לאכול, להשתקם, לאהוב: חודש עבר מאז אותה שבת ארורה. ניצולי המסיבה ברעים, מי שהצליחו להיחלץ משם בחיים, מחפשים דרך להתמודד עם הזוועות, הכדורים השורקים, החברים שנרצחו לנגד עיניהם ואלה שנחטפו לעזה. השבוע קיבלו מאה מהם הזדמנות לנסוע יחד לאתר נופש בקפריסין כדי לשים בצד את הקולות והמראות שמלווים אותם ולטפל בגוף וגם בנפש.
הדיסוננס באתר הנופש מורגש היטב: מצד אחד גן עדן, ומצד שני כל המשתתפים שהגיעו אליו, צעירים יפים ומלאי חיים, חוו גיהינום. "עליתי למטוס ובכיתי, אמרתי לעצמי: מה אני עושה כאן?" מספרת אור אלמקייס, ניצולת המסיבה. "אני רוצה להיות קרוב למשפחה שלי, האנשים שהכי דאגו לי".
"התלבטתי אם לבוא, הגעתי מבולבל, לא ידעתי לאיפה אני מגיע", סיפר עידן יצחקי על ההחלטה להצטרף לריזורט ההחלמה. "הייתי שבועיים בבית". הזמינו אותם לבוא לשבוע ולהירגע ב"יער הסודי", ריזורט קסום בקפריסין בחינם. לשים בצד את הקולות והמראות שמלווים אותם מאז, ולהתמסר ביחד: לטפל בגוש וגם בנפש. "לא משנה כמה בכיתי בבית או שיתפתי את ההורים, זה לא יעזור", סיפרה אור. "בן אדם שלא היה שם, באמת לא יבין את זה. כנראה זה מה שמחבר אותנו, בדם, בעצב, בכאב, בכעס".
"אנחנו לא צריכים להסביר את התחושות כי היינו שם יחד", מספרת קסם קרטס, שהייתה אחת מ-3,000 המבלים בנובה. "גם אם לא רצנו יד ביד, היינו שם ביחד. בסוף אתה רוצה להיות עם אנשים שמבינים אותך ויודעים מה עברת". כשהחלה המתקפה הצליחה קסם להימלט ולהינצל, אך גם בשקט הקפריסאי היא חוזרת שוב ושוב אל הרגעים בהם חשבה שזה הסוף.
"לא רציתי להדאיג, עד שהגיע הרגע", מספרת קסם. "נפרדתי מאימא שלי. הקלטתי לה, 'אימא, אני בעוטף עזה. יש מלא טילים, ומלא יריות מכל מקום, אנחנו רצים, אימא'לה, ממקום למקום. ואני מפחדת כל כך. אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך ממש, תמיד אהבתי". קסם מספרת כי הקשיבה להקלטה הזו הרבה פעמים מאז.
גם שיה בן ה-26 מספר כי הוא שיחזר הכול בראשו שוב ושוב: "אמרתי, 'אם הייתי עושה ככה, או ככה, אם היינו מחנים את הרכב ככה. הכול שחזרתי בטירוף, ובסוף אמרתי לעצמי איזה מזל. אתה אומר לעצמך, 'אם הייתי עומד פה, הייתי עומד סנטימטר במקום הלא נכון, לא הייתי פה".
ב"יער הסודי" משתתפי הנובה משתתפים בשיחות, נחים על שפת הבריכה. בין שייק ירוק ליוגה, בין טיול ביער למפגש עם פסיכולוג, דיקור או וואטסו בספא - הם מתחילים לנשום יותר טוב. אף אחד לא מחייב אותם, אבל הם מתייצבים לשלל הפעילויות שמרעיפים עליהם, נואשים לפרוק. "אני מרגישה שלפעמים בבית חברים ומשפחה ואנשים שאני מכירה מסתכלים עליי במבט שונה מאז אותו יום", מספרת שחר גרופר בת ה-25. "פה זה מרגיש הכי טבעי בעולם, אני מרגישה שחזרתי לעצמי".
יוני כהנא, בעלים של כמה מלונות בקפריסין בהם "היער הסודי", הוא ישראלי שמתגורר באי. כשהמלחמה בארץ התחילה הוא החליט לעשות טוב, ופתח את הלב ואת הכיס. "קיבלנו החלטה לפתוח את השערים ולהביא את הניצולים ללא תשלום", הוא מספר. "פרסמנו פוסט בפייסבוק, כתבנו כמה מילים באתר. הייתי בטוח שיפנו מקסימום מאה איש, אבל בתוך שלושה ימים נרשמו כ-1,400 ניצולים. היינו בשוק". יוני סיפר שעשרות של מטפלים פנו גם הם וביקשו להגיע בהתנדבות מלאה. "קורה פה קסם", הוא מספר. "אף עין שלנו לא נשארה יבשה.
את פציעתה של אור אי אפשר לפספס בתוך המעגל. "יש לי שני חורים ברגל", היא מספרת, "אבל הרבה יותר חורים בלב. יש לי חברים שאיבדתי, הרבה שכול ואובדן והרבה עצב וכאב". באותו הערב אור באה לעבוד במסיבה. היא לא דמיינה שהעובדה שהיא מתאמנת למרתון, תציל אותה כשכדורים ישרקו מעליה.
"נכנסתי לפרדס וממש בכניסה שמעתי צרור של יריות", אור משחזרת. "ברגע שהסתובבתי ראיתי את הבן אדם שעמד מאחוריי נופל, והרגשתי את הרגל שלי מתפוצצת. התחלתי לרוץ, בערך עשרה קילומטר. אמרתי לעצמי, 'תזכיר למה עשית את כל האימונים שעשית עד היום, בשביל לרוץ ולהציל את החיים שלך'".
במהלך היום בקבוצות הקטנות מדברים הניצולים על מה שקרה ועל החברים שאיבדו, ובמקביל יוצרים חברויות חדשות של שותפות גורל. "לפני שהגעתי לפה הייתי מתעוררת כל לילה עם סיוטים ולא ישנה טוב", מספרת קסם. "לפעמים גם הייתי מפחדת ללכת לישון. בלילה הראשון פה היו קשיים, ומאז הצלחתי לישון בלי כדורים ובלי סיוטים. אחרי הרבה הרבה זמן הרגשתי שלווה".
מאור אריאלי, פסיכותרפיסט ומנהל ריטריטים ב"יער הסודי" מספר כי הרציונל המרכזי הוא המרחק, העובדה שהניצולים מעבדים את הטראומה רחוק מישראל. "זה מה שחשבנו עליו כשעבדנו על התוכנית הזו, שבעצם המדינה שלנו כרגע עוברת טלטלה רצינית ואי אפשר להתעלם מהחרדה ומהלחץ", הוא מספר. "במצב הרגיש שלהם חשבנו שזה יהיה הכי נכון להוציא אותם להפוגה, אתנחתה, ולאפשר להתחיל את העיבוד של מה שהם עברו".
"יש תחושה של אשמה שאנחנו גם קצת נהנים, אבל יש גם הבנה שעברנו משהו קשה ורגע שנייה מגיע לנו ליהנות ולצחוק", מספרת שחר. "לקבל את החיים שלנו לשנייה בחזרה". גם סטפני סוסן מחולון מספרת על תחושת האשמה. "כל אחד חווה את הסיטואציה הזאת באור אחר. אמרתי לעצמי, 'אולי תפסתי מקום של מישהו אחר שעבר טראומה מאוד גדולה?' ומצד שני גם חזרתי לעצמי ואמרתי: 'גם אני עברתי משהו לא נעים, וזה בסדר'".
גם קסם מספרת שהיא התלבטה אם זה מוסרי להגיע לריזורט ההחלמה. "לבוא ולשבת בבריכה כשכל כך הרבה אנשים עוד מתאבלים וכואבים, ולשתות כוס יין ולצחוק?", היא משתפת. "הבנתי שזה לא עניין של מוסרי או לא מוסרי, זה עניין של לשים את עצמי עכשיו ראשונה, לדעת שאני באה לפה בשביל לבחור בחיים".
בינתיים כבר עברו בגן העדן הקפריסאי שני מחזורים של מאה צעירים, שהתמלאו באנרגיה וחזרו מחוזקים יותר לארץ להמשיך ולטפל בעצמם. כעת מקווה יוני להצליח לגייס את הכסף, ולהביא לטיפול את 1,300 הניצולים הנותרים שנרשמו יחד עם סוללת המטפלים מישראל.
גם הזמר אברהם טל הגיע להתנדב ולהופיע מול הניצולים. "אנחנו באנו לתת את חלקינו במוזיקה ולעשות שקט נפשי", הוא אומר על הבמה. "זו לא הופעה רגילה, אני מתרגש מזה". כשהוא עלה לשיר לא לכולם היה קל לחזור למוזיקה ולריקוד. גם אברהם טל כנראה הבין והתחיל לאט.
"זה מתחיל בצעדים קטנים, עצם העובדה שישבתי והצלחתי לשמוע את המוזיקה ולהקשיב לה, בשבילי זה כבר ניצחון קטן", אמרה קסם. "אני אזיז את הרגליים וזה יהיה ניצחון, ובסוף ארקוד ברחבה כמו שרקדתי וזה יהיה הניצחון הכי גדול".
לאט לאט נפתח הלב, והם מרשים לעצמם שוב לקבל תזכורת לחיים שלפני הסיוט של 7 באוקטובר. "דיברתי עם הפסיכולוגית שלי ואמרתי לה שבא לי לחזור למי שהייתי", מספרת שחר. "היא אמרה לי שתחזור לי שמחת החיים. אולי לא מחר, אולי עוד שבוע או עוד שנה. היא תחזור, אבל אני אהיה שחר אחרת ואולי אתעצם מזה גם". אור מודה שלמרות שהיא מלאה ברגשות אשם של מדוע היא ניצלה בעוד אחרים לא היו ברי מזל, יש בה גם תקווה. "בסוף אני יודעת שאני לא רק אשרוד את החיים האלה - אני ממש אנצח אותם".