לפני חודשיים בדיוק מלאת בן חיים הייתה במסיבה - שהפכה לאסון. קשה לעכל כמה עברה באותו יום ומאז אותו יום: עוד לפני שהספיקה באמת לעכל את החוויה הנוראית שעברה, היא ארזה מזוודות ויצאה לקרב אחר - בארצות הברית: עם עקבים ואנגלית שוטפת, היא עוברת בין קמפוסים בקולג'ים בארה"ב במטרה להילחם ב-BDS, בהכחשת הטבח ובאנטישמיות כלפי היהודים והישראלים בימים אלו בעולם.
בן חיים בת ה-27 נמצאת בארצות הברית כבר שלושה שבועות, מתוך תחושת שליחות גדולה. ב-7.10, כשהגיעה למסיבה ברעים בשתיים בלילה עם עוד ארבעה חברים, גם היא לא דמיינה מה עומד לקרות - ולאן הגורל יוביל אותה. בשש וחצי בבוקר, כשהאזעקות החלו והמטחים סביבם גברו, היא החליטה מיד בצעד אמיץ ומהיר לאסוף את כל חבריה לתוך הרכב שאיתו הגיעו ולנסוע לכיוון צפון.
"במזל לא ירו עלינו RPG"
הם נסעו על כביש 232, שם מכל כיוון חיכו להם מחבלים וצרורות הירי נשמעו מכל עבר. הם החליטו לצאת מהרכב ולנוס לכיוון השדה הפתוח: "ראינו אנשים נופלים לידינו כל הזמן, רצנו במשך שעתיים", נזכרת מלאת בשיחה עם N12. "באיזשהו שלב ראינו קבוצה של חיילים ורצנו לכיוון שלהם, ככל שהתקרבנו הבנו שהם מחבלים לבושים במדים של צה"ל ומחזיקים טילי RPG, במזל הם לא ירו עלינו".
מלאת וחבריה המשיכו לרוץ: "זה סיוט כזה שאני רוצה לרוץ מהר יותר ואני לא מצליחה", היא נזכרת. באותו בוקר היא המשיכה לרוץ עד שמצאה מחבוא מאחורי שיח, בעוד הבנים שהיו איתה המשיכו לרוץ. מלאת בשלב הזה ניסתה להשיג את המשטרה, אך ללא הצלחה: לבנות שהסתתרו איתה מאחורי השיח לא הייתה סוללה והיא הייתה עם אחוזים בודדים. "כל הזמן שמענו יריות לידינו וצעדים וצחוקים בערבית. היינו הכי בשקט בעולם", היא נזכרת.
"פחדתי להיאנס או להיחטף"
היא הסתתרה מאחורי השיח שש שעות כשמסביבה טילים ומחבלים: "התפללתי שייפול עליי טיל, כי ידעתי שאם יגיעו אלינו הם יאנסו אותנו", מתארת מלאת את השעות והמחשבות הקשות. "השלמתי עם המוות כבר שם והייתי עצובה על המשפחה, פחדתי להיאנס או להיחטף. הבנתי שעדיף שיהרגו אותנו לפני שיעשו מה שיעשו".
כחלק מהניסיונות שלה למצוא עזרה, חיברו את מלאת לרמי דוידיאן - האזרח מהעוטף שהסתובב באזורי האש, חיפש אחר ניצולים מהמסיבה והיה בקשר עם משפחותיהם. במשך שעות ניסתה מלאת להסביר לרמי איפה הן נמצאות אך ללא הצלחה. כשנשארו לה 3% אחרונים היא החליטה לכבות את הטלפון, כשבינה לבין רמי היה הסכם: שכשיעבור באזור שאליו כיוונה אותו, הוא יצפצף ללא הפסקה בצופר הרכב שלו - וכך הם ידעו שזה הוא.
הכיתוב בעברית שהוביל להיחלצות
"החזקנו ידיים, תחושה באופן כללית שאנחנו הולכות למות. פיזית גם היינו מיובשות עם השמש עלינו ואחרי ריצה קשה ולילה ללא שינה", היא משחזרת. לאחר 6 שעות זיהתה מלאת טיוטה לבנה, כפי שרמי תיאר לה את רכבו: היא הרימה את גופה וראתה שיש מילים בעברית על הרכב שהתקרב במהירות. היה זה אלוף משנה ליאון בר, שהגיע מיוזמתו עם רכבו הפרטי וחילץ צעירים מהמסיבה.
"ברכב שלו היו עוד שורדים, ישבנו אחד על השני והוא הוריד אותנו בפטיש. שם ישבנו במקלטים עד שלקראת ערב חילצו אותנו חיילים והסיעו אותנו לבאר שבע, שם המשפחות כבר אספו אותנו". אל"מ בר, קצין בכיר באוגדת איו"ש, הגיע לשטח מבלי שקראו לו: ביום הראשון ללחימה הוא יצא מיוזמתו האישית לדרום כדי לחלץ צעירים מהמסיבה. ביום השני יצא עם בנו לשטח - ונורה למוות. הוא היה בן 53 בנופלו.
עוד לפני שהספיקה לעכל את שעברה באותה שבת נוראית, מלאת העלתה סרטון לעמוד האינסטגרם שלה ובו היא תיארה באנגלית את מה שחוותה, וביקשה מכול מי שעוקב אחריה שישתף. הסרטון זכה למיליון צפיות והמון חשיפה בעולם: "קשה להסביר מאיזה מקום עשיתי את זה כי הייתי במצב על הפנים, אבל הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות".
View this post on Instagram
"שהעולם יראה אנשים, פרצופים מ-7.10"
בעקבות הסרטון מלאת התראיינה לעשרות ערוצי טלוויזיה בעולם. ימים ספורים לאחר מכן פנה אליה מנכ"ל ארגון ישראליז - ארגון שהוקם במטרה לשפר את תדמית ישראל בעולם - והוא ביקש ממנה להתלוות אליהם למשלחת לגרמניה. מלאת עלתה למטוס היישר לפרלמנט בגרמניה, בזמן שדנו שם על תקציבים: החלק המשמעותי במפגש עם ניצולים מ-7.10 היה קריאה להסטה של כספים מאונר"א, לצד השפעה על הלגיטימציה של ישראל להילחם בעזה.
לאחר מכן היא חברה למיזם שנקרא facesofoctober7th - פרויקט שהקימו שתי ישראליות, ירדן דור ודר הלוי, שהגיעו לארה"ב בשביל לקדם הסברה. בשילוב ניצולים נוספים מהטבח, הן נלחמות בקמפוסים השונים נגד אנטישמיות: מטרת הפרויקט היא להגיע לכמה שיותר קמפוסים לתת עדות וגם לחזק קהילות יהודיות ולגייס תרומות להמשך ההסברה ולעמותות שונות בארץ. "השתתפנו באירועי התרמה שגייסו להרבה עמותות שונות עשרות מיליוני דולרים", היא מספרת.
בקמפוס מישיגן פרסמו הודעה שמגנה אנטישמיות, לאחר העדות שמלאת מסרה שם. באוניברסיטת קורנל, למשל, הוקמו יוזמות לקיום אירועים נרחבים בקמפוס עם אופי יהודי כדי להביע תמיכה - וכל זאת בעקבות פעילות המיזם. אחרי שהצטרפה אליהן לשבוע וסיפרה כיצד ניצלה בכמה קמפוסים, החליטה מלאת שהיא רוצה לקחת חלק רחב יותר. ומגייסים כסף באירועי התרמה. "אני גם ככה מרגישה כבויה, מה שנשאר לי זה לתרום להסברה", היא מציינת בכנות. "אני נלחמת מתוך אמונה שלמה שזו השליחות שלי. אנחנו רוצים להביא כמה שיותר פרצופים מ-7.10, שהעולם יראה אנשים ולא מספרים ולא נתונים".