הבן נפל בעזה, האב נפצע ב-7 באוקטובר בהיתקלות
סנ"צ דורון אלוני, מפקד ימ"ר לכיש, יצא ב-7 באוקטובר לחלץ צעירים מהמסיבה ברעים, בהם גם אחד מבניו. הוא מיהר לצאת מביתו באופקים, בדרך נתקל במחבלים ונפצע ברגלו. גם בנו האמצעי הצליח להינצל מהתופת. אתמול (שלישי) התבשר דורון על מותו של בנו הצעיר ערן בקרב בעזה.
במתקפת הפתע של חמאס האב דורון הוזעק לתחנת המשטרה. שם פגש את מפקד תחנת רהט ג'ייאר דוידוב ונסע יחד איתו ברכב ממוגן לרעים. השניים נתקלו בחוליית מחבלים, ג'יאר נפל בקרב ודורון נפגע והצליח לחלץ עצמו משם. בנו האמצעי נמלט והציל את עצמו מהמסיבה.
אמש נפל בצפון הרצועה סמל ערן אלוני, בן 19, היה לוחם בגדוד 51 של חטיבת גולני. "ערן היה נער יפה תואר, חכם, מנהיג אמיתי שאהב את חבריו וחבריו הקיפו אותו באהבה", ספדו לו בעיר אופקים. "הוא היה חבר בקבוצת שביל ישראל וטייל לאורך כל שנות נעוריו בשבילי הארץ. התנדב באופן קבוע ועשה זאת באהבה גדולה".
תומר נאם ללוחמיו לפני הכניסה לעזה: "אתם לא דור הטיקטוק"
סא"ל תומר גרינברג, מפקד גדוד 13 של חטיבת גולני, נפל אתמול בקרב בצפון רצועת עזה שבו נפלו עוד שמונה לוחמים וקצינים, כשהוא בראש הכוח עם לוחמיו. גרינברג, בן 35 בנופלו, נכנס לתפקיד רק לפני כחצי שנה, והגדוד שעליו פיקד איבד 41 לוחמים בשבת השחורה ב-7 באוקטובר.
שיחת מוטיבציה שערך ללוחמיו בימים הראשונים למלחמה תועדה - וריגשה רבים. "בעוד עשר שנים יהיה מג"ד גיבור לגדוד 13, עם לוחמים גיבורים, חלקכם תהיו כבר הורים, חלקכם לא יודע איפה תהיו. הוא יקפיץ את הגדוד ביום כיפור ויספר עליכם ויראה תמונות של ההרוגים שלנו", אמר סא"ל גרינברג ללוחמיו.
"חיוכו הכובש של ליאל ילווה אותנו תמיד"
סרן ליאל חיו, בן 22 משוהם, היה מפקד מחלקה בגדוד 51 של גולני ונפל בקרב בסג'עייה אתמול. בני משפחתו סיפרו שלא הספיקו לראותו מאז 7 באוקטובר. "תמיד כששאלנו אותו לשלומו הוא ענה בצורה חיובית, כדי שלא נדאג", סיפרו אחיותיו ליהי, נוי ואביה. "חיוכו הכובש ילווה אותנו תמיד".
שלוש האחיות ספדו בכאב לאחיהם האהוב: "הוא היה אדם צנוע ועניו, אח מסור ובן אוהב ומתחשב להוריו. הוא היה איש של מעשים, אופטימי, מצא פתרון לכל בעיה ועמד תמיד לצדינו. בכל מקום אליו הגיע הסתכלו עליו בהערצה. גם הפעם רץ ראשון למשימה, היה מסור לחייליו ולמשימה".
הראל כחלון, בת זוגו של ליאל בחמש השנים האחרונות סיפרה עליו: "איך אסכם בכמה מילים חמש שנים? כל מי שמכיר אותי יודע שאין הראל בלי ליאל. בכל מקום ששאלו אותי מי חבר שלי תמיד עניתי בגאווה - ליאל חיו, כי תמיד ידעתי שאקבל תגובה מתלהבת של 'אני מכיר אותו , גבר אמיתי'. חיכיתי לטבעת מהיום שנפגשנו ואני אמשיך לחכות".
משה, אביו של ליאל ז"ל, נסע עם בני משפחה וחברים לפני כשבועיים לשטחי ההתארגנות, כדי לפנק את חיילי הצוות בארוחת "על האש". הסרטון המרגש הפך לתיעוד האחרון המושתף של השניים.
אל"מ בן בשט היה אמור להשתחרר – ונפל בקרב
אל"מ יצחק בן בשט, נהרג גם הוא בהיתקלות בשכונת סג'עייה. בן בשט בן 44, משדה יעקב, שימש במהלך שירותו הצבאי כמפקד חטיבה 11, המכונה חטיבת הקומנדו במילואים, מפקד חטיבת פארן ומפקד גדס"'ר גולני. במלחמה פיקד על חפ"ק מח"ט גולני והיה אמור להשתחרר משירותו הצבאי בקרוב. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.
ביישוב נוה צוף בו גדל בן בשט ספדו לו: "יצחק מגיבוריה ומגדוליה של הארץ הזו, מפירותיה המשובחים ביותר של בנימין ושל היישוב נוה צוף. הוא נפל על הגנת העם והארץ שכל כך אהב כפי שהתחנך בביתו הספוג באהבת ישראל ובאהבת ארץ ישראל ותורת ישראל. יצחק נלחם בראש הכוחות ונפל כגיבור ישראל".
בן היה ספורטאי מצטיין והפך למפקד פלגה מיוחדת
רס"ן בן שלי בן 26 היה מפקד פלגה ביחידה 669. במושב קדרון מסרו:" למשפחת שלי, ההורים כרמל ומשה, והאחים ים ומיקה, אנו משתתפים באבלכם הכבד מנשוא עם קבלת הבשורה המרה על נפילת בנכם".
דגן, שהיה מורה בתיכון אזורי מקיף ע"ש י.ח. ברנר ומאמן הכנה לצבא של רס"ן סיפר עליו: הוא תמיד היה ספורטאי. הוא היה גבוה, רץ מהר והצטיין בספורט. הוא היה בחור מבריק וחכם בצורה לא רגילה וחשב מחוץ לקופסה - דברים שעזרו לו בשירות ביחידה. הוא תמיד היה ותמיד נשאר מנהיג. אני כבר מתגעגע אליו. מצדיע לך בן".
משה עלה לארץ עם משפחתו מצרפת והיה למפקד בגולני
רס"ן משה אברהם בר-און, בן 23 והיה מפקד פלוגה בגדוד 51 של גולני. הוא עלה יחד עם משפחתו לישראל מצרפת ב-2007, גדל והתחנך בבית הספר תורה ומדע ובתיכון הרצוג בכפר סבא, ועבר להתגורר עם משפחתו ברעננה לפני כשנתיים. הוא הותיר אחריו הורים, דוד ומרילין, וארבע אחיות.
ראש עיריית רעננה, חיים ברוידא, ספד לבן עירו שנפל בעזה: "נפילתו בקרב של רס"ן משה אברהם בראון, הוא סיפורה של הציונות. בן למשפחת עולים שעלתה מצרפת לישראל כדי לחזק את העם היהודי היושב בארצו. רס"ן בראון הוא מלח הארץ הזו ושילם בחייו כדי להגן עלינו".
רון, חברו של רס"ן משה אברהם בר-און, התקשה לעכל את הבשורה. "משה, מושון, מושיקו כמה אני אוהב אותך, אני קרוע מבפנים. הודיעו לי היום שנפלת", סיפר רון. "מה? איך זה יכול להיות? הרי משה לא נופל, לא מכיר מושג כזה ליפול, משה יודע מזה להמשיך קדימה עד שהוא משיג את המטרות שלו. משה, בכל מפגש שלנו הנפש שלי פשוט מתעוררת מקנאה על מי שאתה, הצבת לנו רף גבוהה מדי".
אימו של אחיה ביקשה לא לדעת איפה הוא: "רצה להיות קדימה"
סמל אחיה דסקל ז"ל, לוחם בגדוד 51 של חטיבת גולני, בן 19 נפל בקרב בסג'עייה. אחיה הותיר אחריו זוג הורים ושמונה אחים. הוא התחנך בנערותו בישיבת בני עקיבא יבנה רמת אלון בחיפה והיה תלמיד שיעור ג' בישיבת ההסדר בקרית שמונה: "הוא שמח ורצה להיכנס לעזה, הוא ראה בכך אידיאל ותרומה למדינת ישראל".
שלומית דסקל אימו אמרה הבוקר: "אחיה אף פעם לא היה דברן גדול, הוא היה עדין נפש, מופנם, אבל עם לב ענק וטוב. כל מי שביקש ממנו משהו, הוא תמיד עשה בשמחה ותמיד שמר על האחיינים שלו וכולם אהבו אותו מאוד. אחיה היה איש ספר, קרא המון ספרי פילוסופיה ועומק והקדיש זמן ללמוד תורה".
"אני אימא מאוד דאגנית ולחוצה וביקשתי מבעלי שלא יספרו לי איפה הוא. הם לא סיפרו לי שהוא בתוך עזה, אבל הבנתי שהוא במקום שהוא לא יכול לדבר כי שלחתי לו הודעות וזה נשאר וי אחד", סיפרה האם שלומית. "בעלי היה איתו בקשר, היה בניהם קשר מאוד חם והדוק והם היו מדברים כל יום".
האם הוסיפה על דמותו של בנה: "הוא היה אידיאליסט בכל רמ"ח אבריו, כתב לעצמו משפטים של הרמב"ם ודיבר על הרצון לעשות את המקסימום. הוא תמיד היה ממוקד מטרה ומאוד מתכונן ומאוד רצה ללכת לגולני כי רצה להגיע לסיירת אגוז. אני מרוסקת, לא נתפס שאני מדברת בלשון עבר".
"לא נשכח את העיניים שלך רום"
רס"ל רום הכט שירת כלוחם ביחידה 669. הוא גדל בגבעתיים, למד בבתי ספר "בורוכוב" ותיכון קלעי. נאוה רביבו, אימא של חלל צה"ל עמית בן יגאל, הייתה הגנן של רום וכתבה עליו פוסט: "התרוצצת בגן שלי בילדותך, סבתא חנה הביאה אותך אליי בכל בוקר בחופשת הקיץ. העיניים שלך לא נשכחו".
