ג'וני עדינה, גרוש ואב לילדה, הגיע לתל אביב לפני 13 שנה. הוא נמלט מאריתראה לאחר שגויס לצבא, שם השירות יכול להימשך חיים שלמים. בישראל הוא נחשב לאחד ממנהיגי הקהילה האריתראית, אבל את עיקר זמנו הוא מבלה בעבודה: בהובלות ובניקיון. הוא גר בדירה עם עוד חמישה שותפים, שאת חלקם הציל מהרחוב. "באריתראה לכל אחד יש בית ומשפחה. פה אין לך מישהו שידאג לך, אתה לא אזרח, אתה לא חלק מישראל", מספר ג'וני בכאב.
ג'וני מגיע ממקום למקום על גב הריקשה שלו, כלי רכב תלת-גלגלי. הריקשה מסמלת בעיניו את ההגבלות שמוטלות עליו בידי המדינה. "אסור לנו להוציא רישיון, אסור לנו לצאת מהמדינה ולהיכנס אליה. אנחנו משלמים מס הכנסה, אבל לא מקבלים החזר נקודות מס, ולא מקבלים פנסיה", הוא משתף.
פעם היו לג'וני חלומות גדולים, אבל היום, בגיל 37, הוא בעיקר מנסה שלא לתת למחשבות עליהם להפריע לו בעבודתו כשוטף כלים: "אם תחשוב למה אני שוטף כלים - בסוף אתה תיפגע בעצמך. מזל שאני פה, ככה אני מחזק את עצמי. יש אנשים שלא מגיעים למצב הזה. יש אנשים שהם הומלסים, יש אנשים שבסמים".
"בלילה המצב פה קטסטרופה"
בשיא גל ההסתננות שהו בישראל 65 אלף אריתראים וסודאנים, שהגיעו לישראל דרך הגבול עם מצרים. המדינה אפשרה להם להיכנס וזרקה אותם באוטובוסים לשכונות דרום תל אביב החלשות ממילא, ללא הליך קליטה. כ-16 שנים חלפו מאז תחילת גל ההגירה ההוא ומספרם של המהגרים מאריתריאה ומסודאן הוא 25 אלף בישראל כולה. הרוב עזבו את הארץ לאחר שלא קיבלו מעמד וזכויות. אבל עד היום שכונות בתל אביב כמו שפירא ונווה שאנן הן בעלות צביון אפריקני מובהק.
"כמעט לא נשארו פה בתי כנסת, הצביון של השכונה פה השתנה, נשארו מעט מאוד ישראלים", מספרת סוזי כהן צמח, פעילה למען שכונות דרום תל אביב. "בלילה, בשעות המאוחרות, המצב פה קטסטרופה".
בסיבוב לילי קצר באותן השכונות ניתן לזהות גברים שתויים, כוכי אלכוהול ואלימות. אמבולנס של מד"א שמחכה מתחת לאחד הבתים בשכונה מושך את תשומת ליבם של התושבים המודאגים. צוות מד"א מספר להם את הבשורה המרה – הדייר באחת הדירות בבניין נמצא ללא רוח חיים לאחר שנחנק למוות. "מרוב שהיה קר לו הוא הדליק פחמים, מנגל. באו לבדוק ומצאו אותו מת במיטה", מתאר ג'וני.
"בישראל אתה לא כמו כולם"
לפני כמה שנים פתחה קנדה את שעריה למהגרים מאריתראה. מי שרוצה להגר לשם, צריך לאתר מכר קנדי שיוכל לערוב כלכלית - ולאחר תהליך של כמה שנים, הם זוכים לאזרחות. מ-2016 עזבו את ישראל לקנדה כמעט 9,000 אריתראים.
"אני פה 11 שנים, וביקשתי את המקלט, אפילו לא ענו לי כאן. אתה פה לא כמו כולם. אתה שונה. זה פוגע בך", מספר אמאן אמאניה, שהחליט להגר מישראל לקנדה. ג'וני מוסיף: "בקנדה רואים אותו אחרת - חוקי, מכובד".
11 שנה עבד אמאניה בישראל בעבודות מטבח, קובר את החלומות במגירה. עכשיו הוא עוזב את הארץ בדיוק כפי שנכנס אליה, בלי משפחה, בלי השכלה, אבל עם תקווה לחיים קצת יותר טובים. "בטוח שאני אעשה משהו שם. אני אעבוד בעבודה מסודרת וטובה, אני אלמד גם שם. אני אעבוד קשה ואני אתקדם. יש לי אפשרויות - אין לי גבולות שם".