות והבעלות על הקרקע, זה כבר מוטל בספק. אמש (ראשון) פרסמנו ב"מהדורה המרכזית" את הקרב שמתנהל בשנתיים האחרונות על השטחים הוותיקים, שהפכו למגרשי נדל"ן. "השטחים הפכו לסוג של חצר אחורית", טען עודד הלפרין, ראש מועצת כפר תבור.
בשנתיים האחרונות זה הפך מאירוע בודד לתופעה שכבר פקדה את ראש פינה וכפר תבור במזרח, והגיעה עד קיבוץ אפק במערב. חקלאים קשישים שהפסיקו לעבד את האדמה בחרו למכור אותה. הרוכשים, לרוב חברות נדל"ן ומתווכים מהחברה הערבית, קפצו על המציאה. אלו חילקו את השטח החקלאי לעשרות יחידות משנה, מכרו לתושבי הכפרים הסמוכים - וגזרו קופון שמן. היבול הראשון שצמח כאן, תחת ההנהלה החדשה, הוא הגדרות.
"חילקו את אדמות החקלאות לחלקות קטנות כאלה של חצי דונם-דונם - והפכו אותן במקום חקלאות למין פארק פרטי עם עצי נוי, עצי פרי, ספסלים, מנגלים, נדנדות", סיפר ניצן פלג, ראש המועצה האזורית גליל תחתון. "הבזנ"טים זה הסימונים של החלקות, זה מסמן את החלקות. זאת אומרת, יש להן כבר בעלים וגדרו אותן.
"הלב מתכווץ. זה מין אגרוף לבטן - שינוי של 180 מעלות"
ירדן ריקלין, חקלאי ממושב אילניה, שיתף את תחושותיו על התופעה: "הלב ישר מתכווץ. כאילו זה מין אגרוף לבטן, ככה התחלנו. סבא לקח כסף, קנה אדמות - ועכשיו זה השתנה 180 מעלות. במשמרת שלנו אנחנו פשוט מפסידים את הדבר הזה שרק לפני רגע זכינו בו". לטענתו, האינטרס לקניית השטחים - הוא אינטרס לאומי, ולא חקלאי-כלכלי.
מי עומד מאחורי רכישת הקרקעות ומה השיטה?
רפיק חורי מחברת R.K.A, שנחשף בעבר בעיתון מקור ראשון, הוא חלק מהשיטה. עמוד הפייסבוק של החברה שלו עמוס בסרטונים של קרקעות חקלאיות למכירה עם פירוט היתרונות של כל שטח. הסכומים גבוהים, גם קצב המכירות, למרות שלשני הצדדים די ברור שחקלאות אמיתית לא תהיה כאן יותר. בשיחה של חדשות 12 עימו, הוא אמר כי יש שטחים שהוא מכר ב-250 אלף שקלים.
סוחר קרקעות אחר הוא עו"ד ג'ריס דחדולי בעלי חברת פיטרא נדל"ן והשקעות. במשך חודש שלם ניסינו לתאם איתו מפגש כדי לשאול על דרכי העבודה שלו, פיצול הקרקעות והגידור, אבל הוא לא התלהב לדבר על הנושא. לאחר מכן הצלחנו להשיג אותו. "מדברים על דוקטורים, רופאים ועורכי דין שרכשו קרקעות כאילו שהם פושעים", טען. "אלה שטויות במיץ עגבניות שאני לא מאמין. מי שקנה - זה מטעמי השקעה בלבד".
רוכשי הקרקעות החדשים
פהמי עזאיזה, הוא אחד ממאות הרוכשים, שרכש קרקע חקלאית בגליל התחתון כנכס - למרות שזו לא קרובה לאף יישוב ולא תושבח בעשרות השנים הקרובות. "חיפשתי חלקת אדמה על סך דונם בשביל לתת לבת שלי", סיפר.
אמיל באשה, בעבר איש אחזקה של קיבוצי הסביבה, יחגוג בחודש הבא 80. את חלק מכספי הפנסיה שלו, הוא השקיע באדמה הרחק מביתו. הוא סיפר מה עושה בזמנו הפנוי עם השטח החקלאי: "אני בא עם אשתי, מדליק גחלים, שותה כוסית ערק, יושב, עושה כיף, סוגר, הולך הביתה".
ההשלכות של מכירת הקרקעות - והמאבק הכושל מול המדינה
ראשי המועצות עודד הלפרין וניצן פלג סיפרו מה קורה בשטחים הללו בסופי השבוע: "יהיה ניתן לראת לעיתים עשרות מכוניות, מנגלים, על האש-ים, שולחנות פרוסים, ארוחות של עשרות אנשים. יש מקומות שיהיו בהם שאריות של בירות בבוקר וויסקי וודקה, זאת אומרת שיש שם כבר חגיגות.
בתחילת הדרך, התושבים המקומיים היו הראשוניים להתריע. ראשי המועצות הסמוכות נזעקו, אבל רשויות המדינה לא מיהרו לטפל באלו שהתחפשו לחקלאים. לפני שנה ניתן צו הריסה למתחמים בשטחים החקלאיים - אך הגדרות עדיין עומדות. השופטת אוסילה אבו אסעד מבית המשפט המחוזי בנצרת, קבעה כי הגדרות עומדות בתנאי החוק.
המועצות מצידן החליטו שמדובר בשטח לנופש, הכפילו את הארנונה, וסיכמו עם קק"ל שזו תרכוש מעתה שטחים ותשמור על בעלות יהודית. "יש כעס גדול על המדינה שנתנה לזה לקרות", אמר עודד הלפרין. החקלאי ירדן ריקלין טען אף כי מדובר בהיבט מסוים בבגידה.
כל עוד המדינה מקדשת את המרכז והחקלאים נוטשים את התחום הנוף שלנו יהפוך פחות ירוק ויותר נעול. "אנחנו באנו להחזיק את הקרקע, להרים אותה, לחיות פה, ואנחנו מקימים פה מדינה לתפארת", הוסיף ריקלין. "זה השורשים של ההייטק. זה מתחת לאדמה, אולי לא רואים את זה אבל זה השורש".
בפרקליטות החליטו בשבוע שעבר לא להגיש ערעור על פסק הדין של בית המשפט מנצרת, וגורמים אחרים בכירים משפטיים מעריכים שלפסיקה הזו עלולה להיות השלכות לא נעימות.
עו"ד ג'ריס דחלולי מחברת פיטרא נדל"ן מסר בתגובה: "מדובר בחברה מסחרית שרוכשת קרקעות מהבעלים ומבצעת חלוקה של השח בהתאם לשימושים המותרים בחוק. החברה מכרה תתי-חלקות לאנשים פרטיים לצורך השקעה".
רפיק חורי מחברת rka נדל"ן מסר בתגובה: "משרדנו לא עוסק בסחר קקעות אלא בתיווך מקרקעין בכל רחבי המדינה ללקוחות מהחברה הערבית והיהודית. מדובר בעסקאות שבוצעו מרצון חופשי של שני הצדדים והמקרקעין חולקו ליחידות קטנות משיקולים עסקיים ומסחריים של בעלי השטח".