בבוקר שבת ב-7 לאוקטובר תושבים מהעוטף התקשרו לחדשות 12 ותיארו בלחישות מהממ"ד את מתקפת חמאס אצלם בבית. אחת השיחות המצמררות ההן היתה עם אלה בן עמי מבארי, שסיפרה בשידור חי שהרגע
חטפו את הוריה לעזה. השבוע, כמעט חודשיים אחרי, היא התאחדה עם אימה ששוחררה מהשבי.
"שתיים וחצי בלילה, אנחנו מקבלים טלפון מקצין הקשר שלנו", היא סיפרה. "באמת לפני השינה אמרנו 'מרגיש לנו שהיום זה היום'. אמרתי לרז, בן הזוג שלי, 'עוד שעתיים הולכים להתקשר, אז תעצום ותדמיין איך זה הולך לקרות'. שעתיים אחר כך התקשרו".
בבוקר של מתקפת הפתע, אלה בת ה-23, שהתחבאה בממ"ד, התקשרה אלינו לאולפן החדשות וסיפרה שמחבלים חטפו את אביה. "חטפו את אבא שלי", אמרה אז בבכי. "ראיתי תמונה בטלגרם, מחדשות עזתים, תמונה שלו בעזה. אני לא יודעת מה לעשות".
ליווינו את אלה מאז אותו בוקר, איחלנו שסוף הדרך תהיה מפגש מרגש עם ההורים וחיבוק. "זה יקרה, זה יגיע", אמרה. "אני מדמיינת את זה". כמה ימים לאחר הטבח, נכנסנו לקיבוץ בארי השרוף, ומשם הצלחנו להביא לאלה כמה מהפריטים של הוריה, כדי שתוכל להפיק מהם DNA שלהם לזיהוי.
אלה לא הפסיקו להיאבק להחזרתם של הוריה מהשבי. "מהרגע הראשון, אחותי הקטנה התחילה לתכנן משהו ליום ההולדת שלה בכיכר החטופים", היא סיפרה באחד מהמפגשים. "אמרתי לה 'נראה לך שזה יימשך עד יום ההולדת שלה? זה לא יקרה'. ואז השלמתי עם המחשבה הזאת ומאז אני כל יום מדברת לאימא ומבקשת שהיא תחזור כדי לחגוג איתנו".
כשנכנסו יחד לבית הוריה של אלה, היא סיפרה על הקושי לראות אותו שבור ומבולגן. "ארזנו את הדברים, כי כנראה הבית מיועד להריסה, אז כדי שלא הכול ייהרס ביחד איתו". כשנכנסו לממ"ד, שממנו הוריה נחטפו, אלה שיערה מה עבר על הוריה באותם רגעים מפחידים: "אני מדמיינת לעצמי את אימא יושבת פה על הרצפה ברעידות ומסתמסת איתי, כותבת לי כמה היא מפחדת". אביה, היא מספרת, ישב ליד המחשב בחדר הממ"ד וכתב צוואה: "הוא כתב לי תוך כדי 'הכנתי לך קובץ'".
"אני רואה את הדלת ואני חושבת לעצמי שהם ישבו פה והם שמעו שדופקים להם על הדלת וששוברים להם אותה, ומה הייתה המחשבה בשניות האחרונות", סיפרה. "אני מתארת לעצמי שזה היה הרגע שאבא שלי כתב לי שהוא אוהב אותי ושיהיה בסדר, לי ולאימא שלו".
את רואה את הבית שלך הרוס ככה, איך את מצליחה לשמור על איזשהו ניתוק?
"אז כשדיברתי איתך בטלפון הייתה לי שם התפרקות של איזה חצי שעה", סיפרה. "צרחות בממ"ד בלי מחשבה בכלל על המחבלים בחוץ, זה לא עניין אותי. ואז אספתי את עצמי, ומאותו רגע אמרתי 'אין מצב, יש לי אחיות, יש לי סבתות, יש לי דודים, יש לי אנשים שצריכים אותי כרגע חזקה. יש לי הורים שצריכים אותי חזקה. זו הייתה חצי שעה של התמוטטות, ואמרתי לעצמי 'זהו'".
"עוד לא עיכלתי שום דבר ממה שקרה", סיפרה כשנכנסנו לממ"ד, שממנו התקשרה אלינו ברגעי האימה לפני חודשיים. "עד שההורים שלי לא יגיעו הביתה אני גם לא אעכל. אין לי זמן להתעסק בזה בכלל".
במהלך ההפוגה מהלחימה, כשהבינה שאימה עומדת לחזור מהשבי, אלה התחילה להיערך. "אני בוחרת בגדים לאימא, את הפיג'מות שהיא אוהבת", סיפרה. "אני רוצה שתהיה לה תחושה של בית, אז אני מחפשת בדיוק את הפיג'מות שהיו לה בבית כבר. זה מפחיד אותי לקנות פיג'מה של המידה הקודמת שלה, אני לא יודעת עד כמה היא רזתה ואיך היא נראית עכשיו".
"זה מסוג הימים האלה שכל דקה נראית כמו שעה", אמרה. "זה קשה כי אני כבר רוצה לחבק אותה, ואני מחכה 53 ימים ואני יודעת שהיום זה נגמר, וזה היום שעבר לי הכי לאט.
אמרת לי שאימא חולה וצריכה תרופות, מישהו מאלה שחזרו ראה אותה?
"אף אחד לא ראה אותה", אמרה. "קיים החשש שיקרה מה שקרה לאלמה אברהם (שאושפזה במצב קשה לאחר שחזרה מהשבי). קיים החשש שהיום בערב נחכה לה באיכילוב ואז יתקשרו אלינו: 'זה היה מקרה דחוף, בואו לסורוקה', ואנחנו מוכנים לזה.
מה תרצי לדעת?
"קודם כול אם היא ראתה את אבא, כי גם על אבא אין לנו שום מידע מהחוזרים, זה לא שעליו אנחנו יודעים שהוא בסדר. ישבתי ליד דנה ויס כשהיא דיווחה על בארי בפעם הקודמת", נזכרה. "ואז היא אמרה לי 'כן, יש רשימה ורוב הרשימה היא מבארי', ועדיין לא התקשרו להודיע לי. רז חיכה לי מחוץ לאולפן עם הטלפון ואז יצאתי בהתרגשות, אמרתי 'דנה ויס אמרה שכולם מבארי', ואז הוא כבר עשה לי פרצוף של.. קצין התקשר וזאת לא היא".
"בא לי שלא נתראה יותר", אלה אמרה לי בהתרגשות כשראתה בטלוויזיה את הדיווח על כך ש-12 החטופים עברו לידי הצלב האדום. "בא לי שפעם הבאה שנתראה זה יהיה עם אבא ועם אימא".
"ברגע שהתקלחתי אז היו לי 10 דקות להתעסק בזה בלי לעשות שום דבר אחר, וממש דמיינתי אותה עכשיו", סיפרה בדרך לבית החולים לפגוש את אימה לראשונה. "איך הלבישו אותה לכבוד היציאה, אם נצטרך לראות את החמאסניקים נותנים לה יד ועושים את ההצגה המטופשת הזאת שלהם. וגם איך היא מרגישה, אם היא בכלל יודעת לאן היא נוסעת. אם היא לא חושבת שסתם מעבירים אותה מקום עכשיו ואם היא באמת יודעת שהיא מגיעה הביתה".
את חושבת מה את הולכת להגיד לה?
"מרגיש לי שלא הולכות להיות הרבה מילים", אמרה. "זה הולך להיות חיבוק ונשיקה, להריח אותה רגע, לוודא שהיא באמת כאן".
גם יולי בן עמי, אחותה הבכורה של אלה, סיפרה על הציפייה הגדולה לשובה של אימה רז. "להיות אחות גדולה בסיטואציה זה מורכב", אמר. "אבל אני חושבת שגם אלה וגם נטלי הראו את הכוחות המטורפים שלהן, שלא ממש הייתי צריכה להיות אחות גדולה. אני חושבת ששלושתנו נקלענו למין סיטואציה כזאת שמעולם לא חשבנו שאנחנו נצטרך להילחם על החיים של ההורים שלנו".
מיכל, אימה של רז וסבתא של אלה, הביעה חשש מהבשורות שרז תצטרך לקבל כשתחזור מהשבי. "יהיו כל כך הרבה דברים שהיא תצטרך לדעת", אמרה. "איפה הבית שלי? איפה הצמחים שכל כך אהבתי? 87 חברים שנרצחו בבארי. זה לא משהו שמישהו יכול בכלל להעלות בדעתו דבר כזה. אני מקווה שהיא תעבור את זה בשלום. התקופה הזאת שהיא לא הייתה, כל יום, כל יום דאגתי, ובאמת הלב שלי כמעט נגמר".
כשאלה ומשפחתה צפו בטלוויזיות ברגעים שבהם האימא רז יצאה מהאמבולנס בשטח ישראל, אף עין בחדר לא נותרה יבשה. "הינה אימא!", צעקו שם כולם. כשנפגשו סוף-סוף בבית החולים, חיבקו את אימן חזק ופרצו בבכי כולם יחד.
רז, שחיבקה את בנותיה ואת אימא בחוזקה, הזכירה גם את אוהד בעלה שנשאר מאחור: "השארתי את אבא שם, אני נורא דואגת לו". הבנות מיהרו להרגיע אותה והשיבו: "הוא הכי חזק, הוא יחזור. כל המדינה דואגת לו". "אף אחד לא אמר לנו שדואגים לנו", אמרה רז.
"זה בלתי נתפס כרגע, זה הלם ושוק טוטאלי", סיפרה אלה לאחר מכן. "זה היה פשוט מלא בבכי והתרגשות. היא פשוט לא האמינה למה שקורה, היא לא האמינה שזה נגמר. הם בעצם נחטפו זמן קצר אחד אחרי השני והובלו לגבול בנפרד. אני מסתכלת עליה ואני רואה את האור בעיניים. הדבר היחיד שאמרתי לפני שהיא הגיעה זה שאני רוצה לראות שהחיוך מגיע לעיניים, ואני רואה שהחיוך, יש חיוך. אבל עד שאבא יהיה כאן הוא לא יגיע לעיניים".
"היא אמרה 'או-קיי, הבאתן אותי, עכשיו אתן מביאות את אבא'", סיפרה אלה. "'אתן תגידו לי מה צריך ואני אעשה. אני לוקחת שלט ועומדת בכיכר מחר ואתן תגידו לי מה צריך ואני אעשה. רק תביאו את אבא'. אנחנו עדיין במלחמה, אנחנו לא נשכח את זה, וההגעה שלה רק הכניסה בנו יותר דרייב לדחוף חזק יותר. ואנחנו לא נוותר. אנחנו עומדות פה, חזקות, ועכשיו עוד יותר, כי אימא פה והיא מחזקת אותנו והיא דוחפת אותנו. היא אומרת לנו להחזיר את אבא, ואני לא אאכזב אותה".